יצחק שניאור - לוחם עד היום האחרון - כדורגל ישראלי - הארץ

יצחק שניאור - לוחם עד היום האחרון

יצחק שניאור, שהלך אתמול לעולמו מספר שבועות לפני יום הולדתו ה-86, ייזכר כבלם ענק, מאמן מעוטר ואיש ספורט משכמו ומעלה

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
עוזי דן
עוזי דן

עד לשנה האחרונה, ועמה המחלה הקשה שתקפה אותו והביאה לבסוף למותו אתמול, היה יצחק שניאור חסון וחזק כמעט כמו הבלם האגדי והמאמן הסמכותי שהיה.

לעמוד הפייסבוק של ספורט הארץ

מתרחצי בריכת גורדון בתל אביב היו פוגשים בו מדי בוקר במשך עשרות שנים, בכל מזג אוויר. בשנה האחרונה הידרדר מצבו. לפני כחודש שבר שניאור את האגן והיה מאושפז מאז ועד שהלך לעולמו אתמול, כמה שבועות לפני יום הולדתו ה-86. הלוויתו תיערך מחר.

רובנו זוכרים את איציק שניאור כמאמן הנבחרת, לצד יענקל'ה גרונדמן המנוח (שכונו יחד "ש.ג."), או כמאמן ליגה מצליח קודם לכן. אבל שניאור היה קודם כל שחקן גדול, מהטובים ביותר שצמחו בישראל אי פעם.

איש עקרונות ואדם הגון. שניאורצילום: עופר וקנין

הוותיקים, שזוכרים את הכדורגל בעשור הראשון לאחר הקמת המדינה, טוענים שלא היה בישראל בלם כמוהו.

הוא היה המופקד על ההגנה של מכבי תל אביב המיתולוגית - לצד אגדות כמו יוסל'ה מרימוביץ' ז"ל, אלי פוקס ז"ל ושייע גלזר יבדל"א - עמה זכה בארבע אליפויות תוך חמש עונות וגם בשני גביעים.

את הקריירה שלו החל שניאור, יליד פולין שעלה לארץ בגיל שמונה, בבית"ר תל אביב הגדולה, כראוי לחבר באצ"ל ובן למשפחה רוויזיוניסטית. עם בית"ר הוא גם זכה כנער בגביע ב-1942. חמש שנים אחר כך, בתקופת הסזון, לקח חלק בקבוצה שפעילותה הופסקה בגלל מעורבות חבריה - ביניהם אליעזר שפיגל, לוניה דבורין ונתן פנץ, שנהרג בכיבוש יפו - במחתרת.

שניאור, שכמנהג הימים ההם גם עבד לפרנסתו כנהג אוטובוס, הפך במכבי תל אביב לשחקן מפתח בכדורגל הישראלי והיה גם חבר בכיר בנבחרת ישראל בין השנים 1948 ל-1956. הוא היה קפטן הנבחרת בצמד המשחקים ההיסטוריים מול ברית המועצות ב-56', פרש שנתיים אחר כך ופנה לאימון.

הקריירה השנייה של שניאור, כמאמן, היתה לא פחות מפוארת. במשך יותר משלושה עשורים הוא אימן קבוצות רבות, הוליך את הכח רמת גן (65') ומכבי תל אביב (72') לאליפויות ובגיל מאוחר עשה זאת גם עם הפועל תל אביב (88').

ההצלחה בקבוצות הובילה למינויו, לצד גרונדמן, לאימון נבחרת ישראל (כולל הנבחרת האולימפית).

אחרי כישלונות קודמיו, עברו ש.ג. את אוסטרליה וניו זילנד, והיו קרובים מתמיד להביא את ישראל למונדיאל, אך הנבחרת הפסידה בצמד משחקי ההצלבה מול קולומביה.

שניאור היה איש עקרונות, אדם הגון שתמיד דרש משחקניו משמעת, אבל ידע לדרוש גם מעצמו. מלבד התפרצות אלימה אחת כלפי עיתונאי בתקופת היותו מאמן הנבחרת, שניאור היה דוגמה, סמל ומופת, כשחקן וכמאמן.

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ