בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אלון אבוטבול חזר מארה"ב בשביל מקום בגן עדן

סיפור אמיתי על איש שמכר את מקומו בעולם הבא הצית את דמיונו של הבמאי יוסי מדמוני. באתר הצילומים של "מקום בגן עדן" מספר השחקן מה משך אותו לחזור מלוס אנג'לס כדי לגלם את התפקיד הראשי

9תגובות

יום רביעי אחר הצהריים, רחוב קטן ביפו. במדרגות הקרוואן הלבן שחונה ברחוב יורד אלון אבוטבול. שיבה מעטרת את ראשו, קמטוטים מזדחלים מתחת לעיניו, כתמי זקנה קלושים, כמעט בלתי נראים, מעטרים את פניו. הוא גם שפוף מעט. לאחר שעה וחצי של איפור, אבוטבול מוכן סוף סוף לצילומי הסצינה הבאה ב"מקום בגן עדן", סרטו החדש של יוסי מדמוני ("בוקר טוב אדון פידלמן").

הוא לא התרגש, לדבריו, כאשר נאמר לו שהתפקיד בסרט החדש כרוך ביותר משעה של ישיבה מול המראה בתחילת כל יום צילום. "הייתי אז בדיוק בלוס אנג'לס וראיתי את הסרט על פינה באוש, אז אמרתי להם ‘אני רקדן, אין בעיה, זה חלק מהעבודה'", הוא מחייך.

אבל האתגר המוטל על כתפיו בסרט מורכב אף יותר, מכיוון שזהו אפוס המתפרש על פני יותר מ-40 שנה. אבוטבול מתחיל את הסרט כחייל חסון וגיבור בן 30, ולקראת סופה של היצירה הדמות שהוא מגלם כבר נמצאת בערוב ימיה. "השתדלנו לצלם את הסרט בלי יותר מדי קפיצות גדולות בזמן, כדי שלא אצטרך להיות יום אחד בן 30 ולמחרת קשיש", הוא אומר, ומסביר שהצורך לגלם עלם צעיר הטריד אותו הרבה יותר מאשר האתגר לגלם גבר מבוגר. "חשבתי לעצמי שההבדל בין צעיר לזקן זה התום, התמימות שיש לצעירים, האנרגיה הזאת שדוחפת אותך למעלה. אז עשיתי הרבה ספורט, עבדתי על הגוף שלי, כדי לשחזר את התחושה הזאת שיש כוח ללכת לכל מקום. ואז, כשהגענו לצילומים של הגיל המבוגר, נהייתי חולה", הוא צוחק.

דניאל צ'צ'יק

בדרך לרבי מנחם

אל האתגר של "מקום בגן עדן" מגיע אבוטבול, שמתגורר כעת בלוס אנג'לס, חודשים מעטים בלבד אחרי שקיבל הזדמנות פז להזניק קריירה בינלאומית מבטיחה: הוא השתתף בצילומי אחד הסרטים המושקעים ביותר בהוליווד - "עלייתו של האביר האפל", הסרט השלישי בטרילוגיית באטמן שמביים כריסטופר נולאן, שתקציבו מוערך ב-250 מיליון דולר. ההפקה ההוליוודית אוסרת עליו לדבר על הסרט ההוא, שעתיד לצאת בקיץ הקרוב לבתי הקולנוע ("אני לא יכול לדבר על זה, אני מצטער, עוד לא יצא הסרט ואני לא רוצה להסתבך", הוא מבהיר), אבל אבוטבול מציין כי זו היתה חוויה מאתגרת, חד פעמית, מתנה אמיתית. התנסות הרחוקה אלפי מונים מצילומים של סרט ישראלי.

"אלה ממדים אחרים לגמרי", הוא אומר. "שם אלף איש עומדים כל הזמן ומחכים לראות מה צריך לעשות, כמו צבא גדול, ויש את המטה, שזה הבמאי. ופה בישראל, הכל קטן, זו משפחה, כולם עושים הכל, המאפרת עוזרת למלבישה, נערת התסריט עוזרת לעוזר במאי. שם הכל מסודר, שיטה משומנת, פה אין שיטה. מצד שני, פה יוצאים דברים מדהימים. אצלם קולנוע זה בידור, אצלנו קולנוע זה על החיים והמוות".

"מקום בגן עדן" אמנם רחוק מסדרי הגודל ההוליוודיים, אבל בתעשייה המקומית הוא נחשב לפרויקט מסקרן במיוחד. אפוס העוקב אחר גיבור מלחמה מקומי לאורך ארבעה עשורים, משתרע על פני 32 ימי צילום, וכולל לא רק סצינות מלחמה, אלא גם עיבודים לסיפורים תנ"כיים. "זה תסריט נדיר. גם אנשים בהוליווד שנתתי להם לקרוא את התסריט הסכימו אתי שאין דברים כאלה", מציין אבוטבול. "הסיפור, ההתמודדות של הדמויות, העומק של הדברים - אני חושב שהתסריט הזה הוא יצירת מופת".

השחקן שגילם כמה מהדמויות הקולנועיות הבולטות של חיילים בקולנוע הישראלי - בין היתר ב"שתי אצבעות מצידון", "אחד משלנו" ו"בופור" - מגלם הפעם גיבור מלחמה מקומי מסוג אחר. "אף פעם לא טיפלו פה בקולנוע במיתוס הזה של הגיבור הישראלי. תמיד הראו את האנטי גיבור, יורים ובוכים, ואילו בסרט הזה פתאום יש גיבור מלחמה ישראלי אמיתי", אומר אבוטבול.

ניר כפרי

הרעיון לסרט "מקום בגן עדן" נבט אצל מדמוני לפני כשמונה שנים. לאחר מות דודו, שהיה בעל מינימרקט בירושלים, התקבצו בני המשפחה לשבת עליו שבעה. בימים הללו, מספר מדמוני, הם הופתעו לראות אנשים רבים שאיש מהם לא הכיר, מגיעים לחלוק כבוד אחרון לדוד. אלה סיפרו סיפורים שונים על אודותיו, וחשפו לפני בני משפחתו טפחים מחייו שהם כלל לא הכירו.

אחד הסיפורים הללו, כבש את דמיונו של מדמוני. באחת ההפסקות בצילומי הסרט, בגן יפואי, מתמסר הבמאי לתפקיד מספר הסיפורים, ופורש במיומנות את הסיפור ששמע מפי זר גמור בשבעה של דודו. אף שהוא נשמע כמעשייה מן המקורות, זהו סיפור אמיתי, הוא מבהיר. "ירושלמי אחד שהגיע לשבעה, סיפר לנו שבאחד הימים, מיד אחרי שדוד שלי פתח את החנות שלו, התייצב מולו אברך ושאל אותו: ‘איך אני מגיע לרבי מנחם?' ודוד שלי, שהכיר את כל האנשים בשכונה, הסביר לו איך להגיע לאותו אדם", מספר מדמוני. "למחרת הגיע אותו רבי מנחם לחנות שלו. ‘מה קרה, הפניתי אליך אתמול מישהו שנראה מאוד נסער', שאל אותו הדוד שלי.

"ואז רבי מנחם סיפר לו את הסיפור הבא. "בשנות ה-50 היה קצין צעיר בבסיס בדרום, שבו שימש רבי מנחם כעוזר טבח. הוא העריץ את הקצין הזה. באחד הימים שאל אותו הקצין: ‘תגיד, למה אתה מסתכל עלי ככה בכל פעם שאני חוזר לבסיס מאיזו פעולה?' אמר לו רבי מנחם: ‘אני מקנא בך, כי אתה מסכן חייך כדי להציל יהודים. זו מסירות נפש, זו המידה הכי גבוהה שיש, והיא מזכה את בעליה במקום הכי טוב שיש בעולם הבא'. "הקצין הסתכל עליו ואמר, ‘אם אתה מעוניין, אני יכול לתת לך את המקום שלי בעולם הבא, אני לא מחפש דברים כאלה'. קפץ רבי מנחם על רגליו ואמר מיד: ‘בוא נחתום חוזה'. כמו שיעקב קנה את הבכורה מעשו, מתברר שביהדות אפשרי גם לקנות את מקומו של מישהו בעולם הבא. וכך חתמו השניים על חוזה: הקצין נתן לו מקומו בעולם הבא, ובתמורה רבי מנחם התחייב להכין לו שקשוקה בכל פעם שיחזור לבסיס מפעולה.

"'אותו בחור צעיר שהגיע אליך אתמול וחיפש אותי', אמר רבי מנחם לדוד שלי, ‘הוא בעצם בנו של הקצין הזה, שלפני 40 שנה מכר לי את מקומו בעולם הבא'. מתברר שהבן הזה חזר בתשובה, שמע את הסיפור, ובזמן שאביו שכב על ערש דווי, הבין שבגלל אותו חוזה עלול אביו לאבד את מקומו בעולם הבא. הוא החליט שעליו למהר ולמצוא את אותו רבי מנחם, כדי לבטל את החוזה, והבין כי הזמן העומד לרשותו - קצר מאוד".

תרפיה אישית

מדמוני מספר כי בשבעה של דודו, כאשר אותו גבר ירושלמי ישב וסיפר את הסיפור הזה, ישבו סביבו כ-30 איש והקשיבו מרותקים. "ברגע ששמעתי את הסיפור היה לי ברור שאני הולך לעשות אתו משהו", אומר מדמוני. "הבנתי שזה סיפור אמיתי, ראיתי איך כולם ישבו והקשיבו לו, והבנתי שזה חלק מהביוגרפיה של המשפחה שלי. מעבר לכך, זה גם היה סיפור על בן ואב. שמעתי אותו שנה אחרי שאבי נפטר, והוא נגע בתחושות אישיות שלי".

דניאל צ'צ'יק

הוא לא המתין, והחל מיד לעבוד על התסריט. המעשייה ששמע אמנם כבשה את דמיונו, אבל ברור היה לו שהיא תהיה רק חלק קטן מן התסריט. הוא החליט שהיא תהיה סיפור מסגרת, ותו לא, ובחר להציב את דמותו של הקצין הלוחם במרכז הסרט. ואכן, בסופו של דבר, מתמקד "מקום בגן עדן" בעיקר במה שעבר על גיבוריו במשך אותם ארבעה עשורים שקופלו בתוך סיפורו של אותו רבי מנחם. בין היתר, מלווה הסרט את האב, הקצין עטור תהילה, לאורך שתי מלחמות - מלחמת ששת הימים ומלחמת יום כיפור - ואת בנו החוזר בתשובה כשברקע מתחוללת מלחמת לבנון.

מדמוני שקד על כתיבת התסריט במשך כמה שנים. הוא ראה כיצד הגיבור שלו מתפתח לאורך השנים, עובר מלחמה אחרי מלחמה, ונהפך לדמות באפוס רחב, המחייב שחזורים תקופתיים והפקה מורכבת. לדבריו, הוא היה בטוח שהוא כותב את התסריט הזה למגירה, כתרפיה אישית. הוא לא האמין שבמציאות עגומת התקציבים של הקולנוע הישראלי, ניתן יהיה להפיק סרט כזה.

בתום ארבע שנים, לאחר שקיבל מענק פיתוח מקרן הקולנוע, נבט בו בכל זאת הרצון לממש את הפוטנציאל הטמון בתסריט הזה. מדמוני העביר את התסריט למפיק דוד מנדיל. לא חלפו יומיים וזה חזר אליו נלהב במיוחד. "לאט לאט הבנו שזה סרט של רגעים קטנים בחיים של בן אדם, גם אם מאחוריהם, ברקע, מתרחשת ההיסטוריה", מסביר מדמוני. "ההבנה הזאת הפכה פתאום את הסרט למשימה אפשרית. דוד הצליח לגייס תקציב של 1.2 מיליון דולר - שזה קצת יותר מסרט ישראלי ממוצע - עשינו כל מה שיכולנו כדי לחסוך בהוצאות, ויצאנו לדרך".

תוך כדי העבודה על "מקום בגן עדן", קיבל מדמוני את ההצעה לביים את "בוקר טוב אדון פידלמן", לפי תסריט שכתב ארז קו-אל. הוא הניח את "מקום בגן עדן" בצד לתקופה, ויצא לביים את הסרט שבסופו של דבר זכה בשנה שעברה בפרס הסרט הטוב ביותר בפסטיבל ירושלים. "העבודה על ‘פידלמן' היתה שנה וחצי שבהן הרגשתי שאני עושה משהו הגיוני, בר ביצוע", הוא אומר. "ברמה הפסיכולוגית, זה מאוד עזר לי להתמודד עם הפחד מפני המשימה הבלתי אפשרית של ‘מקום בגן עדן'".

בסופו של דבר, ליהק מדמוני לתפקיד הראשי בסרטו את אבוטבול, ולצדו את רותם זיסמן ("אחותי היפה", "בין השמשות") המגלמת את אשתו, ואת תום גרציאני (שחקן צעיר שזו הופעתו הקולנועית הראשונה) המגלם את בנו. עוד משחקים בסרט מיכאל אלוני, סשה אגרונוב, קרן ברגר, תאופיק אבו ואיל, רונית יודקביץ' ואחרים. לצד מנדיל מפיקים את "מקום בגן עדן" משה ולאון אדרי, בתמיכת קרן הקולנוע הישראלי, המיזם לקולנוע וטלוויזיה בירושלים וקרן אבי חי.

בניגוד ל"בוקר טוב אדון פידלמן", שבו הסתמך על תסריט שלא הוא עצמו כתב והיה בתהליך של חיפוש מתמיד, הפעם מעיד מדמוני כי הוא ניצב על קרקע יציבה בהרבה. "בסרט הזה יש לי איזה בסיס, איזה כפתור שאני יודע שאוכל ללחוץ עליו כדי להתחבר לכל סצינה ולהיעזר בו", הוא אומר, "כי בכל אחת מהסצינות יש משהו אמיתי שקרה לי, או למישהו מהמשפחה שלי, או משהו שקרה למדינה שלנו או לעם שלנו. באופן מודע אמרתי לעצמי שכל סצינה בסרט צריכה להיות משהו שאני עצמי התנסיתי בו בצורה זו או אחרת".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו