בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

המייקל והגזר

מאז האולימפיאדה באתונה הסתובב ג'ייסון לזאק עם תווית הלוזר הגדול, שהרס למייקל פלפס את חלום ניפוץ השיא של מארק ספיץ. אמרו שהוא קשיש, מפשל ברגעי האמת, אבל אתמול הוא החזיר לאמריקאים ובעיקר לפלפס בריבית. כך סידר היהודי מקליפורניה את אחד הרגעים הגדולים בהיסטוריה של המשחקים האולימפיים. וכמה מסכנים הצרפתים

תגובות

ג'ייסון לזאק הוא לוזר בן 33, או לפחות היה כזה עד אתמול. במשך שנים הוא נחשב לאמריקאי הכי מהיר במשחים הקצרים (50 ו-100 חופשי), אבל באתונה איכזב כשסיים חמישי ב-50 ופישל בענק ב-100 כשאפילו לא עלה מהמוקדמות לחצי הגמר. ואם זה לא מספיק, אז כבר ארבע שנים מסתובב לזאק עם מועקה גדולה בבטן ועם התואר "האיש שקילקל למייקל פלפס את הניסיון להשוות את שיאו של מארק ספיץ", לאחר שלא הצליח להסתדר בשליחים עם ואן הוגבאנד ההולנדי וריק ניתינג הדרום אפריקאי ובגללו הסתפקה ארצות הברית במדליית ארד ב-4X100 באתונה. "לוזר", הם כינו אותו מאחורי גבו; "זקן מדי", טענו הפרשנים.

כשהוא זינק אתמול לבריכה, כשחיין הרביעי של האמריקאים בגמר ל-4X100 חופשי, הזהב כבר היה בכיס של הצרפתים ופלפס בדיוק ניסה לעכל את התפוצצות חלום שמונה מדליות הזהב שלו. 46.06 שניות לאחר מכן הוכתר המשחה הזה כאחד הרגעים הגדולים בהיסטוריית השחייה.

גם דקות לאחר מכן עדיין נשמעו בקובייה התשואות של הקהל ההמום. שאגות "מדהים" בשלל שפות וצבעים ריחפו באוויר. הראשים נתפסו בתנוחת "לא יאומן כי יסופר", והפרשנים הוותיקים טענו כי חזינו הרגע במשחה הגדול אי פעם.

יואב ברוק, שחיין העבר, חשב שזה אחד הרגעים הכבירים בתולדות הספורט, והוא לא מגזים. זה היה "אינטסנט קלאסיק" שייזכר לדורות. הפרלמנט הלא רשמי במרכז העיתונות, שכלל אנשים שראו כמה וכמה אירועים גדולים, קבע כי זה האירוע הגדול ביותר באולימפיאדות מאז ה-19.32 שניות של מייקל ג'ונסון באטלנטה. לא פחות.

לא סתם פלפס חשש מהגמר הזה. הגיבור האמריקאי, שמפנטז על שמונה מדליות, ידע שזאת המדלייה הכי פחות בטוחה שלו. הוא לא נחשב לשחיין 100 חופשי טוב (יחסית, יחסית), ומה לעשות שבשליחים אתה תלוי בעוד שלושה חבר'ה. פלפס לא הלהיב, אבל עדיין איכשהו סיים את החלק שלו מאית משיא העולם, קבע שיא אמריקאי והזניק את השליח השני (יהודי אגב), גארט גייבל וול, בפיגור 27 מאיות בלבד מאמון סאליבאן האוסטרלי, שניפץ את שיא העולם ב-100 בצורה מדהימה (47.24 שניות).

למרות הפתיחה של האוסטרלים, הקרב היה כולו בין צרפת לארה"ב. הטריקולור הובילו בפער מדהים בזכות פדריק בוסקו, שנגע בקיר ושלח את אלן ברנארד ביתרון של 6 עשיריות על פני לזאק ל-100 המטרים האחרונים. ברנאר בן 25, גיל נהדר לשחיין; לזאק נושק ל-33, ישיש של ממש במונחי הבריכה. הכל נראה גמור.

אבל היהודי הכשר מקליפורניה עשה דבר מדהים. בכוח רצון, במאמץ לא אנושי ובאדרנלין שזרם לו בעורקים במקום דם, הוא הלך וסגר, הלך והתקרב. ברנאד עדיין דהר קדימה, אבל אט אט המרחק בין שניהם הצטמצם. "האמריקאים? אנחנו הולכים למחוץ אותם", הודיע הצרפתי לפני המשחה, ואולי זה מה שסיפק ללזאק את הדרייב. או שאולי זו בכלל תווית המפסידן, אולי הבריכה הנהדרת בבייג'ין או דווקא חליפת השחייה. האמת, לא חשובות הסיבות אלא התוצאה וככל שהקיר התקרב כך הפער נמחק. אף אחד לא ישב, כל האיצטדיון עמד, מעטים שחו וכל השאר כססו ציפורניים. בתנועה האחרונה שלו, בהנפת היד האחרונה הצליח לזאק לעקוף את הצפרדע השחצן ונגע ראשון בקיר.

מעליו עמד מייקל פלפס. הוא היה הראשון שהבין מה קרה כאן, ומיד שיחרר שאגה שנשמעה בכל בייג'ין. "ג'ייסון עשה משהו בלתי אפשרי. זה לא נתפש", הוא הסביר מאוחר יותר בשאריות הקול שעוד נותרו לו.

לזאק עצר את השעון על שיא עולם מטורף של 3:08.24 דקות, שמונה מאיות לפני הצרפתים וארבע שניות תמימות טוב יותר מהשיא הקודם, שנקבע שלשום במוקדמות. עד כמה המשחה הזה היה גדול תעיד העובדה שכל חמש הנבחרות הראשונות שברו את שיא העולם הישן, שכאמור החזיק מעמד יום אחד; נקבעו בו שני שיאים עולם שונים ועוד אחד לא רשמי, אבל גם הגדול מכולם - הלוזר הנצחי מחק את התדמית כשהשלים את 100 המטרים האחרונים בזמן של 46.06 שניות. מכיוון שזה זינוק שליחים התוצאה לא מוכרת כשיא עולמי, אך זהו הזמן הטוב ביותר אי פעם (שליחים או יחידים) ב-100 מטר חופשי, ובפער אדיר.

"זה היה בלתי נתפש", ניסה לזאק לעכל, "רציתי את זה יותר מכולם, גם בגלל מה שקרה לפני ארבע שנים באתונה. אמנם הצרפתים דיברו הרבה לפני המשחה, אבל אנחנו היינו אלה שדיברנו בבריכה".

בסופו של דבר שני יהודים (לפי אמונת חלקנו עם לא ממש מוכשר בספורט) ואפרו אמריקאי אחד, קאלן ג'ונס, (שיש האומרים כי שחייה אינה הצד החזק שלהם), הובילו את ארה"ב יחד עם פלפס להישג מזהיר. איך אמר לזאק בסוף היום: "אולי נוכל לשפר את שיא העולם הזה במכביה הבאה".

הבוקר המדהים התחיל עם עוד שיאי עולם - קירסטי קובנטרי בחצי גמר 100 גב, היפאני קוסוקה קיטהג'ימה הגן על תוארו מאתונה בעזרת שיא עולם (58.91 שניות), ואילו האמריקאים הכתירו לוזרית חדשה. קייטי הוף, המועמדת הבטוחה לזכייה ב-400 חופשי, כבר הובילה בפער משמעותי אך שמטה אותו במטרים האחרונים וסיימה שנייה, יום אחרי שלקחה ארד ב-400 מעורב. התדהמה על פניה בסיום המשחה היתה מושלמת, לטקס המדליות היא כבר באה מחייכת. בכל זאת, נותרו לה עוד ארבעה משחים כדי להשיג מדליית זהב.

עוזי דן, בייג'ין



פלפס. השמינייה עדיין בחיים


הרביעייה האמריקאית שווה זהב. מימין: וובר-גייל, פלפס, לזאק וג'ונס



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו