בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אי סדר זה בסדר

שולחן עמוס ניירות, אנדרלמוסיה בארון הבגדים וערימות כלים בכיור גורמים רגשי אשם לאמריקאים רבים. ספר חדש מבקש להציג דווקא את צדדיו החיוביים של הבלגן

תגובות

הנה אמת מוסכמת על החיים באמריקה: האמריקאים מבולגנים מדי, או לפחות חושבים כך, ויש להם רגשות אשם בעניין. זאת גם הסיבה שמכירות של מוצרים לארגון הבית, למשל תיקיות ומכשירים להפקת תוויות וקופסאות פלסטיק, ממשיכות לגדול. בשנה שעברה הן הסתכמו ב-5.9 מיליארד דולר ועל פי התחזיות הן יגיעו ל-7.6 מיליארד עד 2009. גם הכנסותיהן של חברות המייצרות ארונות מודולריים ממשיכות לגדול ומסתכמות ב-3 מיליארד דולר בשנה, על פי נתוני המגזין "Closets".

ולכן ינואר הוכרז "חודש הסדר", הודות למאמצי "אגודת המארגנים המקצועיים הלאומית" המונה 4,000 חברים. לפי תחזיותיה, עם תחילת השנה חבריה יעשו סדר בביתם של כ-10,000 קורבנות בלגן.

אבל יש גם מי שחושבים אחרת. הולכת וצומחת תנועה לקידום הבלגן, שקוראת לאמריקאים לקבל את האי-סדר. תלי תלים של מחקרים מראים כי שולחנות כתיבה מבולגנים הם עדות חיה לאנשים בעלי מוחות יצירתיים וזריזים (ששכרם גבוה יותר משל בעלי משרדים מסודרים), ושבעלי ארונות מבולגנים הם כנראה הורים טובים, נחמדים ועדכניים יותר מאשר עמיתיהם המסודרים. זאת תנועה שמאשרת את מה שידוע: אנשים מסודרים באמת אינם סמל לחיים הטובים; הם מתחסדים, חסרי חוש הומור ונוקשים, ויש להם יותר מדי זמן פנוי.

"זאת אשליה לחשוב שארגון כלשהו - בין שזאת משפחה ובין שזהו תאגיד - יכול להיות נקי לחלוטין מאי-סדר באופן עקבי", אומר ג'רולד פולק, נוירופסיכולוג במרכז לבריאות הנפש סיקוסט בפורטסמות, ניו המפשייר, שעוזר לאנשים להשלים עם האי-סדר הטבוע בחייהם. "ואם זה היה אפשרי, האם כך זה צריך להיות? ארגון מוחלט הוא ניסיון עקר לשלוט בחיים ולהתכחש לכך שהם לא צפויים".

נגד לוח זמנים קבוע

אירווין קולה הוא רב ממנהטן ומחבר הספר "Yearnings: Embracing the Sacred Messiness of Life". "סדר יכול להיות דבר מגונה", הוא אומר. "אם המטבח שלכם אף פעם לא מבולגן, סביר להניח שאתם מעולם לא מכינים אוכל בבית. החיים האמיתיים מבולגנים מאוד". הדוגמה החביבה עליו היא חדרה של בתו, בת 15, טליה, מופת לאי-סדר מוחלט - ולדבריו, לאינדיווידואליות. "יום אחד נכנסתי לחדר", הוא אומר, "ולא האמנתי למראה עיני. פתאום ראיתי בין כל הערימות את השמלה שהיא לבשה לנשף הראשון שלה ואת העגיל שענדה לבת מצווה. היא בוטחת בנו כל כך, שהיומן שלה זרוק פתוח לגמרי על הרצפה, ותמונות פספורט שלה עם חברותיה מפוזרות בכל מקום".

לפני זמן מה עמד העיתונאי דייוויד ה' פרידמן מול קופסאות אחסון מתקפלות בעלות חזית שקופה בחנות לפתרונות אחסון בעיר נטיק, מסצ'וסטס. הדבר העיקרי שאנשים דוחסים לארונות שלהם, אמר, הוא מוצרי ארגון שלא נעשה בהם שימוש. "זה טרנד נפלא נוסף", אמר פרידמן ביובש על החזית השקופה. "עכשיו כבר לא נוכל להסתיר את הבלגן. גם בתוך קופסת האחסון אנחנו צריכים לשמור על הסדר".

פרידמן כתב עם אריק אברהמסון את הספר "A Perfect Mess: The Hidden Benefits of Disorder", שיוצא בימים אלה בארצות הברית. הספר עוסק בצדדים המועילים של הבלגן, ובמערכות ובאנשים שרתמו את הבלגן לתועלתם, כמו המושל ארנולד שוורצנגר, שבין השאר ממליץ לעולם לא לקבוע לוח זמנים יומי.

המחברים בוחנים את העלות הגבוהה של השמירה על ארגון וסדר - בושה, מריבות משפחתיות וכסף מבוזבז. הם תוהים מדוע טוב יותר לדחוס עוד ועוד פעילויות ביום אחד, ולפי אילו סטנדרטים נחשבים מי שדוחים משימות ליעילים פחות מעמיתיהם שיודעים לארגן היטב את זמנם.

בספרם מתארים פרידמן ואברהמסון את תכונותיו של הבלגן במונחים חיוביים. לאי-סדר יש תהודה, כלומר הוא מהדהד מעבר לגבולותיו ומתחבר לעולם הגדול. היו אלה הלכלוך והבלגן במעבדה של אלכסנדר פלמינג שהובילו לגילוי הפניצילין מתוך עובש בצלוחית פטרי ששכח על שולחנו.

האי-סדר חסון וסתגלן, כמו למשל סדר היום הפתוח של שוורצנגר; הוא שלם, משום שהוא מאמץ לתוכו מרכיבים אקראיים שונים ומשונים; הוא מספר סיפור; בסדר אין שום נרטיב או אישיות; והאי-סדר הוא גם טבעי, וחוסך זמן.

ואכן, הרווח העיקרי של החיים עם הבלגן הוא ככל הנראה זמן. פרידמן הוא אב לשלושה, אשתו עובדת שעות רבות, והוא לומד מנדרינית בדקות הפנויות הנדירות שנותרות לו.

כשמשטחי העבודה עמוסים

בסמיוטיקה של הבלגן, שולחנות כתיבה הם כנראה הטקסטים העשירים ביותר. המחקר בנושא מתבסס על הנדסת אנוש קוגניטיווית, תחום מחקר העוסק באופן שבו סביבת העבודה מקדמת את יצרנות העובדים. שולחן הכתיבה ממלא את מקומו של מוחנו, ולכן הערימות שאנו עורמים עליו הן "יצירים קוגניטיוויים". בעיני פסיכולוגים קוגניטיוויים כמו ג'יי ברנד, שעובד ברשת הריהוט המשרדי Haworth, משטחי עבודה עמוסים מעידים שהמוח בפעולה: ממיין, מקשר, מייצר (ובהרחבה, שולחן נקי יכול להיחשב לאזור רדום, לסימן להעדרן של מחשבה או פעולה).

מחקריו ומחקריהם של אחרים, למשל הסקר שעשתה בשנה שעברה חברת ההשמה Ajilon Professional Staffing מניו ג'רזי, שמצא קשר בין שולחנות מבולגנים למשכורות גבוהות יותר, עונים על השאלה המפורסמת של איינשטיין: "אם שולחן מבולגן הוא סימן למוח מבולגן, על מה מעיד שולחן ריק?"

בסקר קטן שעשו פרידמן ואברהמסון בספרם (בקרב מדגם מייצג של 160 מבוגרים) התברר שמבין אלה שנפרדו מבן זוג, אחד מכל 12 זוגות נפרד בעקבות מאבקים על אי סדר. זוגיות מאושרת היא לא בהכרח זוגיות שבה הארגון והסדר שולטים. פרידמן ואשתו, למשל, נשואים יותר מ-20 שנה וגרים בבית מבולגן שהאנדרלמוסיה חוגגת במרתף שלו.

התוהו ובוהו הזה הוא דוגמה לאחת מאסטרטגיות הבלגן של אברהמסון ופרידמן: יצירת אזור מפורז ללא בלגן (במקרה הזה, המדרגות למרתף) והגדרת אזורי בלגן משלימים. יש להעריך ולהוקיר את אסטרטגיות ניהול הבלגן שלכם, אומר פרידמן, ומציין לטובה את בוני הערימות ואת מי שדוחסים בלגן מתחת למיטה; את המחזוריים, אלה שמאפשרים לבלגן שלהם לגאות ולדעוך; ואת מי שיוצרים בלגנים לווייניים (ביחידות אחסון). "רוב האנשים לא מכירים ביעילות ובאפקטיוויות שלהם", הוא אומר בחיוך. נחמד גם לזכור, מציין פרידמן, שכל דבר כמעט ייראה מסודר למדי אחרי שיידחס לערימה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו