בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מאבק הרואי בשילוש הרומנטי הקסום

ראיון עם המתרגמת נילי מירסקי

תגובות

זה למעלה משני עשורים מתרגמת נילי מירסקי מיצירותיו של תומאס מאן. בין השאר תירגמה את "בית בודנברוק" ואת קובץ הסיפורים "מוות בוונציה" שיצא לאור בראשונה ב-1988 ובפעם השנייה בימים אלה. בראיון ל"תרבות וספרות" היא מדברת על הצורך בחידוש תרגומים ישנים, על יצירותיו האהובות של תומאס מאן ועל המתח המתמיד ביצירותיו בין רעיונות פילוסופיים, פוליטיים ואסתטיים: תוצאתם של המאבקים האלה היא עולם מורכב ועשיר של רומאנים ריאליסטיים, אידיאיים, המתנגדים לעתים קרובות לזרמים המקובלים בספרות הגרמנית בשעת כתיבתם ולעתים, כמו ב"מוות בוונציה", נכנעים לה.

מתי התוודעת לראשונה ליצירותיו של מאן ומתי החלטת לתרגם אותן?

"התוודעתי להן רק בשנות לימודי באוניברסיטה של מינכן, גרמניה, ומסיבה זו, אגב, לא הכרתי את התרגומים לעברית עד לסוף שנות השבעים. לימדתי אז בחוג לתורת הספרות הכללית באוניברסיטת תל-אביב ונתתי סמינר, בעברית כמובן, על תומאס מאן. אז גם נוכחתי, לצערי, שתרגומיו של מרדכי אבי שאול, למרות יופיים ואיכותם הגבוהה, התיישנו מאוד, וזה היה המניע הראשון שלי לתרגם את מאן מחדש, 'בשביל הסטודנטים'.

"בעניין הזה אני מעוניינת להרחיב קצת, מאחר שלא ניתן לי לתרגם מחדש אלא יצירות שהזכויות עליהן חופשיות: זכויות היוצרים בגרמניה אינן פוקעות אלא כעבור שבעים שנה מיום מותו של הסופר. כך, למשל, מחזיקה הוצאת ספריית פועלים בזכויות התרגום של 'הר הקסמים', וממשיכה עד היום להפיץ את תרגומו הישן של אבי שאול. כדי להדגים עד כמה התיישן התרגום הזה תספיק פה ציטטה אחת: גיבור הרומאן, האנס קסטורפ, מכונה בטקסט שוב ושוב, כמין לייטמוטיב, Sorgenkind des Lebens, ביטוי קשה לתרגום שפירושו המילולי הוא 'בן הדאגה של החיים'. Sorgenkind הוא בן האהוב במיוחד על הוריו, בשל היותו חולני וחלש ומעורר דאגה מתמדת, והאנס קסטורפ הוא איפוא בנם החלוש והאהוב של החיים.

"אבי שאול תירגם זאת כ'בן אונים של החיים', פתרון מבריק כשם שהוא מטעה: כוונתו היתה ל'אונים' במובן התנ"כי של כאב וצער (רחל הגוססת קראה לבנה בנימין 'בן אוני'), כלומר האנס קאסטורפ הוא 'בן כאבם של החיים'. זה פתרון יפהפה, אך עוד לא פגשתי קורא שהבין את כוונת המתרגם לאשורה ולא פירש את הביטוי הזה כ'בן הכוח, בן האון של החיים', שזה ממש ההפך הגמור מן המשמעות המקורית".

איזו יצירה של מאן אהובה עלייך במיוחד?

"קשה לי לענות על זה, כי יצירות שונות שלו אהובות עלי מסיבות שונות. את 'בית בודנברוק', למשל, אני אוהבת כרומאן הגרמני הריאליסטי המעולה ביותר, כי אף על פי שנכתב בתחילה המאה הקודמת, הוא מעוגן כל-כולו במסורת הריאליסטית-החברתית הגדולה של הרומאן האירופי במאה ה-19, ועשוי להתייצב בגאון לצדם של טולסטוי ובלזק. 'דוקטור פאוסטוס', לעומת זאת, הוא בעיני רומאן האידיאות האולטימטיווי, ואין כמותו להתמודדות אמיצה ומעמיקה להפליא עם תולדות הרוח הגרמנית לדורותיה, החל ברפורמציה של מרטין לותר וכלה בפרידריך ניטשה ובעליית הנאציזם, וכל זה במסגרת סיפור קורות חייו המסעירות והטרגיות של גיבור בדיוני אחד. 'הר הקסמים' קרוב ללבי במיוחד כי מאן מנהל בו מאבק הרואי ממש עם כישופיה האפלים ופיתוייה הקטלניים של הרומנטיקה הגרמנית, המעמידה את הארוס, את היופי ואת המוות כמין שילוש קסום שאין לעמוד בפניו. ואילו המושלמת ביצירותיו מן הבחינה האמנותית נראית לי הנובלה 'מוות בוונציה' (שבמרכזה דווקא כניעה טראגית לאותו שילוש קסום), בשל יופיה הנדיר, המלוטש ומכמיר הלב".

רבים החוקרים שטוענים שהתמה העיקרית ביצירותיו של מאן היא התמודדותו של הגיבור על החיים בין הגשמי לרוחני ובין הבורגני לאמנותי. אבל אולי החיים נעדרי האהבה של גיבוריו של מאן הם שהיו להם לרועץ. כך, למשל, אנטוניה בודנברוק, שנכשלה פעמיים בחיי האהבה שלה, וגוסטב פון אשנבאך, מ"מוות בוונציה", שממש מת באהבה אסורה ולא ממומשת. האין באמירה הזאת משום סגידה לדת החדשה, פסיכואנליזה שמה, שהולכת ותופסת תאוצה בימיו של מאן?

"לדעתי, התוודעות מקרוב לעולמו האינטלקטואלי וההגותי של מאן שוללת מכל וכל את אפשרות ה'סגידה לדת החדשה, פסיכואנליזה שמה'. הוא עצמו חוזר ואומר במקומות שונים בכתביו כי 'שילוש הכוכבים שהנחה אותו בדרכו כל ימיו' הוא שופנהאואר, ניטשה וואגנר. לעומת זאת לא זכורה לי כרגע שום התייחסות רצינית שלו לפרויד.

"מצד שני, גם האמירה שבמרכז יצירתו ניצב המתח 'בין הגשמי לרוחני ובין הבורגני לאמנותי' נראית לי שטחית ולא מספקת. מעבר לדיכוטומיה הזאת מסתתרת התמודדות אמוציונלית ואינטלקטואלית כבירה עם קטגוריות בסיסיות של השקפת עולם מקיפה וכוללת הרבה יותר, מבית-מדרשו של ניטשה, המיוסדת על המתח שבין הדיוניסי (האפל, האי-רציונלי, התהומי, הדמוני, הבלתי ניתן להיאמר במלים), לבין האפוליני (הבהיר, הרציונלי, התבוני, ההרמוני, המילולי). לא כאן המקום להתעכב על המושגים האלה לעומקם, ועל הווריאציות המגוונות הרבות מספור שהם לובשים ביצירותיו השונות של מאן, אך כדאי להדגיש כי חלוקה זו עמדה גם ביסוד השקפתו של הסופר על התרבות האירופית בכללותה. הוא מבדיל בין 'תרבות' ל'ציוויליזציה', אך לא בצורה הרווחת והמקובלת בדרך כלל. לפי החלוקה שלו, התרבות היא תופעה 'תהומית', אי-רציונלית, לא-ורבאלית, 'מוסיקלית' מטבע ברייתה, ולכן גרמנית בעיקרה, בעוד שהציוויליזציה היא מילולית, תבונית, 'ספרותית' (ובעצם גם שטחית יותר, מאחר שאינה מסוגלת לגעת בתהומות ההוויה), ולכן צרפתית בעיקרה".

מה מידת הרלוונטיות שיש לעלילותיו של מאן ולגיבוריו לחיינו כאן ועכשיו? האם יש בהם גם אמירה חברתית או פוליטית, או שהאמירות הללו כבר הופקעו מיצירתו ויש לדון בהן רק באמצעים אסתטיים?

"לומר את האמת, שאלות על רלוונטיות אינן חביבות עלי במיוחד (מה הרלוונטיות של האודיסיאה לחיינו?), אך כשמדובר בתומאס מאן כדאי להדגיש את התובנות העמוקות שהיו לו על אופיו ומהותו של הפאשיזם. הנושא הזה, לצערי, נראה לי רלוונטי מאוד לחיינו כאן ועכשיו, ובהקשר זה יש להזכיר במיוחד את הנובלה 'מאריו והקוסם', שיש בה כמין אלגוריה שנונה ומוחצת על עלייתו ותעתועיו של המנהיג הפאשיסטי".



משפחת מאן, 1925. מימין לשמאל, למעלה: גולו ותומס; באמצע: קלאוס, היינריך ואריקה (במרכז); למטה, קטיה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו