שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

ג'ו פרייז'ר, בנוק-אאוט

כשפרייז'ר היה בשיאו הוא היה גדול יותר גם ממוחמד עלי. פרייז'ר הצנוע היה גם אדם טוב יותר וניצח גם כשהעולם חשב שהפסיד

דייב אנדרסון, ניו יורק טיימס
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
דייב אנדרסון, ניו יורק טיימס

יש אנשים שערכם גדול יותר יחד מאשר כשהם בנפרד. צ'רצ'יל והיטלר, בוגארט ובאקול. עלי ופרייז'ר. ועם כל השבחים המוצדקים להם זכה בצדק מוחמד עלי, תמיד האמנתי שכאשר כל אחד מהם היה בשיאו, ג'ו פרייז'ר היה המתאגרף הטוב יותר. וגם האדם הטוב יותר.

לעמוד הפייסבוק של ספורט הארץ

כששניהם נכנסו לזירה במדיסון סקוור גארדן ב-1971, במה שקיבל את התואר "קרב המאה", השטיח פרייז'ר את עלי עם הוק שמאלי, וניצח בהחלטת שופטים שהתקבלה פה אחד. עלי לא המתין לשמוע אותה. כשלסתו נפוחה, הוא מיהר מהזירה לבית החולים הקרוב. הוא כבר ידע מי ניצח.

פרייז'ר (משמאל) ומוחמד עלי, 1971צילום: ארכיון: אי-פי

ה"ת'רילה אין מנילה" ב-1975 הוענק לעלי לאחר שמאמנו של פרייז'ר, אדי פאץ', לא נתן לו לעלות לסיבוב ה-15 בגלל ש"הוא כבר לא היה יכול לראות את החבטות הימניות מגיעות" מבעד לעינו העצומה. אבל זמן קצר לאחר מכן פרייז'ר כבר דיבר בחופשיות באזור הראיונות, וכשעלי המותש הגיע, הוא תיאר את הקרב האפי כ"הכי קרוב שיש למוות". באותו ערב, במסיבה בארמון פיליפיני עתיק, עלי - צלעותיו חבולות - התהלך והתיישב בנוקשות, והציע בכאב אצבע או שתיים במקום ללחוץ ידיים. במלונו, פרייז'ר שר ורקד. מי שהיה רואה את שניהם כך, ולא היה יודע מה קרה באותו לילה, היה בטוח שפרייז'ר ניצח.

זמן קצר לאחר מכן ערך עלי מסיבה לכבוד הוצאת האוטוביוגרפיה שלו ברוקפלר סנטר. פרייז'ר הוזמן, אך השאלה היתה האם יופיע. במשך שנים עלי עלב בו, כינה אותו "גורילה" ו-"טיפש". פרייז'ר רתח; במקרה אחד אף התגושש קצרות עם עלי באולפן טלוויזיה, עד שהפרידו ביניהם. אבל בערב המסיבה, פרייז'ר בירך את עלי בחיוך ובקריאת "היי, אלוף" - המחמאה האולטימטיבית שיכול לתת מתאגרף ליריבו. קלאסה. עבורי, ג'ו פרייז'ר ניצח גם בלילה הזה.

אבל הג'ו פרייז'ר שתמיד אזכור לא היה בזירת איגרוף או במסיבת השקה. זמן קצר לאחר הניצחון בגארדן, הוא חזר הביתה לביופורט, דרום קרוליינה, שם גדל כאחד מתוך 12 צאצאים וקטף ירקות תמורת 15 סנט לארגז. כשלא עבד, הוא עזר לאביו, שיפוצניק שאיבד את ידו השמאלית בתאונת דרכים. "אני הייתי יד שמאל שלו", אמר פרייז'ר.

עשר שנים קודם לכן, פרייז'ר עזב את ביופורט באוטובוס עם 200 דולר בכיס, בדרכו לניו יורק ולחיים טובים יותר. עד מהרה התמקם בפילדלפיה, שם עבד לעתים בבית מטבחיים וחבט בצדו של הבקר הקפוא, ששימש כשק איגרוף - ההשראה לסצנה בסרט "רוקי". כעת, כאלוף העולם הבלתי מעורער במשקל כבד שהרוויח 2.5 מיליון דולר בגארדן, הוא חזר לביופורט בקדילאק-לימוזינה בצבע בורדו. הוא הגיע לקנות שטח אדמה לבית חדש עבור אמו בת ה-62. "דול פרייז'ר, אמו של האלוף", כך הציגה את עצמה, "כמה שזה מתוק".

באותו יום הם נסעו לחווה בקרבת מקום, "טראסק ובניו, ירקות מפוארים", היכן שגברת פרייז'ר קטפה צנוניות. "אמכור לך ארבע חלקות ב-1,500 דולר לאחת", אמר בעלי השטח, הארולד טראסק, "ואם תרצה שטח כפול, אמכור לך אותו ב-9,000 דולר". ג'ו ואמו האזינו והודו לטראסק על הצעתו. בדרכם חזרה, בין עצי אזוב צונחים, היא אמרה: "זה נחמד, אדמה גבוהה. אין ביצות. ואנחנו חייבים לתת לו עדיפות על כך שהראה לנו אותה".

"את אומרת שאנחנו חייבים לתת לו עדיפות, אמא", אמר פרייז'ר וקולו גבר, "אבל הוא לא יכול לקבל עדיפות אם הוא לא נותן את המחיר הנכון. הוא לא נותן לך שום דבר. הוא מוכר לך. הוא לא נותן לך כלום". בבית אמו, תיאר ג'ו כיצד צפה בקרבות בטלוויזיה הקטנה שלהם. "שוגר ריי, הוריקן ג'קסון, פלויד פטרסון", הוא אמר, "ג'ו לואיס היה הגיבור שלי. בדרום, השחורים מריעים לשחורים".

פרייז'ר בשנים האחרונותצילום: רויטרס

אלא שאז הוא חזר לדבר על ההצעה של טראסק. "הוא מדבר את הדיבור הלבן", אמר, "הוא אומר שלא אכפת לו אם אקפוץ לביתו לכוס קפה, ואומר לי שאוכל לחזור לכאן ולחיות. אסלח, אבל לעולם לא אשכח".

למחרת ליוו אותו חיילי מדינת דרום קרוליינה בתהלוכת אופנועים לקולומביה, דרום קרוליינה, שם היה לאדם השחור הראשון שפונה לרשות המחוקקת הארצית מאז מלחמת האזרחים. גם באותו יום ג'ו ניצח. בדיוק כפי שניצח בגארדן ובמנילה. הוא ניצח במסיבת ההשקה ההיא.

המאזן מראה כי ג'ו פרייז'ר הפסיד ארבעה קרבות: פעמיים נגד עלי ‏(בין שתי הקלאסיקות שלהם היה גם קרב אחד נשכח, לא על תואר, בן 12 סיבובים, שהסתיים בהחלטת שופטים‏), ובשני נוק-אאוטים מול ג'ורג' פורמן. בשבילי, איכשהו הוא תמיד ניצח.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ