בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

טינה פיי, הדור הבא: ראיון עם לינה דנהאם

יוצרת הסדרה "בנות" לא רק העזה לעסוק בנושא הנפיץ של הפלות, אלא אפילו עשתה את הלא-ייאמן ונקבה במשקלה. בראיון היא מסבירה למה כל השחקניות בסדרה הן בנות-של ומה ההבדלים בינה לבין "סקס והעיר הגדולה"

11תגובות

הקול של האנה מהסדרה החדשה "בנות" ­ אולי הקול של הדור, אולי קול כלשהו של דור כלשהו. ­ הוא מן הסתם הקול של לנה דנהאם, יוצרת הסדרה, שגם מגלמת בה דמות זו. בעולם הממהר למתג דברים, הקול הזה הוא כבר סוג של מותג. בשיחת טלפון אתה, באותו קול ניו-יורקי מלומד, מאנפף-מתנגן, היא שוטחת את תפישת עולמה ברהיטות ובמהירות מסחררות כמעט. כמעט כל תשובה שלה מגלמת גם את היפוכה. "עכשיו כשזה נאמר", היא מרבה לומר, רגע לפני שהיא אומרת את הדבר המנוגד.

המשפט הזה על "הקול של הדור" ­ שדמותה של דנהאם אומרת בסוף הפרק הראשון ­ כבר הספיק למשוך ביקורת על שאלת הייצוג בסדרה על ארבע צעירות החיות בברוקלין, המחפשות את מקומן וזהותן.

"בנות", סדרה של HBO, זוכה להתייחסויות רבות, קוטביות לעתים, אך בעיקר משבחות. עונה שנייה שלה כבר הוזמנה. המהומה שמעוררת דנהאם, שמאחוריה כבר סרט עצמאי אחד, "Tiny Furniture", מפתיעה בהתחשב בכך שהיא תחגוג יום הולדת 26 ביום ראשון הקרוב.

 

הגיל הצעיר מפתיע גם משום שדנהאם מגישה יצירה בוגרת על נשים צעירות; עוד ניגוד. היא נדמית נפש בוגרת ובשלה, המצליחה להציג את עולמה בישירות ובכנות בלי מעטֶה של סגנון  יתר ובלי צורך בהתייפייפות. היא מתארת חברויות ויחסים עם הורים, מעסיקים וגברים; סיטואציות המייצגות סוג מסוים של צעירים כיום, אך גם מדברות אל לבם של סוג מסוים של בני 20 לשעבר, שעברו את התקופה הזאת במקומות רחוקים מניו יורק. תל אביב, למשל.

לאור כל אלה, השאלה שמתבקש לפתוח בה את השיחה עם דנהאם היא: האם נולדת בת 35?

"אני לא יודעת אם נולדתי בת 35, אבל בהחלט נולדתי נוירוטית", היא עונה. "הייתי ילדה עם חרדות. מאז ומעולם אני אוהבת לבחון חוויות של אחרים. עם זאת, במובנים רבים אני מאוד לא בוגרת. רק עכשיו יצאתי מהבית של ההורים שלי, למשל".

כנסיית המטרופוליטן

הבית של ההורים הוא בניו יורק. דנהאם היא בתה של הצלמת והאמנית לורי סימונס (האם השתתפה בסרט העצמאי של הבת, "רהיטים זעירים"). לנה דנהאם גדלה וחונכה במנהטן. היא ומשפחתה נהגו ללכת למוזיאון המטרופוליטן ביום ראשון "כמו שאחרים הולכים לכנסייה", היא אומרת.

השחקניות האחרות בסדרה הן אליסון ויליאמס, בתו של שדרן הטלוויזיה הנודע בריאן ויליאמס, שהוא במקרה חבר של מפיק הסדרה, ג'אד אפאטו ("גיקים ופריקים"). היא מגלמת בסדרה את מארני מייקלס היפה והמוצלחת, שהחבר שלה מושלם כל כך שהוא משעמם אותה; זושיה מאמט ("מד מן"), בתו של המחזאי הנודע דייוויד מאמט, בדמות שושנה שפירו הילדותית; ג'מיימה קירק, בתו של מתופף להקת הרוק "באד קומפני", מגלמת את ג'סה ג'והאנסן, הבריטית המתוחכמת בעיני שושנה.

דנהאם נדרשת לעניין ההורים המפורסמים של כל אלה. "זה מקרי לחלוטין", היא אומרת. "איש לא יאמין לנו, אבל אלה השחקניות שבאו לאודישנים והכי התאימו לתפקיד. חוץ מג'מיימה, שהיא בת של איש מפורסם אבל גם חברה שלי מהתיכון (וגם שיחקה ב'רהיטים זעירים'). מישהו עוד עלול לחשוב שזה תכסיס שיווקי מצדנו, אבל לא ניסינו לארגן כאן להקת 'בנות-של'. ההסבר היחיד שלי לאסופה הזאת היא שאולי לבנות של המפורסמים יש נכונות רבה לחשיפה, הנובעת מכך שגדלו אצל טיפוסים יצירתיים".

את ההכרזה הבומבסטית שלה בסוף הפרק הראשון, שלפיה היא אולי הקול של דורה, היא מאזנת שם מיד בהסתייגות ­ אולי קול כלשהו של דור כלשהו. ובכל זאת, יש מי שמבקרים את הסדרה החדשה על כך שהיא אינה מייצגת את כולם, שהיא לבנה מדי, של בנות תפנוקים יללניות.

"אני שומעת את הביקורת הזאת ומפנימה אותה ומתייחסת אליה ברצינות", אומרת דנהאם. "אני לגמרי מבינה כל מי שמרגיש שהתוכנית מנדה אותו. אולי השם של הסדרה 'בנות' מטעה, כי משתמע ממנו שאני מנסה לייצג כל בת בעולם. אבל למעשה אני רק מספרת סיפור אישי מאוד על חבורה מסוימת מאוד. רציתי לכתוב על משהו שאני מכירה ומבינה, ולא להכניס כל מיני דמויות כמס שפתיים. הסדרה עוד תגדל ותתפתח, ואני באמת מתכוונת לקחת את הביקורת הזאת לתשומת לבי".

לפחות מיעוט אחד מיוצג היטב בסדרה ­ המיעוט היהודי. "בתוכנית שלנו יש שתי יהודיות - אחת וחצי למעשה, כי הדמות שאני מגלמת, האנה, היא חצי יהודייה, כמוני ­ ושתי וואספיות. אני חצי יהודייה וחצי נוצרית בעצמי, אז חילקתי כך את הדמויות של הסדרה", אומרת דנהאם.

אך באופן טיפוסי, גם למיעוט הזה יש תלונות. במאמר שהתפרסם השבוע באתר של כתב העת היהודי "טאבלט" נשאל אם ל"בנות" יש "בעיית שושנה": לפי המאמר, הדמות היהודייה-לחלוטין היחידה היא גם הנלעגת ביותר, זו שלא צוחקים אתה אלא עליה. "אני חושבת שצריך לתת לשושנה קצת זמן", אומרת על כך דנהאם, "היא חמודה מאוד בעיני, והיא נהיית מורכבת יותר ככל שהסדרה מתקדמת".

ועוד על הנקודה היהודית. סרטה של דנהאם "רהיטים זעירים" הוקרן לראשונה מחוץ לגבולות ארצות הברית בפסטיבל הסרטים בירושלים לפני כשנתיים. "ישראל היתה המקום הראשון שבו הוקרן הסרט בהקרנה בינלאומית, ולו מסיבה זו, ועוד מהרבה סיבות אחרות, יש לה מקום חם בלבי", היא אומרת. "הביקור המקצועי לרגל ההקרנה היה הראשון שלי בישראל. אמי יהודייה, אבל אף אחד מהמשפחה שלי לא ביקר בישראל בעבר. אנחנו משפחה יהודית ממוצא רוסי, דור שלישי בארצות הברית, והחיבור שלנו הוא לארצות הברית. לא העליתי בדעתי עד כמה משמעותית תהיה נסיעה לישראל בשבילי. באופן אירוני, התחברתי למורשת שלי דרך הטיול הזה יותר מאשר בכל מקום אחר שביקרתי בו, שהמשפחה שלי באמת באה משם".

רק על עצמי

האם "בנות" היא בעצם פיתוח של סרטך "רהיטים זעירים"?

"במובנים מסוימים כן. בשניהם אני דנה בנושאים דומים. שניהם עוסקים באותה תקופה בחיי הגיבורה. בשניהם אני משחקת את הגיבורה, ואין לי מנעד דרמטי גדול במיוחד, אני יודעת לגלם רק את עצמי".

"אבל יש גם הבדלים ברורים. האנה היא לא ניו-יורקית במקור, יש בה תקווה שנעדרה לחלוטין מהדמות שלי ב'רהיטים זעירים'. היא לא מחוספסת בכלל, ואני מעריכה את זה בה. יש פער בין החוויה של האנה, שמגיעה לניו יורק מלאת תקווה, לבין החוויה של אאורה מ'רהיטים', שחוזרת לניו יורק אחרי הלימודים במכללה, קצת שבורה".

על "רהיטים זעירים" נאמר במגזין "ניו יורקר" כי כך היה נראה הסרט "מנהטן" אילו ביימה אותו מיוריאל המינגוויי. האם וודי אלן הוא מקור השראה?

"הוא השפעה אדירה, וזאת כמובן מחמאה מדהימה בשבילי. אני חושבת שהוא השפיע על כל מי שיצר סרטים ניו-יורקיים מרובי-מלל. הוא חשוב בעיני ולו בגלל סוגי התפקידים שהוא לוקח על עצמו בסרטים".

 

כמעט שאי אפשר לדבר על "בנות" בלי להזכיר את "סקס והעיר הגדולה", סדרה קודמת של ערוץ HBO על ארבע נשים בניו יורק. כל מי שמשווה ביניהן ממהר לציין כי "בזה מסתכם הדמיון". האומנם?

"ב‑100%. אני רוחשת כבוד רב לסדרה הזאת, אני חושבת שהיא העלתה כל כך הרבה נושאים חשובים לדיון בטלוויזיה. היא מצחיקה ומחממת לב, ואני מתה עליה, אבל מה שאנחנו מנסים לעשות שונה מאוד. אני חושבת שהסדרה שלנו לא היתה יכולה להתקיים בלי 'סקס והעיר'. הדמויות בסדרה שלי עברו לגור בניו יורק בגלל הסדרה ההיא, אבל הן שונות לחלוטין.

"המטרות שלנו שונות. הסיפור שלי הוא תמיד אישי יותר. גם אם מתקבלת אמירה בקנה מידה גדול יותר, זה לעולם לא יהיה הדבר הראשון שיעניין אותי כשאני כותבת. מטרת הסדרה היא לתאר בנאמנות חוויה של מישהי אחת, לא כל אחת, בתקופה מבלבלת מאוד בחיים שלה ­ תקופת ביניים שהיא כר נרחב לדרמה. והיא גם עוסקת בנושאים כמו מה זה להיות אשה, להיות צעירה בימים האלה. לא ראיתי ביטוי דומה לזה במקום אחר בטלוויזיה".

גברים רוצים קרדיט

בישראל עלתה הסדרה של דנהאם ביום רביעי בשבוע שעבר והיא משודרת בערוץ "יס או", לפני "לואי" של הקומיקאי המבריק לואי סי-קי. לואי הוא אליל, אין לו מתחרים כיום. אבל יש מקום להשוואה בין שתי התוכניות; במידת מה הן משלימות זה את זה.

לואי מתאר את חוויותיו של גבר בן 40 בניו יורק, דנהאם מציגה צעירה בת 20 בעיר הגדולה; שניהם מציגים במידה לא מבוטלת את חייהם שלהם, ואינם מנסים לייפות אותם, להיפך. הם מדברים על החוויות שלהם בגילוי לב מרשים. שתי הסדרות הן קומדיות לא שגרתיות, שיש בהן רגעים מביכים, בוטים וסתם נוגים. שני היוצרים אחראים לכל היבט והיבט ביצירה, מאחר שהם גם התסריטאים והשחקנים הראשיים.

החשיפה של דנהאם אמיצה אף יותר מזו של לואי, בגלל גילה ומינה. נשים נמדדות לפי אמות מידה מחמירות יותר, וצעירות כמותה נדרשות לסטנדרטים אחידים של יופי הרבה יותר מגברים בני 40 ומעלה. גבר שמדבר על הרגליו הבהמיים הוא תופעה מקובלת יותר מאשה שמוכנה לחשוף גופה ה"לא-טלוויזיוני" ולאכול בתאוותנות מופרזת.

דנהאם נרגשת מהשיבוץ הטלוויזיוני הזה סמוך ל"לואי". "אני מעריצה ענקית של לואי סי-קי", היא אומרת, "התחפשתי אליו בהאלווין. אני מתה על התוכנית שלו, היא מבטאת את החזון שלו במלואו, עוד יותר משהסדרה שלי מבטאת את שלי. הוא גם מותח את גבולות ההגדרה של קומדיה; הוא סטנד-אפיסט שיכול להקדיש חצי שעה של פרק לקטע דרמטי לחלוטין".

שניהם גם ששים להציג את כישלונותיהם בתחום הרומנטי. החבר של האנה בסדרה, אדם (אדם דרייבר), הוא נגר ושחקן לעת מצוא, שמקפיד לא להשיב למסרונים שלה ומקיים אתה יחסי מין עצלים, לא סקסיים בעליל.

האם הדמות של אדם מבוססת על חבר אמיתי? ואם כן, האם הוא מודע לכך שזה הוא?

"אדם מורכב מכמה חברים. לא שהיו לי הרבה חברים, אבל הוא מורכב מכמה וכמה גברים, שתכונותיהם רוכזו באישיות אחת. הוא בהחלט מבוסס על אנשים אמיתיים וגם מקצת תוספות שהכנסתי לדמות. יש כמה וכמה בחורים שרוצים לקחת קרדיט על הדמות הזאת, אבל אני לא נותנת להם. את תופתעי עד כמה גברים מוחמאים אם הם חושבים שכתבת דמות המבוססת עליהם, גם אם הגילום של הדמות הזאת פוגעני לגמרי".

משהו שלא נעשה

הפרק שישודר הערב הוא רק השני בסדרה, ובכל זאת דנהאם כבר משלבת בו את אחד הנושאים הכי נפיצים בשיח האמריקאי כיום ­ - הפלה מלאכותית. ובתוך הנושא הנועז הזה היא עושה מעשה הרואי נוסף: היא נוקבת במשקלה המדויק. אפילו טינה פיי הנערצת לא עשתה זאת ב"רוק 30"; פיי רק מדברת על הרגלי האכילה הגרועים של הדמות שהיא מגלמת, ונראית רזה. דנהאם לא נראית רזה ומגלה שהיא שוקלת 65 ק"ג.

"זה היה כל כך חשוב לי", היא אומרת. "תמיד רואים נשים בטלוויזיה שמתלוננות שהן שמנות, אבל את אף פעם לא יודעת על מה הן מדברות. היה לי חשוב להעביר שכשאני אומרת שהגוף שלי ממוצע לחלוטין, אני לא מתכוונת שאני שוקלת 52 קילו. לא הפחיד אותי לנקוב במספר האמיתי, אבל כשכתבתי את זה, הרגשתי שזה משהו שלא נעשה קודם לכן".

עוד סדרות מדוברות: ויפ | טאצ' | נערה אבודה | הפירמה | החשוד העיקרי | שקרניות קטנות | לאק | מבוקש | נקמה | אימה אמריקאית | מוארת | וילפריד | טרה נובה |נערה חדשה | בוס | ערים כל הלילה | הומלנד | גיהנום על גלגלים | שתי נערות מרוששות



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו