בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מי ישקם את הסירה שחצתה את נהר הירדן במאה ה-19?

קצין בחיל הים הבריטי שט מהכנרת לים המלח לפני 160 שנה. כעת מחפשת הסירה בית חדש

תגובות

נהר הירדן וים המלח טרם גוויעתם, והרפתקן בריטי שביקש לחשוף את צפונות ארץ ישראל לפני 160 שנה - סיפורם של אלה מגולם בסירת עץ קטנה, השוכנת בחצר מפעלי ים המלח. יש שיאמרו שזהו גם סיפור של שכחה; לטענתם, סירתו של קצין חיל הים הבריטי, תומאס הוארד מולינה, ראויה למקום של כבוד בהיסטוריה המקומית - אולם ננטשה הרחק מהעין.

מולינה ביקש לשוט בירדן, מהכנרת לים המלח, כדי לשרטט את מפת האזור. קפטן סיימונדס, מפקד האונייה שבה שירת מולינה, תמך ובאוגוסט 1847 עגנה האונייה בישראל. מולינה העביר את הסירה לכנרת ויצא למסע בחום הכבד של בקעת הירדן.

מולינה הגיע לים המלח וערך מספר מדידות, לפני ששב חולה לאונייתו. כעבור כמה ימים מת בביירות. לימים נקראה הכף הדרומית בלשון היבשתית שבאמצע ים המלח "כף מולינה" (הכף הצפונית נקראת "כף קוסטיגן", על שמו של חוקר אירי שחקר את ים המלח ב-1835 ומת בתום מסע מתיש).

עם התייבשות ים המלח לא נותר זכר מ"כף מולינה", שנותרה מושג בספרי הגיאוגרפיה. ואולם, ממסעו האמיץ של מולינה דווקא נותר שריד. מפקדו של מולינה לקח עמו לאנגליה את סירת העץ - אך הסירה עשתה מסע נוסף לישראל, ושבה לחוף ים המלח.

מגג הסוכה לים המלח

באחרונה פתח הסופר איתמר לוי במאבק ציבורי על גורל האונייה. באתר האינטרנט שלו הוא מפנה לספרו של זאב וילנאי "ואהבת לארצך כמוך", משנת 1974, שם בפרק "כיצד מצאתי את סירת מולינה" מתוארת דרכו לאיתור הסירה והבאתה לישראל:

"הסירה שבה עשה מולינה את מסעו הנועז, נשמרה בידי מפקדו. האדמירל הקים לו באחוזתו סוכה קטנה והסירה ההפוכה שימשה לה גג. במרוצת הזמן נתכסתה הסוכה צמחי קיסוס עד שנעלמה מן העין. בעיירה סמוכה מצוי סניף של הפדרציה הציונית שבראשו עומד אחד בשם יהונתן ו' באנט. מיד כתבתי אליו בדבר הסירה ואחרי עמל רב הוא אמנם מצא אותה. מיד שלח אלי תצלום שבו רואים אותו עומד מתחת לסירה ומנפנף במטפחת לבנה לאות הצלחתו".

"בהיותי בלונדון בקיץ 1962", ממשיך וילנאי, "סרתי עם רעייתי ומר באנט אל האחוזה. בהתרגשות רבה הסתכלנו בסירה קטנה זו, שבה עשה קצין צעיר מסע נועז, אשר בו מצא את מותו. אחרי שחזרתי לארץ סיפרתי את הפרשה לידידי אריה בן אלי, מנהל המוזיאון הימי בחיפה. תודות למרצו הרב ובעזרתו של רב אלוף מרדכי מקלף - אז מנהל ים המלח - התגשמה שאיפתי והסירה הובאה לישראל. זמן קצר היתה מוצבת בחצר חברת ים המלח בבאר שבע. ממנה הועברה אל מוזיאון 'בית היוצר' שבנוה זוהר לחוף ים המלח".

במוזיאון "בית היוצר" הוצגו מוצגים הקשורים לאזור ים המלח. המוזיאון היה שייך למועצה האזורית "תמר" ואחזקתו מומנה על ידי מפעלי ים המלח. לפני כחמש שנים, עם יציאתו לגמלאות של מנהל המוזיאון, שלמה דרורי, המקום נסגר. "לתקופה מסוימת עוד הוקצו לי שלוש שעות שבועיות להדרכת קבוצות במוזיאון, אבל המקום נפרץ מספר פעמים ודברים רבים נגנבו מהמוזיאון", מספר אסף מדמוני, ארכיבאי מועצת "תמר" ומדריך טיולים, "את התקציב היינו צריכים להשקיע בהתקנת מערכות מיגון". בפריצות נגנבו כמעט כל המוצגים, אך הסירה שרדה ונותרה שלמה. היא הועברה למפעלי ים המלח, שם היא מוצבת ב"תערוכה פתוחה".

בחצר המפעל, כאבן שאין לה הופכין

לוי פונה למבקרים באתר האינטרנט שלו בבקשה כי "יספרו את קלונה של הסירה... הניצבת כאבן שאין לה הופכין, בחצר המפעל, כאילו היא רכוש נטוש. הסירה חייבת להיות מוצגת לעד במוזיאון הימי בחיפה, או במוזיאון ארץ ישראל, או בכל מקום אחר שהציבור יוכל לראותה. לכן טרחו כל כך להביאה לכאן".

לדברי דובר מפעלי ים המלח, גבי וייס, "הסירה צריכה להישלח לעבודות רסטורציה שייעשו על ידי רשות העתיקות בקיסריה, ולאחר מכן תוצג למשך כמה חודשים במוזיאון ארץ ישראל, לפני שתשוב אלינו. התערוכה במוזיאון מתעכבת, ולכן מתעכבות גם עבודות השימור - אנחנו לא רוצים לטלטל את הסירה למרכז וחזרה כמה פעמים. לגבי מיקום הקבע, הדעות בין המומחים חלוקות: האם להשאיר אותה בחוץ או בלובי של מרכז המבקרים במפעלים".

במפעלי ים המלח דוחים את הטענות כי הסירה הורחקה מעיני הציבור. לדבריהם, עשרות אלפי מבקרים באים מדי שנה לחזות בתצוגה. כמו כן, הם מוסיפים כי יעבירו את הסירה למוזיאון שירצה להציגה בתצוגת קבע.

מדמוני מתנחם בכך שהאקלים היבש באזור לא יאיץ את הנזק הנגרם לסירה עם השנים וענני אבק האשלג ישמרו את החומרים האורגניים. לדבריו, הסירה צריכה להישאר באזור, ולהיות מוצגת בחזית המפעלים, לאחר שתעבור שימור כדי ש"חס וחלילה שלא ייגרם לה נזק כמו שנגרם לכרכרה של מונטיפיורי בירושלים".



סירת העץ בה חצה מולינה את הירדן, בשבוע שעבר במפעלי ים המלח. ארכיבאי מועצת "תמר" אסף מדמוני: יש להעביר את הסירה ממקומה הנוכחי ולהציגה בחזית המפעלים


יהונתן ו' באנט על רקע הסירה, בתצלום ששלח לפרופ' זאב וילנאי. תצלום: מתוך האוטוביוגרפיה של פרופ' זאב וילנאי "ואהבת לארצך כמוך" בהוצאת כרטא



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו