בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הקיבוץ שלפתע נעלם מהקרקע

במשך 12 שנים חי קיבוץ אבוקה בין בית שאן לירדן, עד שננטש ונהרס. השבוע הוקמה במקום יד זיכרון, ויוצאיו התייצבו כדי להיזכר

13תגובות

2 קבוצת צעירים אידיאליסטים, חניכי תנועת "גורדוניה", הגיעה בחום היוקד של יולי 1941, לנקודה שבין העיירה (הערבית אז) בית שאן לנהר הירדן. הם באו לשם עם תקוות גדולות להגשים את חלומם, להקים קיבוץ בארץ ישראל, קיבוץ "אבוקה".

חלפו 70 שנים מאז וכיום רק מעטים יודעים על אותו קיבוץ, ש-12 שנים בלבד אחרי היווסדו, התפרק. 160 חבריו עזבו אותו עם מטען כבד של מלחמות פנימיות, כשכתם הכישלון מלווה אותם במשך שנים רבות.

לפרק הקצר של קיבוץ "אבוקה" לא נותר כל זכר בשטח, הכל נמחק מהקרקע. בשבת שעברה הגיעו למקום יותר מ-300 בני אדם, בהם חמישה שהיו חברי הקיבוץ, בניהם ונכדיהם, כדי להזכיר שפעם היה שם קיבוץ ובו חיו אנשים עם חלומות גדולים, חלומות שהתנפצו והותירו שבר כואב.

לדברי יאיר יוציס, 73, אחד מילדי אבוקה, "העובדה שמהקיבוץ לא נשאר זכר, לא בית, לא עץ, לא מגדל מים ואם תרצו גם לא מצבה, הציקה לרבים מאתנו במשך שלושה דורות".

יוציס סיפר כי בעבר נהג לבוא למקום עם אביו המנוח, אפרים, וביקש לראות היכן גדל כילד. "אבל לא ראינו כלום", הוא אומר. "הלכנו לוואדי אבוקה שנקרא על שם הקיבוץ וראינו כמה גרוטאות, זה כל מה שנשאר".

במהלך השנים הוא נבר במסמכים שנותרו בארכיוני תנועת העבודה והסוכנות היהודית ושוחח עם חברי אבוקה, בניסיון להתחקות אחרי מאורעות אותן שנים. את הקיבוץ הקימו שני גרעינים של "גורדוניה": גרעין "אבוקה" מרומניה, שרוב חבריו היו עובדי כפיים, וגרעין "שדמות" שהורכב על ידי צעירים מאוסטריה ופולין שרובם היו עירונים ומשכילים.

החיבור בין שני הגרעינים התברר כבעייתי. על רקע תנאי המחיה הקשים נוצרו מתחים ועימותים בין שני הגרעינים כמעט על כל דבר. "התווכחו האם לעשות חתונה לזוג בודד או לחכות שיהיו עוד 2-3 זוגות ולעשות חתונה משותפת כדי לחסוך בהוצאות", ממחיש יוציס. למרות המצב החברתי הקשה, הקיבוץ תיפקד היטב מבחינה כלכלית: החברים הצליחו בחקלאות, הוקמו גם רפת, לול ובריכת דגים. בחצר המשק נבנו בתים וילדים התרוצצו בשבילים.

אבל המתחים והמחלוקות קרעו את החברה וב-1945 נרשם גל עזיבה גדול ואחריו, ב-1948, גל עזיבה נוסף. המוסדות המיישבים שלחו גרעיני השלמה, אבל הקיבוץ גווע והתפורר וב-1952 ננטש סופית.

לדברי יוציס, "עבור החברים מדובר היה בכתם, בבושה. אבי, שעזב ב-1945, התקשה להשלים עם כך שהאידאה לא הוגשמה. הם הרגישו שהם לא הוכיחו את עצמם". ביום בו עזב את אבוקה כתב אפרים יוציס שיר בשם "מתוך אכזבה" ובין השאר כתב: "היחשוב עוד אנוש על יום המחר/ היעש חשבון עתידו?/ עת גז נעלם היפה היקר / וכוס לענה מנת חלקו".

כעבור כמה שנים עלו טרקטורים על חצר הקיבוץ הנטוש ומחקו ממנו כל זכר. בשנים האחרונות החלו חלק ממשפחות "אבוקה" להיפגש. הזמן שחלף הקהה את תחושת הכישלון ובני החברים החליטו להקים במקום יד זיכרון.

במהלך טקס, בו השתתפו נציגי המועצה לשימור אתרי מורשת והמועצה האזורית עמק המעיינות, הוצבה במקום שלדת טרקטור ישן שתרם רן חדוותי מעין שמר, ועליו הוצב לוח המספר את סיפור היישוב שלא שרד. היום, אומר יוציס, "יכול ההולך לאורך נחל אבוקה ושמורת אבוקה, לדעת גם את מקורו של שם זה". *

מועצה אזורית עמק המעיינות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו