שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

דני-דין מדבר

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
רוני שניידר

שרגא גפני, הוא אבנר כרמלי, הוא און שריג, הלך לעולמו. בן 85 היה האדון הנכבד, שהכיר ביני לבין פרופסור קתרוס, ובכך העניק לשנינו מדף שלם בספריית הנצח. גם אני עצמי כבר לא בדיוק צעיר. הטלפונים הבהולים מלשכת הרמטכ"ל כבר מזמן לא מגיעים, הערמונית הבלתי נראית שלי הורגת אותי, וחוץ מקלאריסה, המטפלת הפיליפינית שמערכת הביטחון מממנת בעבורי, חברי היחיד הוא "גיבור", כלב מרופט שכתוצאה מתקלה מצערת הפך גם הוא להיות אינו-נראה.

אבל מה זה משנה עכשיו. ממילא מאז הימים הרחוקים שבהם לגמתי בשגגה מן הנוזל של הפרופסור הכל השתנה. זה כבר לא זה. זה לא אותו כחול, לא אותו לבן. זו לא אותה ארץ. הערבים הפסיקו להיות טיפשים ורעים, ואנחנו כבר לא כל כך חכמים וצודקים. את פעולות החילוץ החליפו עסקות שבויים, ואת גיבורי התהילה המירו בנפגעי החרדה.

וכל זה מטריד מאוד, כי באנו לכאן בדיוק בשביל ההיפך מזה. באנו לכאן כדי להיות צודקים וגיבורים ולנצח את הערבים. באנו לכאן כדי להפריח את המדבר, כדי לרקוד הורה בכיכר, כדי להקים את האוניברסיטה העברית, את מכון ויצמן, את התזמורת הפילהרמונית. באנו לכאן כדי לסלול כבישים, לבנות נמל, כדי לייבש את החולה ולשתול אקליפטוס.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב מאמרי "הארץ" ישירות לפיסבוק שלכם

באנו כדי להתנדב לסיירת ולהפיל מיגים, כדי לצנוח במיתלה, כדי לשחרר את הכותל. באנו לכאן כדי להמציא את העוזי, את הכפיר, את המרכבה, כדי לכתוב את "הוא הלך בשדות" ואת "מיכאל שלי". באנו לכאן כדי לנטוע פרדסי זהב של תפוזי שמוטי, דם ומיץ. באנו לכאן כדי להיות עם קטן וחכם ואמיץ.

שרגא גפני, הוא אבנר כרמלי, הוא און שריג, הלך לפגוש את הרואה ואינו נראה הגדול שבשמים. איש לא ראה את דני-דין בהלוויה, אבל כשהאבלים התפזרו, והמיית הבכי נמוגה, והחזן התרחק על האופניים החלודים, רפי ואלון, הספורטאים הצעירים, התקרבו אל התלולית הטרייה. ובבואם להניח אבן לזכר מי שבזכות ניצוץ העט שלו הובסה נבחרת מצרים האימתנית, הם הבחינו בצנצנת קטנה מונחת בינות לפרחים. צנצנת קטנה עם נוזל סגול.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ