כך הצליח המחבל מנמל התעופה לוד להינצל מחבל התלייה - שיעור היסטוריה - הארץ

כך הצליח המחבל מנמל התעופה לוד להינצל מחבל התלייה

שמעון פרס תמך, אך לבסוף לא הוטל עונש מוות על קוזו אוקמוטו, שרצח - יחד עם 2 מחבלים אחרים - 28 בני אדם. 40 שנה לפיגוע שטלטל את המדינה

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
תום שגב
תום שגב

קשה לקבוע אם קוזו אוקמוטו היה מטורף עוד לפני שהשתתף בהתקפה הרצחנית על נמל התעופה לוד. זה היה ב-30 במאי 1972. סניגורו טען שבעת ביצוע הפעולה אוקמוטו לא היה שפוי, אך בית המשפט הצבאי לא קיבל טענה זו וגזר עליו מאסר עולם. בעת משפטו, וב-13 שנות מאסרו, פורסמו מדי פעם ידיעות על טירופו. בין היתר סופר שביקש להתגייר וניסה לעשות לעצמו "ברית מילה" באמצעות קוצץ ציפורניים.

אוקמוטו ושני מחבלים יפאנים אחרים השתייכו לארגון שמאלני קיצוני וסברו משום מה שפעולתם תסייע למאבק הלאומי של הפלסטינים. הם נחתו בלוד בטיסה 132 של "אייר פראנס" מפאריס, יצאו למסוע המזוודות של הנוסעים, שלפו ממטענם רובי קלצ'ניקוב ורימוני יד והחלו לירות. 28 בני אדם נרצחו, כמחציתם לא ישראלים, וכ-80 נפצעו. אחד ההרוגים היה הכימאי אהרון קציר. אחד משלושת המחבלים ירה בחברו ואחר כך פוצץ עצמו ברימון. אוקמוטו האמין שייהרג בפעולה, אבל הוא רק נפצע.

לרגל יום השנה ה-40 לפיגוע העלה גנזך המדינה לאתר האינטרנט שלו שלושה מסמכים הקשורים בפרשה, ושלושתם מעניינים מאוד. שניים מהם כתובים אנגלית: אלמוני המזוהה רק בשם הקוד "מארץ'" מביע זעזוע מהפיגוע ואלמוני המזוהה כ"אפריל" מודה לו בהתרגשות. מארץ' היה המלך חוסיין מירדן, אפריל - ראש הממשלה גולדה מאיר.

אוקמוטו בבית המשפט. 28 נהרגו בפיגוע וכ-80 נפצעוצילום: אי-פי

משפטו הצבאי של אוקמוטו התנהל במהירות וכשישה שבועות לאחר הטבח כבר עמדה התביעה לפני השאלה האם לדרוש עונש מוות. היועץ המשפטי לממשלה אז, מאיר שמגר, הביא את השאלה להכרעת הממשלה. הוא הזכיר לשרים כי חודשים אחדים אחרי מלחמת ששת הימים החליטה הממשלה שתובעים בבתי משפט צבאיים לא ידרשו עונשי מוות, גם במקרים שיש לכאורה הצדקה לכך. שמגר ביקש לדעת אם הנחיה זו תופעל גם במקרה של אוקמוטו. הוא לא הביע את דעתו.

שר התחבורה היה שמעון פרס: "אני בעד זה שנטיל על התובע לתבוע עונש מוות במקרה הספציפי הזה", אמר והעלה שני נימוקים. ראשית, המעשה "מתקרב ממש למקרה של ג'נוסייד (השמדת עם) בטווח פעולתו של איש אחד. אמנם איש אחד אינו יכול להשמיד עם שלם. אבל כשנכנס אדם כזה לאולם עם תת מקלע ויורה ללא הבחנה בגברים, נשים וילדים, מבלי להביע שום חרטה, הרי הישארותו אחרי כן בחיים תהיה מקור בלתי פוסק ל'כוכבי יום ולילה' כאלה (...) לדעתי מחובתנו לתבוע את העונש הכבד ביותר שאפשר להטיל על פי החוק". פרס לא הוציא מכלל אפשרות שגזר הדין יומתק. איש מהשרים לא תמך בדעתו.

השאלה התגלגלה לדיון עקרוני, בעד ונגד עונש מוות, מעין זה שהיו מנהלים באותם ימים בתנועות נוער. שר הדתות, זרח ורהפטיג, אמר: "יש לנו תדמית טובה שיש אצלנו משפט צדק. אם לגבי כל המשפטים ישנה הוראה לא לדרוש הטלת עונש מוות, לא טוב שיהיה אד הוק לדרוש הטלת עונש מוות במקרה זה. זה יהיה שינוי לגבי אדם ולא בעמדה". הוא הוסיף כי לדעתו יש צורך להגיע להידברות עם ארגוני הטרור השמאלניים, "המתערבים בריב לא להם".

ישראל גלילי, שר בלי תיק, אמר: "אינני רוצה שבין מדינת ישראל לבין הארגון התמהוני והמטורף הזה יהיה הרוג מלכות ועולה לגרדום. איני סבור שיש בעונש מוות כדי להרתיע את הסוג הזה של פושעים נגדנו, ודאי לא את הטרוריסטים המתאבדים". הוא ציין כי גם בארצות אחרות גוברת נטייה להמעיט בהוצאות להורג: "הימנעות מפסקי דין מוות היא מסימני ההיכר של דיוקנה הליברלי והמתקדם של מדינת ישראל. לא הייתי רוצה שסימן היכר זה יטושטש על ידי זה שנפנה לפסק דין של מוות".

גלילי גם שלל את הרעיון של פרס, לשקול מתן חנינה לאוקמוטו, לאחר שתגזר עליו מיתה. הסמכות לחון אותו היתה בידי הרמטכ"ל, דוד אלעזר, ולהערכת גלילי לא היה סיכוי שאלעזר יחון את אוקמוטו. גם שר החוץ אבא אבן חשש שגזר דין מוות יפגע באופיה הליברלי של ישראל. האמת היא שלא תמיד היתה ישראל ליברלית כל כך: עונש מוות על רצח בוטל רק ב-1954, לאחר ויכוח ממושך וטעון רגשות: רוב שרי הממשלה היו נגד הביטול.

שר הסעד מאיר חזני אמר כי הוצאתו להורג של אוקמוטו עלולה לגרור גל מעשי נקם, אך הודה כי גם הישארותו בכלא עלולה להביא לגל טרור, כדי לשחררו. נראה שפרס לא נאבק על עמדתו: ההחלטה לא לדרוש עונש מוות לאוקמוטו התקבלה פה אחד. במאי 1985 שוחרר אוקמוטו במסגרת "עסקת ג'יבריל". ככל הידוע הוא חי היום בביירות. *

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ