בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מפנקסו של פשיסטן

מדוע ציין אב"א אחימאיר את היטלר ומוסוליני כ"שמות המזהירים" של תקופתו?

7תגובות

אב"א אחימאיר, סופר, עיתונאי, היסטוריון והוגה דעות, התחיל את חייו הציבוריים כסוציאליסט, אך פעל רוב ימיו בקצה הימני של האידיאולוגיה הציונית. ב-1928, בהיותו כבן 31, פירסם סדרה של שמונה מאמרים שנשאה את הכותרת המשותפת "מפנקסו של פשיסטן"; באותה תקופה הוא העריץ את מוסוליני.

אחימאיר, ששמו האמיתי היה אבא שאול גייסינוביץ', נמנה עם ראשוני המתנגדים למנדט הבריטי וב-1930 הקים ארגון בשם "ברית הבריונים". שורה של פעולות הפגנתיות נגד הבריטים הביאו פעמים אחדות למאסרו. ביוני 1933 נעצר אחימאיר בחשד שהסית לרצח חיים ארלוזורוב, מנהיג מפא"י שרקם הסכם בין התנועה הציונית לבין גרמניה הנאצית, כדי להקל על יהודי גרמניה להגר לארץ ישראל.

אחימאיר ו"הבריונים" התנגדו להסכם. אחימאיר הוחזק תקופה ממושכת במאסר אך בסופו של דבר לא הואשם ברצח ארלוזורוב. באותה תקופה טיפסו "הבריונים" על גגות הקונסוליות של גרמניה הנאצית בירושלים וביפו וסילקו את דגלי צלב הקרס.

אחימאיר ובניו יעקב (מימין) ויוסי, ב-1947
לע"מ

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב כתבות סוף השבוע ישירות לפייסבוק שלכם

בחודש הבא ימלאו 50 שנה למותו של אחימאיר. ברמת גן יש מוזיאון קטן המנציח את מורשתו, יותר מתריסר ערים קראו רחובות על שמו ודיוקנו מופיע גם על בול דואר. זה לא היה כך תמיד. עד לעליית הליכוד לשלטון ב-1977 נחשב אחימאיר איש שאינו ראוי להנצחה, בטענה ששיבח לא רק את מוסוליני אלא גם את היטלר. על כן גם לא היה קל לבניו לשאת את שמו.

הגדול בין השניים, יעקב, יקבל בשבוע הבא את פרס ישראל על עבודתו העיתונאית ב"קול ישראל" ובטלוויזיה; לרגל הענקת הפרס סיפר כי בצעירותו ובראשית עבודתו כעיתונאי התנכלו לו בשל שם משפחתו. אחיו הצעיר יוסי, לשעבר חבר כנסת, מטפח את זכר האב באתר זיכרון מיוחד ברשת. בין היתר הוא מנסה להתמודד עם הדברים שכתב אביו על מוסוליני ועל היטלר. גם זה לא קל.

אב"א אחימאיר עצמו עוד הספיק לימים להסביר את הכינוי "פשיסטן" שנתן לעצמו. במאמר מ-1955, הכלול כעת באתר האינטרנט לזכרו, כתב: "ב-1928 נראה מוסוליני למדינאי גדול בעיניו של אחד, וינסטון צ'רצ'יל שמו, ובעיניו של סופר גרמני ממקור ישראל, אמיל לודביג שמו, מבלי להזכיר אחרים. וב-1929 היה רק איש אחד בישראל שניבא את עתידו וסופו של מוסוליני. היה זה זאב ז'בוטינסקי (...) אדם עשוי לשנות את דעותיו ובייחוד בגיל צעיר, ואין זוקפים על אדם דעות בהן דגל בעבר מבלי לדגול בהן בהווה (...).

"עד 1915 היה מוסוליני סוציאליסטן, וכשיסד את הפאשיזם איש לא זקף על חשבונו את עברו כסוציאליסטן שמאלי. בגיל עשרים דגלתי בטולסטוי ואת גדול הציונים ראיתי לא בהרצל אלא בא"ד גורדון. כעבור שנה הייתי קרוב לקומוניזם. אבל כשעמדתי על נוראות הרבולוציה הרוסית, ראיתי זמן-מה בפאשיזם (...) את הכוח הריאלי, המסוגל להילחם בהצלחה בבולשביזם. אבל כשראיתי, שמוסוליני פנה ללאומיות צרת עין (...) פניתי עורף למצבי-הרוח הפאשיסטיים, ובראשית 1929 הופיע ז'בוטינסקי בארץ-ישראל וריפא אותי בהחלט ממחלת נוער זו". אנשים אכן התלהבו מהפשיזם כשם שהיו שהתלהבו מהקומוניזם ואחר כך התפכחו. קשה להתייחס בסלחנות דומה לדברים שכתב אחימאיר על היטלר.

בסוף מארס 1933, כלומר חודשיים לאחר עליית היטלר לשלטון, צידד אחימאיר בפרישה מהתנועה הציונית וכתב: "מפחידים אותנו בדחליל ו'פירוד' שמו. אולם בדרך של פירוד הלכו התנועות הלאומיות הקשורות בשמות המזהירים של אתא-טורק, מוסוליני, פילסודסקי, דה-ואלירה, היטלר".

אחימאיר וחבריו נטו אז להבחין בין הלאומנות של היטלר, שלדעתם "הצילה את גרמניה", ובין האנטישמיות שלו, שאותה גינו, מטבע הדברים. במאמר שפירסם ב-1955 הכחיש אחימאיר שמנה את היטלר בין השמות המזהירים. בנו יוסי אינו מתכחש לכך; הוא מנסה לתרץ את דברי אביו במלים אלה:

"לקח לו לאב"א אחימאיר ימים ספורים, מאז שהנאציזם הגיע לשלטון בינואר 1933, להבין, שאין המדובר בתנועה לאומית תמימה, כי אם בשלטון שבראש מעייניו השמדת העם היהודי. כשדיבר על ‘השם המזהיר' היטלר, כוונתו היתה ל'מזהיר' במובן של בולט, לשם העולה באותו זמן, למנהיג לאומי, בלי שידע בעת כתיבת דבריו ובלי שאחרים ידעו זאת, על דבר ‘התוך' האנטישמי שלו".

זה הסבר דחוק: מי שעקב אחרי ההתפתחויות הפוליטיות, כפי שעשה אחימאיר, כבר לא נזקק ב-1933 אפילו ל"ימים ספורים" כדי לדעת שהיטלר אינו ראוי לשום מלה טובה. ז'בוטינסקי נזף באחימאיר במלים קשות ואיים לסלק אותו מתנועתו אם לא יחדל לשבח את הלאומיות של היטלר: "נקודת השקפה זו, המוצאת בהיטלריזם סימני תנועת ‘שחרור לאומי', כביכול, היא פשוט אנאלפביתית", פסק.

מנחם בגין אמר על אחימאיר ב-1963: "אב"א אחימאיר היה ממורי הדרך של דור המרד. אבל נכון הדבר, אב"א אחימאיר עשה שגיאות". *

tom.segev@haaretz.co.il



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו