גדעון לוי
גדעון לוי
גדעון לוי
גדעון לוי

יש אלוהים. 80% מהישראלים-היהודים לא טועים. דווקא לכן יש לומר: ישמרנו האל מתוצאות הסקר שערך מרכז גוטמן מטעם המכון הישראלי לדמוקרטיה, שפורסם שלשום ב"הארץ". עם האמונה האלוהית היוקדת והגורפת הזאת אפשר אולי עוד איכשהו להסתדר, אבל מה נעשה עם יוהרת ה"אתה בחרתנו": 70% מהישראלים-היהודים מאמינים, על פי הסקר, שהם בני העם הנבחר והנתון המפחיד הזה רק נמצא בעלייה.

צריך להודות לעורכי הסקר: הם הסירו את המסכה. ישראל לא מה שחשבתם, לא מה שהעולם חשב, לא מה שהישראלים מדמים לעצמם לחשוב. לא חברה חילונית, לא ליברלית ולא נאורה. לו יכלו להשיב בחופשיות, ספק אם 80% מהאיראנים היו משיבים שהם מאמינים באלוהים; ספק אם יש עוד בנים לעם חופשי בתבל, זולת האמריקאים אולי, שככה היו משיבים. אבל בוודאי אין עוד עם בתבל שחדור בתחושת התנשאות כזאת על היותו עם סגולה, העם הנבחר על פני כל העמים האחרים כולם.

נתוני הסקר המרעיש הזה הם המפתח החשוב ביותר להבנת החברה הישראלית והתנהלות ממשלותיה. רק כך אפשר להבין את הכיבוש, הגזענות, ההתחרדות והכניעה למתנחלים. בלבנו אנחנו חושבים: לכך יועדנו. אם בכל חברה נאורה היו מתייחסים למתנחלים ולחרדים כאל קבוצות שוליים תימהוניות ומשיחיות, בישראל נובע היחס אליהם ממקום עמוק מאוד בחברה ה"חילונית".

אם בכל חברה נאורה היה הכיבוש מעורר מחאה ושאט נפש, היחס אליו כאן נובע מאמונה דתית, שמצדיקה את כל מעלליו. הסקר הזה מוכיח כי כולנו "נוער הגבעות", מרביתנו סיקריקים. גם את גילויי הגזענות בחברה, כלפי הערבים והזרים, ואת היחס המתנשא כלפי עמדת העולם, אפשר להסביר באמצעות האמונה הקמאית והחשוכה של מרבית הישראלים (70%), שעל פיה לנו הכל מותר, כי אתה בחרתנו.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב המאמרים ישירות לפייסבוק שלכם

אפילו את אופיה הדתי של המדינה, חילונית הרבה פחות משנדמה לה, בלי אוטובוסים בשבת, בלי נישואים אזרחיים, בלי מלונות לא כשרים, עם אל-על מושבתת בשבת ומזוזה על כל דירה כמעט, שמספר מנשקיה רק הולך ועולה בהתמדה - אפשר להסביר באמצעות נתוני הסקר. הרבה פחות כפייה דתית ממה שנדמה, הרבה יותר התמסרות מרצון לשגיונות הפונדמנטליזם היהודי. מעתה אי אפשר עוד להתלונן על שהרוב החילוני נכנע למיעוט הדתי; אין כלל רוב חילוני, רק מיעוט מבוטל. בניגוד למרבית מדינות אירופה כיום, מדובר במדינה שבה אתיאיסט היא מלת גנאי, שאיש כמעט לא מעז אפילו להגותה, שלא לומר להגדיר את עצמו באמצעותה. במדינה כזאת אי אפשר לדבר ברצינות על חילוניות.

מוטב שנודה באמת: חברה כמעט דתית ומדינה כמעט הלכתית. אין כל צורך למנות את מספר חובשי הכיפות, המטפחות והשטריימלים. גם הראשים החשופים הם בעד. עובדה שהם מקבלים את אופיה של מדינתם, שבה הדת היא המדינה והמדינה היא הדת, מעורבבות יחדיו. אין כל צורך להזדעזע מהקיצוניות הדתית. דתיות היא דתיות, קיצונית או מתונה, והיא נחלת הרוב כאן. מג'נין ועד חברון, אנחנו שם בראש ובראשונה כי מרבית הישראלים מאמינים שזאת לא רק ארץ האבות, אלא שהעובדה הזאת מקנה להם גם זכות אבות לריבונות, להתעללות ולכיבוש - ולעזאזל עם עמדת העולם ועם עקרונות המשפט הבינלאומי, כי אנחנו הרי בני העם הנבחר מכל העמים. מבני ברק ועד מאה שערים, גם החרדים הללו הם במידה רבה אנחנו, רק בלבוש ובשפה אחרים, גילויים קיצוניים יותר של אותה האמונה.

ואולי כל זה בלתי נמנע. מדינה שקמה בחבל ארץ מסוים וכבשה עוד חבל ארץ נוסף והיא נותרת בו כמעט לעד, הכל על בסיס סיפורי המקרא; ציבור שלא החליט מעולם אם הוא עם או דת; ומדינה שמתיימרת להיות "מדינה יהודית", גם בלי שיש לאיש מושג מה משמעות המונח - כל אלו לא יכולים להתקיים ללא הבסיס: עם נבחר, שמאמין באלוהיו. כזוהי ישראל 2012, והשם ירחם.

Read this article in English: God have mercy on us

תגיות:

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ