שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
סמואל בקט
סמואל בקט

טוב טוב ישנה ארץ

השכחה שם השכחה שם נחה

בעדינות על עולמות אינשם

שם ראש משקט ראש שקט

ויודעים לא אין יודעים דבר

שיר פיות גוועים גווע

על החוף סים את המסע

ואין דבר לבכות

את בדידותי אני מכיר אכן מכיר אינני

יש לי זמן אני אומר לעצמי יש זמן

אך איזה זמן בעצם מרעבת זמן של כלב

של מרום מחויר ללא הרף גרגיר מרום שלי

של קרן מטפסת רבב רוטט

של מיקרוני שנות חשך

אתם רוצים שאלך מ-A ל-B אין אני יכול

אין אני יכול לצאת אני בארץ ללא-עקבות

כן כן זה דבר יפה יש לכם דבר יפה למאד

מה זה אל תשאלוני עוד

מערבלת אבק רגעים מה זה אותו דבר

השלוה האהבה השנאה השלוה השלוה

מות א.ד.

ושם להיות שם שוב שם

לחוץ כנגד הקרש הישן שלי מחטט שחר

מימים ומלילות כתושים בעורון

ללהיות שם ולא ללברח ולברח ולהיות שם

רכון אל הודאת הזמן הגווע

להיות מה שהוא עושה משהו עשה

לי לחברי מת אתמול העין הבוהקת

השניים הארכות חסרות נשימה בתוך שערות-זקנו בולעות

את חיי הקדושים חיים ליום חיים

חי מחדש בלילה את חטאיו השחרים

מת אתמול בעוד אני חי

ולהיות שם שותה מעל הסערה

אשמת הזמן ללא כפרה

נאחז בעץ ישן עדות לפרידות

עדות לשיבות

השיר נכתב לזכרו של ד"ר ארתור דארלי, חברו של בקט מתקופת שירותם בצלב האדום בנורמנדי. הכותר המקורי, Mort de A.D מקפל בתוכו מוות בשתי שפות: הצרפתית והאנגלית. הקרש הישן שבשורה השנייה של השיר הוא כנראה שולחן הכתיבה שעליו רוכן המשורר וכותב בדיו שחורה את חטטיו-שיריו.

*

הייתי רוצה שאהבתי תמות

שגשם ירד על בית הקברות

ועל הסמטאות בהן אני הולך

בוכה על זאת שחשבה שהיא אוהבת אותי

*

מה אעשה ללא עולם זה ללא פנים ללא שאלות

היכן שלהיות נמשך אך רגע היכן שכל רגע

נשפך אל תהום אל הנשיה של היותו

ללא גל זה היכן שבסוף

גוף וצל נבלעים זה בזה

מה אעשה ללא דממה זו מצולת המלמולים

מתנשם זועם אל העזרה אל האהבה

ללא שמים אלו המתרוממים

מעל עפר משקלם

מה אעשה אעשה כמו אתמול כמו היום

מביט מחלוני אם אין איש מלבדי

משוטט ומתרחק מכל חי

אל חלל תזזיתי

ללא קול בין הקולות

המסגרים עמדי

*

חיה מתה עונתי היחידה

חבצלות צחורות חרציות

קנים חיים נטושים

בוץ עלים של אפריל

ימים יפים אפורי כפור

*

אני זרם החול הנשפך

בין החצץ לגבעה

גשם הקיץ יורד על חיי

עלי חיי הרודפים חומקים מפני

ובאים אל קצם ביום תחלתם

זמן יקר אני רואה אותך

דרך מסך הערפל המתפוגג

היכן שלא אפסע עוד על אותם מפתנים ארכים נעים

ואחיה עתותיה של דלת

הנפתחת ונסגרת

סמואל בקט, המשורר הדו-לשוני, שכתב באנגלית ובצרפתית, הצליח בשישיית שירים זו לכתוב טראומה ולהדגים כיצד השפה כורעת תחת נטל הטראומה. זוהי הדגמה כיצד כותב מצליח למצוא לעצמו קול חדש בשפה, בכל שפה. כיצד כותבים טוב? למשל על-ידי מינוריות בשפת הרוב, או במלים אחרות - רחיפה בגובה נמוך (מעל לכללי הדקדוק). לכתוב כמו בקט פירושו להעדיף שלא להיכנע לכללים, אך גם לא להילחם בהם. כתב זאת יפה חוקר התרבות ז'יל דלז: "יצירתו של סמואל בקט היא מופת לדיוקן של סימפטומים... והאמן הוא סימפטומולוג".

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ