שיא עולם בריצה קלה - כללי - הארץ

שיא עולם בריצה קלה

91,000 צופים ב"קן הציפור" היו שותפים לאחד הרגעים הגדולים בתולדות המשחקים האולימפיים. אוסיין בולט, ג'מייקני בן 22 שהתחיל כשחקן קריקט והפך לרץ 200 מטר, החליט לפני שנה לרוץ גם 100 מטר, רק בשביל האימון. זה נגמר במדליית זהב ובשיא עולם של 9.69 שניות, זמן שבעבר נחשב כקצה גבול היכולת האנושית. טרם התברר כיצד הצליח להאט ולחגוג עוד הרבה לפני שחצה את קו הסיום

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

שליח "ספורט הארץ" לבייג'ין

לא משנה מה עוד מצפה לנו במשחקים האולימפיים ה-29 במספר של העידן המודרני, כי זה באמת כבר לא חשוב. מה שקרה אתמול באיצטדיון קן הציפור היה מסמר שיער, מרגש ובלתי נתפש, זריקת אדרנלין נקי היישר לווריד. "ריצת המאה" האמיתית. לקח שנייה או שתיים לעכל, ואז 91,000 הצופים החלו להוציא יחדיו קריאות של תדהמה, שמחה וצרחות, שהשתלבו בקפיצות ובצמרמורות. לא היה צריך להסביר לאיש כי נכחנו במעמד היסטורי. גם זקנים ומנוסים מכותב שורות אלו, אשר ראו לא פעם שיאי עולם מתנפצים לצד ריצות דרמטיות, לא מצאו מלים. מה אומר ומה אדבר - אשריי שזכיתי.

כמה דיברו על התמודדות המשולשת בולט-פאואל-גיי, כמה פימפמו את הקרב הזה. הספירה לאחור ל-22:30 שעון בייג'ין, החלה הרבה לפני פתיחת האולימפיאדה. אבל מתברר שהקרב היחיד היה בין אוסיין בולט לשעון. מסתבר שליד בולט הארנב, אספה פאואל הוא בקושי צב וטייסון גיי הוא סוג של חילזון.

לפני חצי שנה אף אחד לא היה מהמר על הבחור בן ה-22, שבכלל לא חשב לרוץ 100 מטר באולימפיאדה. לפני שנה, כשמאמנו נתן לו לרוץ את המרחק הקלאסי רק כדי לשפר את הזינוק ב-200, התברר שגדל כאן פנומן.

כבר ב-20:15 הגיעה הדרמה הראשונה. גיי, שרץ בשביל החיצוני, נשאר מחוץ לגמר אחרי שסיים חמישי במקצה חצי הגמר. אולי היתה זו הפסילה בזינוק הראשון, וייתכן שהפציעה מהמבחנים אכן השפיעה, אבל הרץ האמריקאי ואחד מטריו המועמדים נשר לפני קו הסיום והשאיר את החגיגות לחבר'ה בקינגסטון ובמונטיגו ביי. ג'מייקה התחלקה לשתי מחנות; מחנה פאואל, על פי הדיווחים, היה גדול יותר מזה של בולט.

אבל פאואל - בעבר שיאן עולם, אבל תמיד נכשל בבמות הגדולות - לא ממש הגיע לגמר. בולט "הברק" זינק גרוע (0.165, שני מהסוף), אבל כשאתה רץ ענק אז תחילת הריצה לא כזו משמעותית.

המנה העיקרית והקינוח הם שקובעים ולא המתאבן, ובולט עשה את זה בסטייל - כגורמה בתוספת קינוח של פעם בחיים.

ניצחונו לא הוטל בספק ממחצית הריצה, ואם ברבע הגמר הוא עבר לג'וגינג אחרי 70 מטר ועדיין עצר את השעונים על 9.92 שניות, ובחצי הגמר האט משמעותית לקראת הסיום כדי לנצח ב-9.85 שניות, אז מה תגידו על הפיניש בגמר האולימפי?

כשהגיע לשיא המהירות הביט בולט לצדדים וגילה כי אין לידו איש. אז הוא האט והחל את החגיגות - שלח ידיים לצדדים, דפק על החזה ואם החמצתם גם הצדיע לקהל. אחר כך הוא התפנה כדי לחצות את קו הסיום ועצר את השעונים על שיא עולם פנטסטי - 9.69 שניות.

אלמלא החינגה המוחצנת הוא היה מקזז עוד 5-4 מאיות. עם רוח גבית (אתמול נמדדה 0.0) הוא מסוגל להוריד עוד עשירית. ראינו פה רץ שלנגד עינינו כותב מחדש את ההיסטוריה. לכו תדעו מה הוא יעשה לשיא של מייקל ג'ונסון ב-200, כי אחרי הכל זוהי הריצה החזקה שלו. עד כמה בולט עדיף על מתחריו תעיד העובדה שלמרות החגיגות ועל אף ששישה רצים ירדו מעשר שניות, הפער מסגנו ריצ'ארד תומפסון מטרינידד עמד על 20 מאיות. היחיד שעשה את זה ב-80 השנים האחרונות היה קרל לואיס לפני רבע מאה בלוס אנג'לס. והוא לא האט.

האיש שנולד בחוף הצפון מערבי של ג'מייקה, בעיירה טרלווני, התחיל כשחקן קריקט. עד היום הוא מקפיד ללכת למשחקי קריקט ונותר חבר של כמה משחקני הנבחרת, אולם ההצלחה בתחרויות האתלטיקה בבית הספר שינתה לו את המקצוע.

בנם של תופרת ומנהל מטע קפה ("אני לא שותה קפה בכלל", הודה בראיון) מתגורר עדיין בעיירת הולדתו ונחשב צנוע, בטח יחסית לאצנים. בעוד הוא נוסע בהונדה אקורד, לפאואל יש חמש מכוניות נוצצות - כולל מרצדס ופרארי. "אנחנו לא נפגשים או מבלים הרבה, אבל כשזה קורה תמיד מדברים על מכוניות", סיפר פעם.

מה שעשה את בולט לכזה גדול - מלבד כישרון טבעי עצום - הוא חילופי מאמנים. הוא נפטר ממאמנו לפני ארבע שנים ושם את יהבו על גלן מילס, שהוליך ב-2003 את קים קולינס לתואר אלוף העולם. מילס טען כי מדובר ברץ 200 מזהיר שיגיע רחוק ובולט לא איכזב - זהב באליפות העולם לנוער, שיא עולם לנוער ובשנה שעברה מדליית כסף באליפות העולם באוסקה.

יום אחד החליט מילס כי חייבים לעבוד על הזינוק של הבחור, החולשה היחידה שלו. האמצעי היה ריצות 100, ואחרי קצת עבודה הבן אדם שעד מאי האחרון לא ירד מ-10.03 שניות השיג בריצתו התחרותית הרביעית זמן מדהים של 9.76. בריצה החמישית כבר שבר שיא עולם (9.72) ואתמול הפך לראשון שירד מ-9.70, זמן שפעם נחשב כקצה גבול יכולתו של האדם.

"ברגע שראיתי שזה גמור, ברגע שידעתי שניצחתי, הרגשתי כל כך שמח שפשוט התחלתי לחגוג", הסביר בולט, שהמשיך את החגיגה עם ריקודים וענטוזים מול הקהל המשולהב. "לא הסתכלתי על הזמן. שיא העולם היה שלי ולכן לא באתי לשבור אותו, אלא כדי לנצח, ועשיתי את זה. אבל בהחלט נדהמתי מהזמן". על השאלה איך זה להיות האיש המהיר בעולם, ענה: "תמיד הייתי הכי מהיר". הסוד, לטענתו, הוא הרוגע. המטרה הבאה, לדבריו, היא 9.65 שניות. "הגוף האנושי מסוגל, ואני מסוגל", הצהיר.

פאואל, היחיד בין ששת הראשונים שלא שיפר את שיאו האישי, שוב קיבל פיק ברכיים ברגע האמת וסיים רק חמישי. וגיי? לפחות לא תירץ. "נתתי את כל מה שאני יכול, זה מה שהיה לי היום. אין לי תירוצים".

הריצה הזו היתה חלום שמתגשם, שירה צרופה של אצן מזהיר שנראה אתלט ולא בריון קשקשים נפוח שרירים. זאת היתה ריצה שהחזירה לאתלטיקה את שאיבדה בשנים האחרונות, שהזכירה כי אין דרמות ורגעי תהילה גדולים יותר מאשר אצל המלכה.

הדבר היחיד שיכול להרוס את הכל היא אותה עננה קטנה של חשש המרחפת מעל הריצה הזו. בבקשה אלוהי הבדיקות, אל תספר לנו - לא מחר או מחרתיים וגם לא עוד שנה או שנתיים - שזה לא היה אמיתי, שהיה פה משהו לא טבעי.עוזי דן, בייג'ין

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ