שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

01.01.1946/התחיל החרם הערבי על התוצרת הציונית

ליטל לוין

"מועצת הליגה החליטה כי מצרכים יהודיים וסחורות המיוצרות בארץ ישראל אינם רצויים בארצות ערביות", הודיע מזכ"ל הליגה הערבית, עזאם ביי, במסיבת עיתונאים שכינס בראשית דצמבר 1945, "להרשות את יבואם פירושו לעזור להגשמת המטרות הפוליטיות של הציונים. עד לשינוי מטרות אלה, מחליטה מועצת החבר שכל מדינה בחבר צריכה לאחוז עד ה-1 בינואר 1946 באמצעים להפסיק רשיונות יבוא, כדי למנוע יבוא מצרכים יהודיים וסחורות המיוצרות על ידי היהודים, במישרין או בעקיפין, הבאים מארץ ישראל".

עזאם ביי "ניסה להטעים את ההבדל בין יהדות לציונות", דיווח "הארץ", והבהיר שהמדיניות החדשה מכוונת רק נגד הציונים. "היהודים במצרים, בעיראק ובארצות אחרות נחשבים לאחים ולאזרחי ארצותיהם, והם לא ייפגעו מהחלטה זאת. כל אדם הרוצה להפוך מערכה זאת בין ערבים ליהודים הוא אויב לארצו ולעניין הערבי". ההחלטה על החרם, הסביר, נועדה לאפשר לארצות הערביות "להתגונן באמצעי שלום כדי לקיים את הריבונות הערבית על ארץ ישראל", ולהיאבק בצבירה המכוונת של הון יהודי בארץ ישראל, שיאפשר את הקמתה של מדינה יהודית. מאמר המערכת של "הארץ" למחרת הפנה אצבע מאשימה אל הקולוניאליסטים, או לכל הפחות סימן את מעורבותם בכלכלה הארץ ישראלית כגורם בסיבוך. נכתב בו שקשה לומר עדיין עד כמה ייושם החרם, אך עצם ההחלטה עליו, אחת הראשונות שקיבלה הליגה הערבית מאז הוקמה במארס 1945 בעידוד בריטניה, "כשלעצמה שופכת אור עגום על התקופה חסרת הסיכויים לשלום, שאליה הוכנס המזרח הקרוב על ידי סוכנים מבחוץ, אשר עודד את הקמת החבר הערבי. ראשית פעולתו של החבר הוא הכרזת מלחמה כלכלית במזרח הקרוב על אותו מרכז כלכלי. במקום כלכלה אזורית - מלחמה אזורית".

ידיעה מסוכנות הידיעות הערבית אשר ציטט "הארץ" סיפרה כי "ההרגשה השוררת היא שהחרם נגד התוצרת הציונית יהיה לטובת האכספורטרים האנגלים ויביא למינוי סוכנים ערבים במקום יהודים, שייצגו את החברות הבריטיות בארץ ישראל ובשאר ארצות המזרח הערבי". "הארץ" אמנם דיווח שהודעת החרם "נפלה כרעם על הסוחרים הערבים בארץ ישראל בכלל וביפו בעיקר", אשר תהו אם החרם לא יביא להשתקת מסחרם בהיעדר מקור לא ציוני לחלק גדול מתוצרתם. אך באסיפה החודשית של לשכת המסחר הערבית בירושלים הודיע ראש הלשכה, שייח ברכאת, שהלשכה תסייע לחרם. "הארץ" דיווח שהלשכה שלחה הודעה לסוחרי ארץ ישראל ועודדה אותם "לעשות את המוטל עליהם מבחינה זו: 'שיסתפקו במעט הסחורות שבשוק הערבי עד השתפר מצב האימפורט'". ב-1 בינואר 1946 התחיל החרם. "כמעט בכל ארץ ערבית נעשו הכנות, בכמה מהן אף הוקמו ועדות מיוחדות, לשם הגשמת ההחלטה". הממשלה הבריטית בארץ ישראל התמהמה בתגובתה. תחילה הסבירה שטרם קיבלה הודעה רשמית על החרם. מאמר המערכת של "הארץ" שוב רמז שבריטניה גרפה מהחרם רווח פוליטי וכלכלי. "נשארת השערה המייחסת לממשלה הבריטית או למנהלי המדיניות הקולוניאלית במזרח את הכוונה להשתמש בחרם כדי להוכיח את הניגוד בין הערבים והיהודים, שאינו ניתן כאילו לפתרון וכדי לרכוש חזרה את התפקיד של 'המתווך הנאמן'".

יהדות ארגנטינה הודיעה שתקנה את עודפי הייצור מידי היישוב היהודי בארץ ישראל וקראה לקהילות יהודיות בעולם להצטרף אליה. בעל מדור "ראיתי שמעתי" נותר אופטימי: "יצאתי אתמול לשוטט ברחובות תל אביב, כדי להיווכח בעיניי מה רעה עולל החרם הערבי, ביום הראשון לתקפו, לתוצרת הציונית. עברתי על כמה וכמה מרכזי מסחר בעיר: רחוב אלנבי, נחלת בנימין", כתב ב-2 בינואר. נשים ערביות קנו בגדים מתוצרת יהודית; בבתי הקפה ישבו יהודים עם ערבים בתרבושים אדומים או בכאפיות ו"המשא ומתן נמשך בנחת ליד ספלוני הקפה הטורקי".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ