בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

רד אלינו אווירון, קח אותנו למלון

עיצוב קוסמופוליטי ורומנים לוהטים; מלון התעופה אויה, שהוקם בפאתי יהוד, נחשב בשנות ה-60 למוקד בילוי נוצץ. מאז נהפך הבניין למרכז קליטה ולמעון מגורים למפוני ההתנתקות, ובקרוב ישנה שוב את פניו

22תגובות

העיתונאי תאודור (תדי) לויטה, סופר "מעריב" לענייני דיפלומטיה ותעופה בשנות ה-50, נהג לבלות שעות ארוכות במטוסים ובנמלי תעופה מתוקף עבודתו. אולם דווקא מהנמל הביתי שלו בלוד הוא לא שבע נחת. לצד סיקור של סיפורים אזוטריים מהשדה ("דיילת ארמנית ראשונה באל-על"), הוא שילב בדיווחיו ביקורת על נוחיות המתקנים ועל האיחורים בלוח הטיסות. הוא הבחין כי לנוסעים שנאלצים להתעכב בלוד למשך שעות ארוכות אין תנאים מספקים להתרעננות או לינה, והחליט לקחת לידיו את ההזדמנות העסקית.

בראשית שנות ה-60 עזב לויטה את תפקידו בעיתון ונהפך למלונאי במשרה מלאה. יחד עם איש העסקים גיאורג טאוסיג מחברת אליטליה, קבוצת אנשי עסקים יהודיים מקליפורניה וחטיבת המלונות של חברת רסקו, הוא הקים את מלון אויה (מלשון Aviation), מלון התעופה הראשון מסוגו במזרח התיכון.

המגרש שנבחר למלון היה בפאתי יהוד, כפר ערבי שננטש במלחמת העצמאות והוסב למעברה לעולים חדשים. אולם באויה לא היה זכר לאווירה הפוליטית והחברתית הטעונה של הסביבה. המלון, שניצב על גבעה קטנה שממנה נשקפו מסלולי ההמראה והנחיתה, נהפך למוקד בילוי דקדנטי שהפגיש בין צוותי תעופה זרים ואנשי עסקים, לבין ישראלים מביני עניין שביקשו להתחכך באווירה הקוסמופוליטית של חוג הסילון. כיום, 50 שנה לאחר פתיחתו, אין זכר לאופי הנהנתני ולעיצוב הנוצץ של אויה; שורה ארוכה של שיפוצים הפכו אותו מפנינה אדריכלית מודרנית לבניין גנרי שעטוף בחזיתות זכוכית.

עשו לנו לייק לקבלת מיטב כתבות גלריה ישירות לפייסבוק שלכם

על התכנון של אויה, שנפתח באביב 1961, הופקדו שני אדריכלים תל-אביביים: דוד עקדי, שהיה בעל ניסיון רב בתכנון של מלונות ושל ביתני תצוגה של ישראל בחו"ל, והאדריכל אורי אפנצלר, שהיה בעל מוניטין בעיצוב פנים. השניים התבקשו להעניק למלון תדמית בינלאומית מודרנית תוך שילוב של טכנולוגיות מתקדמות לרווחת האורחים. הבניין מורכב מקומת מסד בגובה כפול שכללה מסעדה, בר, לובי, חדרי קריאה וחנות דיוטי פרי (עם שירות מסירה בנמל התעופה). מעל, הוצב אגף אירוח בגובה של ארבע קומות שהכיל כמאה חדרים. בניסיון להתעלות מעל הסטנדרט המקומי הותקנו בכל אחד מהחדרים מיזוג אוויר, שטיח מקיר לקיר, טלפון ומקלט רדיו. רהיטי הפיברגלס הלבנים עם הקווים המעוגלים השלימו את הדימוי של עולם התעופה.

גם כלפי חוץ שידר המלון אופי חדיש: חזיתו הורכבה ממסגרות של בטון חשוף שבתוכן הוצבו רפפות נעות בצבע אפרסק, שהיה ניתן להסיט בכדי למנוע חדירה של אור. למרגלות הבניין נפרשה גינה גדולה עם בריכת שחייה ומיטות שיזוף. אנשי העסקים שביקשו להשתמש באויה כנקודת מוצא לסיורים בארץ נהנו ממנחת מסוקים בקצה הגינה. זה היה "מלון לתקופת הסילון" - כפי שהגדירה זאת אחת ממודעות הפרסום בשנות ה-60.

טרום אינטרנט

העיתונאים הרבים שהגיעו לסקר את פתיחת המלון הביעו דאגה שמא תנועת המטוסים תפריע את מנוחת האורחים. אולם לאחר שיחה עם לויטה הרגיע עיתון "מעריב" כי "הנמצאים במלון לא ישמעו את הרעש ויוכלו לישון בשלווה מפני שהמלון צויד בתקרות אקוסטיות, בקירות כפולים ומבודדים, במערכת שטיחים מקיר לקיר ובולמי רעש מיוחד שיגנו על האורחים מפני רעש סילונים וזעזועים אחרים".

אויה תיפקד במשך 24 שעות ביממה; המסעדה הגישה תפריט מלא גם בשעות הקטנות של הלילה ושאטלים הסיעו את האורחים וצוותי האוויר לנמל התעופה כל חצי שעה. קווי טלפון קישרו בין דלפק הקבלה לבין אולם הנוסעים של השדה ואיפשרו עדכון שוטף של באי המלון בלוח הטיסות, טרם עידן האינטרנט. כבר ביום פתיחתו נרשמו באויה הזמנות ל-25 אלף לינות.

לויטה עצמו היה דמות מסקרנת במילייה החברתי והדיפלומטי של ישראל הצעירה. לפני עבודתו במעריב הוא היה אחד מבכירי עיתונאי החוץ שפעלו כאן, וב-1998 אף קיבל תואר אבירות (OBE) ממלכת בריטניה על סיקור המתרחש בישראל ובמזרח התיכון בעבור העם הבריטי במשך יובל שנים. בזכות קשריו הטובים של לויטה, והנוכחות המתמדת של צוותי האוויר הזרים, אויה נהפך למוקד בילוי עם אווירה בינלאומית. הפרסומות הדגישו את אופיו הקוסמופוליטי והקפידו להציג תמונות של דיילות נאות.

בניסיון למשוך קהלים נוספים הציע המלון מבצעים שונים, בהם שירותי משרד ונופש לאנשי עסקים. הנה לדוגמה מודעה שפורסמה בעיתון "דבר" באותה שנה: "אתה איש עסקים המבקש לברוח מהמולת משרדך, תוכל לצאת מדי פעם למלון אויה ולמצוא בו תנאים נוחים לעבודתך".

והתנאים אכן היו נוחים. על הדשאים שסביב לבריכה ועל הדלפק של הבר פרחו רומנים לוהטים. החדרים היו תפוסים ביום ובלילה ומדורי הרכילות היו מלאים בדיווחים על ידוענים וידועניות שהגיעו לביקור קצרצר. ב-1962 אף יזם המלון את תחרות היופי "מלכת הסילון" שבה השתתפו דיילות מחברות התעופה הזרות. כחלק מקידום המכירות בארץ ובעולם הוזמנה לשם נורמה קאפלי, מיס תבל לשנת 1961, שצולמה כשהיא שותה מיץ טמפו על הבר.

מתיחת קמטים

התהילה של אויה לא החזיקה מעמד זמן רב. באמצע שנות ה-60, עם השיפור בדרכי התחבורה בין לוד לבין תל אביב, החלו צוותי האוויר להתאכסן במלונות שעל חוף ימה של העיר. המנהלים ניסו שוב למשוך קהל חדש באמצעות גיוון בשירותים, כגון הפעלה של אולם אירועים, פתיחה של מועדון לילה (שנקרא תחילה "ג'ט קלאב" ולאחר מכן "קוקפיט") ולבסוף גם פתיחה של הבריכה לאוכלוסייה מסביב.

אבל כל הסידורים האלה לא הצליחו לסייע למלון לחזור לימי גדולתו. אחרי דעיכה מתמשכת הוא הפסיק את פעילותו המלונאית בראשית שנות ה-2000, והוסב למעון קליטה לעולים מאתיופיה. לאחר תוכנית ההתנתקות מרצועת עזה שוכנו בו המפונים לחודשים ארוכים. לאחר שגם האגודה למען החייל חכרה אותו לטובת נופש לחיילים, הוא הועבר לידי חברת א. דורי. כיום הוא עומד שומם.

הגלגולים שעבר מלון אויה במשך השנים משתקפים היטב גם בשינויים המבניים המפליגים שהוא עבר, מבפנים ומבחוץ. החדרים המעוצבים של האדריכלים עקדי ואפנצלר שונו שוב ושוב ואיבדו את הקווים המודרניסטיים הנקיים שלהם. גם מהחללים הציבוריים לא נותר זכר: לא מבר התעופה, לא מהלובי המהודר ולא מהמסעדה שפעלה 24 שעות ביממה. בשלב מסוים החליטו בעלי המלון לנסות ולהעניק לו אופי מעודכן והחליפו את החזית הראשית בקיר מסך העשוי מזכוכית כחלחלה. התופעה של "שדרוג" החזית מופיעה לאחרונה בבניינים מודרניסטיים רבים בארץ. לעומת המורכבות של החזית המקורית, הזכוכית נראית כמו הפשטה קוסמטית, כמו ניתוח פלסטי שמותח את הקמטים ולא מותיר זכר לעבר.

בימים אלה מקדמת עיריית יהוד-מונוסון תוכנית להקים לצד אויה מרכז תרבות חדש ולהפוך את המלון עצמו למגורי סטודנטים. השיפוץ העתידי, בתכנונה של האדריכלית נעמה מליס, הוא שלב נוסף בתהליך שעובר הבניין. אויה הוא מזכרת נדירה לחיי חברה שהצליחו לנדוד לרגע אחד ממרכז תל אביב למלון קטן בפריפריה. משום כך, ראוי לבחון כל תוכנית פיתוח עתידית לאור המורשת האדריכלית והחברתית שלו.

מעיריית יהוד-מונוסון נמסר בתגובה כי "מלון אויה נמצא בבעלות חברת א. דורי. ישנו הסכם בין הבעלים לבין העירייה לגבי החלפת שטחים - הסכם המותנה באישור התב"ע. חברת א. דורי רצתה לבנות במתחם ולא אפשרנו זאת, ובמקום זאת הם יבנו על שטח בחלקה המערבי של קריית הסביונים. מלון אויה ייהפך למרכז במה ותרבות ויציע דירות לסטודנטים. בקרבתו יוקם גם בית ספר לאמנות. אין בכוונתה של העירייה להרוס את המבנה אלא לשדרגו ולהתאימו לשימושים חברתיים שונים לטובת התושבים".

* עדכון: באוגוסט 2013 נפתח במקום מחדש מלון אויה.

Read this article in English: The rise and fall of Israel's first aviation hotel



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו