בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

עמותות ימין מנסות לייהד את פקיעין

רוב מוכרי הבתים לארגונים היהודיים הם נוצרים מפקיעין, מה שמוסיף למתיחות הקשה עם הקהילה הדרוזית ביישוב

תגובות

יומן צילום

עד למהומות שפרצו בפקיעין לפני שבועיים, היה ידוע הכפר כיישוב מעורב שבו דרוזים, נוצרים ויהודים חיים בשלווה זה לצד זה. ואולם, בעקבות האירועים גילו בכפר שעמותות ימין קיצוניות רוכשות לאחרונה בתים במרכז היישוב, במטרה מוצהרת לייהד את היישוב המעורב. רוב הבתים שנרכשו נמצאים במרכז הכפר, מסביב לבית הכנסת שנבנה במאה ה-19. זאת הפעם הראשונה שבתחומי הקו הירוק נחשפת פעילות של עמותות ימין, הדומה לפעילותן בחברון ובמזרח ירושלים: הן רוכשות מתושבים מקומיים את בתיהם במחיר שנחשב למופקע, ומיישבות בהם משפחות יהודיות.

המנהיגות הדרוזית בכפר כלל לא ידעה על קיומן ופעילותן של העמותות, עד למהומות שפרצו כאשר כוחות משטרה נכנסו ליישוב במטרה לעצור חשודים בשריפת אנטנה סלולרית. לאחר האירוע ביצעו הדרוזים תחקיר, וגילו כי מאחורי חלק מהתיישבות היהודים בכפר עומדות העמותות.

לפקיעין - שבו מתגוררים זה לצד זה דרוזים, נוצרים ויהודים כבר תקופה ארוכה - מגיעות גם משפחות יהודיות באופן עצמאי. אולם, פעילותן של העמותות והזהות הפוליטית של הרוכשים, שנבדלת מזאת של התושבים הוותיקים, הפכו לגורם מתסיס בכפר. עתה טוענים הדרוזים כי ניתן לקשר בין העמותות לבין מה שהם מכנים פרובוקציות, שנועדו ללבות את הרוחות בכפר. לטענתם, הם העבירו מידע בנוגע לכך למשטרה.

רכישות המבנים מתבצעות בעיקר באמצעות עמותת "מורשת הגליל העליון", המשלמת עבור המבנים מחיר המגיע, על פי ההערכות, עד פי חמישה מערכם הריאלי. אחד מן הפעילים בעמותה, הרב אביב זיגלמן, תושב התנחלות בשומרון, מקורב מאוד למנהיג "מנהיגות יהודית" ואיש הליכוד משה פייגלין, ואף זכה לברכתו עם עלייתו לקרקע בפקיעין לפני כארבע שנים.

עמותה אחרת שפועלת ביישוב היא "פקיעין לנצח", שמטרתה לחזק את הזיקה היהודית לפקיעין. שמעון פרויליך, תושב התנחלות קדומים שהעתיק את פעילותו לפקיעין, אמר ל"הארץ", "אם היו לי מספיק בתים, הייתי יכול להביא מיד אלף יהודים. יש לחץ אדיר לבוא לפקיעין". עד לאחרונה אירח פרויליך קבוצות של תיירים, כמו קבוצה של נוער מהתנחלות תפוח. עתה הוא משפץ את ביתו, שנהרס במהומות על מנת לחזור אליו בהקדם.

רוב מוכרי הבתים לעמותות היהודיות הם נוצרים המתגוררים בכפר, והדבר מוסיף למתח ששורר עתה בין הקהילות הדתיות בכפר. בעקבות המכירה האחרונה, לפני חודשיים, הוקם בפקיעין ועד נוצרי, שעובר מבית לבית ומשכנע את התושבים הנוצרים שלא למכור את בתיהם. רק לאחר מכן הסתבר שמאחורי הרוכשים עומדות העמותות.

"אין לנו כוח כלכלי להתמודד עם התופעה", אומר ראש המועצה המקומית, מוחמד חיר, "מדובר בגורמים שמוכנים לשלם פי שניים ואף יותר כדי לרכוש בית עתיק (...) אין מדובר בעמדה אנטי יהודית. יש בפקיעין משפחות שהגיעו אלינו באופן עצמאי והפכו לחלק מן הכפר. מנגד, יש עתה גורמים מן הימין הקיצוני שמקנים את התחושה שהם באו להשתלט ולדרוש את הכפר בשם הזיקה ההיסטורית אליו. אם כך, שיחזירו לנו את הישובים הדרוזים שנעלמו עם השנים".

מן השאיפה "להחזיר עטרה ליושנה", מוטרד גם סאלח חיר, בעבר ראש המועצה המקומית, ועתה ראש ועד התושבים למען פקיעין. תוכנית עיבוי היישוב היהודי החלה עוד בתקופת כהונתו, כאשר רכשו הסוכנות היהודית וקק"ל 12 מבנים בכפר. אז הצליח חיר למנוע רכישת בית ליהודים מעל בית התפילה הדרוזי, כאשר הסביר לממונה על המחוז כי התושבים יראו במעשה פרובוקציה גסה.

"התוכנית יצאה לדרך כבר אז", אומר חיר במבט לאחור, אך התוכנית של הסוכנות וקק"ל לא מומשה. המבנים שנרכשו לא אוכלסו מעולם. ככל הידוע, הם נותרו ריקים גם לאחר שהדרוזים דרשו להתיישב בהם, בזכות שירותם בצבא. המבנים הנטושים כמעט מתפוררים, ומצבם רק עודד את כניסתן של העמותות הקיצוניות לחלל שנוצר. "כשנרכשו המבנים בחודשיים האחרונים, חשבנו שאלה שוב הסוכנות וקק"ל. לא עלה בדעתנו שזו כבר תוכנית מסוג אחר", אמר אתמול סאלח חיר.

בשבועות האחרונים שוב הגיעו לביתו של אחד התושבים הלא-יהודיים זוג מתווכים מהיישובים בסביבה, עם קונה שסירב להזדהות, והתעניינו ברכישת ביתו. פקיעין היא יישוב בעל מורכבות מפתיעה: מצביעי חד"ש ובל"ד רבים, לצד תנועת נוער דרוזית המסתייעת ביו"ר "ישראל ביתנו", אביגדור ליברמן. עתה, התחלפה המורכבות בתחושה של יישוב מוכה, המתקשה להתאושש ממה שלמד על עצמו בלילה ההוא, שבו פרצו המהומות בגלל אנטנה סלולארית.

"מאז ליל הבדולח לא היה פוגרום כזה", אומר פרויליך מעמותת "פקיעין לנצח". לטענתם של הדרוזים כי אנשיו יזמו פרובוקציות בכפר, הוא משיב: "גם הגרמנים דיברו ככה". מנגד, מתגבשים אירועי הלילה ההוא לכדי אתוס מקומי בקרב הדרוזים. הוא כבר מצמיח גיבורים מקומיים, כמו ג'אמל חיר ש"הוביל את כוחות המשטרה לנסיגה".

לאמיל סוויד, איש טלוויזיה ובמאי מקומי, אין ספק שאם ליל האנטנה לא יטופל נכון, הוא יהווה נקודת תפנית ביחסים בין הדרוזים למדינת ישראל. עם זאת, הוא לא מופתע מן ההתפתחויות. את שיעור ההכנה קיבל דווקא בי-ם, שברחובותיה ראה לראשונה את כתובת הקיר: "לשחרר את פקיעין".



מרגלית זינאתי, תושבת יהודייה בפקיעין, אתמול



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו