בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

תרומתי הצנועה למינוי סולברג

111תגובות

זה היה ביולי 2003. עמית טילפן והודיע לי בזעף משועשע, שבעיתון "הצופה" נכתב שאני "מגדולי האנטישמים בעולם".

מגדולי האנטישמים?? אני?? קטונתי. אני אפילו לא בעשירייה הפותחת.

מצאתי את "הצופה", ומצאתי גם את המאמר. הכותבת, על פי עוד כמה מיצירותיה, עשתה רושם די תמהוני. בכתיבתה ניכרה נטייה לרדת מהפסים בתדירות העולה אף על זו של רכבת ישראל. ובכל זאת נועצתי בחברים מלומדים, והם כולם קבעו - דיבה. צריך לתבוע.

השופט נועם סולברג

התביעה הוגשה, ונקבע שהיא תידון בפני השופט נעם סולברג. אחד החברים המלומדים מיהר ויעץ לי: "תדרוש שיפסול את עצמו. הגברת התנפלה עליך בגלל דברים שכתבת על מתנחלים. סולברג מתנחל. הוא יקרע לך את הצורה".

הזדקפתי בגאון כקצין פולני על סוסו, והכרזתי בחגיגיות: "לא אפסול אדם בגלל מקום מגוריו".

אז הוא קרע לי את הצורה.

פסק הדין שדחה את תביעתי נע בין המשונה למגוחך. כולו מאמץ מיוזע לצייר מטרה סביב חץ אשר נורה תחילה. קראתי, צחקתי ועירערתי. בערעור בוטל פסק דינו של סולברג בזריזות יתרה, "הצופה" חויב להתנצל, ואני שבתי ולמדתי עד כמה נכון המכתם "היכן שאתה יושב (או מתיישב), הוא גם היכן שאתה עומד".

אין בלבי אשליה, כי לפסק הדין המזערי הזה היה משקל רב אצל שוחרי סולברג. אני מניח שפסק דינו בעניין השוטר שמואל יחזקאל דורג במקום גבוה יותר. כזכור, זהו הזיכוי שהעניק סולברג לשוטר שירה בגבו של אדם חף מפשע, סמיר דארי שמו, והרגו. השופט קיבל את טענת השוטר, כי חש מאוים מפלסטיני שהתרחק מן המקום. "טעות איומה ונוראה טעה הנאשם", כתב השופט, "לחינם הרג את המנוח", הוסיף. וזיכה אותו.

רבות נכתב על פסק הדין הזה. אך במקום לשוב ולדוש בו כדי לאשש את שמחתי בבחירת סולברג, אני מבקש להעביר את רשות הדיבור למחזאי ברטולט ברכט. בשלהי ימי ויימאר הוא כתב מחזה בשם "היוצא מן הכלל והכלל", שעוסק בסוחר עשיר מן המעמדות השליטים, שרוצח "קולי" - סבל מדלת העם. הסוחר מובא בפני שופט, וטוען כמובן כי חש מאוים.

עשו לנו לייק לקבלת מיטב הכתבות והפרשנויות ישירות לפייסבוק שלכם

השופט פונה אל הנאשם ואומר: "אתה רוצה לומר שהנחת, ובצדק, כי לקולי מוכרח להיות משהו נגדך. במקרה הזה אכן הרגת אדם חף מפשע, אבל רק משום שלא יכולת לדעת שהוא חף מפשע... ", ומזכה אותו.

כאילו חזה ברכט, נביא בעירו הנסדקת ובמולדתו הנרקבת, את פסק דינו של סולברג, ותימצת את הגיונו למחזון סאטירי חד, נוקב ומדויק.

פסק הדין "שלי" אכן דל בהרבה בחומרים אוטו-סאטיריים, אך אני מתעקש להאמין שגם הוא תרם את תרומתו הצנועה לבחירת סולברג. ועל כך אני גאה. כי לדידי, בית המשפט העליון כבר מזמן בשל, אפילו משווע, לתו-קלסתר שכזה על ספסליו. מין פגימה קטנה במסיכה, אשר תקלף שמץ מן החזות המכובדת, הנאורה והדמוקרטית, שבית המשפט העליון - גם בתצורתו המבוהלת, החיוורת וקהת השיניים - עדיין מצליח לעטות.

ולמדינת ישראל כבר לא מגיע בית משפט עליון נטול סולברג. יאה לה בית משפט בצלמה ובדמותה. "מייצג", כרצונם הנצרח של האלקינים. טוב שנעשה רצונם. כי מעתה, בית המשפט אכן הרבה יותר מייצג את מדינת ישראל. הרבה יותר הולם אותה.

והשופט סולברג, פסיקותיו, והאדמה שעליה נבנתה התנחלות מגוריו (שב-5.6.69 נתפסה בצו אלוף "לצרכים צבאיים"), גם יקשו קמעה על המשך ההתהדרות הממלכתית בבג"ץ וההסתתרות מאחורי גלימתו, כדי להשתחרר מאימתן של ערכאות הגויים.

וכל זה טוב ונכון וראוי. כי הרשע - בדיוק כמו הצדק - צריך גם להיראות, לא רק להיעשות.

Read this article in English: My modest contribution



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו