בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

למה ללמוד 10,000 שעות, כשאפשר לקבל מכת חשמל אחת

ניסוי קצר בגירוי חשמלי של המוח הביא למסקנה שמדובר בסם חזק ביותר המסוגל להביא אתכם למצב המושלם מבחינת יכולת חשיבתית

108תגובות

רציתם פעם לקחת חופש מהראש שלכם? אפשר לעשות את זה בקלות בעזרת אלכוהול, מריחואנה או סמי הזיה, אבל לא לחופש כזה התכוונתי. אם הייתם יכולים לקחת חופש מסוים מאוד, רק מהדברים שמכאיבים לכם להיות מי שאתם: המונולוג הפנימי הלגלגני הזה שחוזר ומזכיר לכם שאתם לא מספיק מוכשרים, או לא מספיק חכמים, או לא מספיק יפים, או כל נראטיב אחר שרודף אתכם. זו תהיה חופשה אמיתית. עדיין תהיו מי שאתם, אבל תוכלו להתנהל בעולם בלי המטען הרגשי שמעמיס כרגע על כל החלטה שלכם. אתם יכולים לדמיין איזו הרגשה זו תהיה?

בסוף השנה שעברה קיבלתי הזדמנות לגלות זאת, כשהלכתי לחקור את האופן שבו חוקרים משתמשים בנוירופידבק ובגרייה חשמלית של המוח כדי להאיץ למידה. מה שגיליתי הוא שחשמל עשוי להיות הסם הכי חזק שאי פעם השתמשתי בו.

1. אני עומדת לפרוץ בבכי מאחורי חומה דקה שעשויה משקי חול, בשעה ש-20 גברים חמושים ורעולי פנים דוהרים לעברי. הם חוגרים חגורות נפץ, צועקים ואוחזים רובים בידיהם. בכל פעם שאני הורגת אחד מהם, צצים לפתע שלושה לוחמים חדשים משום מקום. אין ספק שאני לא יורה מספיק מהר, והרובה שלי נתקע שוב ושוב בגלל היסטריה וחוסר מיומנות.

ניצלתי רק בזכות העובדה שהלוחמים האלה הם רק דמויות במשחק וידיאו, שמוקרן על מסכים מלפני ומצדדי. זהו אותו משחק הדמיה שבו מתאמנים חיילי צבא ארצות הברית בתחילת דרכם. הוא תוכנן כדי להעניק תחושה של התקפה שאי אפשר לנצח בה. התוצאות שלי במשחק עלובות. מרוב ייאוש אני מתפתה להניח את הנשק ולפרוש. ואז הם הצמידו לי אלקטרודות.

למעשה, אני נמצאת במעבדה בקרלסבד שבקליפורניה, בניסיון להגיע למצב נפשי חמקמק בשם "זרימה", הרגשה של ריכוז שאינו דורש מאמץ, ומאפיין ביצוע מושלם של פעולות בכל מיני מיומנויות.

המשימה לאתר במדויק את הזרימה או להשתלט עליה מורכבת ביותר. ואולם, טכנולוגיות חדשות עשויות לאפשר לנו להגיע למצב זה ולעורר אותו. הכוונה היא ליצור קיצור דרך לווירטואוזיות, ולקצץ את משך הזמן שנדרש לנו כדי לשלוט במיומנות חדשה, בין אם זה טניס, נגינה בפסנתר או צליפה.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב כתבות סוף השבוע לפייסבוק שלכם

קיצור דרך זה יתקבל בברכה על ידי כל אחד שמתחיל במסע המפרך לרכישת מיומנות או מומחיות. לפי המחקר החלוצי של אנדרס אריקסון מאוניברסיטת פלורידה בטאלאהאסי, נדרשות 10,000 שעות לימוד כדי לרכוש מומחיות בדיסציפלינה מסוימת. במשך הזמן הזה, טווה המוח שפע של מעגלים חדשים שמאפשרים לנו בסופו של דבר לשלוט במיומנות ולפעול אוטומטית, מבלי לבחון באופן מודע כל פעולה ופעולה.

אפשר לחשוב לדוגמה על הדרך שבה הטניסאי רוג'ר פדרר יכול לשלב בחן, לאחר שנים של אימונים, שורה של פעולות מורכבות והרמוניות בשבריר של שנייה, וכיצד הוא מתמקד בכדור וביריב בו בזמן, מתכנן את מהלכו הבא וחובט חבטת גב יד מושלמת.

מצב הזרימה מלווה פעולות כאלה. הוא כולל מעין רגע של זן וריכוז עמוק, שבו נראה כי הזמן עוצר מלכת וההתמקדות בפעולה היא מוחלטת. ההתנסות במצב שכזה עולה שוב ושוב בעדויותיהם של מומחים ושחקנים מקצועיים שמתארים את רגעי השיא שלהם. אחרי שנים של ניסיון, הם כבר נכנסים למצב נפשי זה באופן טבעי. אך לא צריך להיות מקצוען כדי להתנסות במצב הזרימה. יש אנשים שמרגישים שהם מגיעים לריכוז דומה כבר בשלב מוקדם בלימודיהם או אימוניהם, וייתכן שהם נוטים באופן טבעי למצב הזרימה יותר מאחרים.

2. בעבר, היתה זו רק הכימיה הפשוטה והישנה שגרמה למדעני המוח להתחבט בשאלות האתיות של השיפור המוחי. היום, כשאדרל, ריטלין ותרופות אחרות לשיפור קוגניטיבי זוכות להכרה נרחבת ככלים לשיפור המיקוד בחיי היומיום, עושה רושם שאפילו הסטיגמה של השגתן בערוצים לא חוקיים הולכת ונעלמת. אנשים יתעלמו מהרבה אזורים אפורים מוסריים בדרכם להעשיר את כוח המוח שלהם.

עד לאחרונה לא שפר גורלו של מי שרצה לעשות את זה בלי לקחת תרופות שעלולות להיות ממכרות או לגרום לתופעות לוואי. בשנים האחרונות, עם זאת, מתברר יותר ויותר שאספקת זרם חשמלי לראש מספקת יתרונות דומים.

חוקרים בצבא ארצות הברית נחלו הצלחה רבה בשימוש בשיטת ה-transcranial direct current stimulation (tDCS - גרייה גולגולתית באמצעות מתח ישיר), שבה מחברים אדם למעין סוללה של 9 וולט ונותנים לזרם לזרום במוח. אחרי כמה שנים של בדיקות מעבדה, גילו החוקרים שהם יכולים להגביר יותר מפי שניים את קצב הלימוד של מגוון רחב של משימות, כגון זיהוי עצמים, כישורים מתמטיים וצלפות.

לדברי מיהלי צ'יקסנטמהיי מאוניברסיטת קלרמונט בקליפורניה, ריכוז חסר מאמץ מסוג זה מזרז את ההתקדמות, בשעה שתחושות האושר הנלוות למצב הזרימה מבטלות את הכאב או הקושי הכרוך בתרגול נוסף, ומכינות את המתאמנים לקראת הצלחות בעתיד. לעומת זאת, מחקרו על מצב הזרימה בקרב ילדים הראה כי צעירים שלא נהנו מהניסיון לקדם את הכישרונות שבהם הם בורכו, בין אם מדובר במתמטיקה או מוזיקה, הפסיקו לפתח את מיומנויותיהם וחזרו לבינוניות.

3. אף על פי שמצב הזרימה הוא בעל תפקיד פוטנציאלי חשוב ביותר לפיתוח של כישרון, חוקרים רבים טענו שאי אפשר לחקור אותו. הם זילזלו בו והתייחסו אליו כמושג הקשור למיסטיקה או מדיטציה. אך בסוף שנות ה-70, צ'יקסנטמהיי, שהיה באותה תקופה פסיכולוג באוניברסיטת שיקגו, סייע לשנות תפיסה זו, לאחר שהראה כי ניתן להגדיר את מצב הזרימה ולחקור אותו אמפירית. במחקר פורץ דרך, הוא ריאיין כמה מאות בני אדם בעלי כישרון כלשהו, בהם ספורטאים, אמנים, שחקני שחמט, מטפסי הרים ומנתחים. הראיונות איפשרו לו להגדיר ארבע תכונות שמאפיינות את מצב הזרימה.

לפי צ'יקסנטמהיי, התכונה הראשונה שמופיעה במצב של זרימה היא התעמקות שמביאה לאובדן תחושת זמן. המרכיב השני הוא התחושה שהפעולה היא בעלת ערך בפני עצמה. המרכיב השלישי הוא ההרגשה שמידת המיומנות תואמת לחלוטין את הדרישות מהמשימה, וכי קיים בפעולה איזון שאינו משאיר מקום לתסכול או שעמום. ולבסוף, מצב הזרימה מתאפיין בהרגשה שהפעולה נעשית באופן אוטומטי, מעין תחושה "שהפסנתר מנגן בעצמו".

רבים ניסו להבין מה קורה במוח במצב של זרימה, אולם מדידה מדויקת היא משימה לא פשוטה כלל. צ'יקסנטמהיי היה אחד הראשונים שניסו לעשות זאת, באמצעות שימוש באלקטרואנצפלוגרם (EEG), רשמת מוח חשמלית, כדי למדוד את גלי המוח של שחקני שחמט מנוסים בזמן משחק.

הוא גילה שבקרב השחקנים המיומנים ביותר חלה פעילות נמוכה יותר בקליפת המוח הקדמי, שלרוב משויכת לתפקודים קוגניטיביים מורכבים כמו זיכרון עבודה ויכולת דיבור. אף על פי שממצאיו נראים מנוגדים לאינטואיציות הבסיסיות שלנו, השתקה של מחשבות ביקורתיות עשויה לאפשר דווקא יותר תהליכים אוטומטיים, שמייצרים את ההרגשה של זרימה ללא מאמץ.

מחקרים מאוחרים יותר אישרו את הממצאים האלה וגילו סימנים נוירולוגיים אחרים של מצב הזרימה. כריס ברקה ועמיתיה במעבדות Advanced Brain Monitoring בקרלסבד בחנו את גלי המוח של שחקני גולף מקצועיים וקשתים אולימפיים. כמה שניות לפני שהקשתים ירו חץ או ששחקני הגולף חבטו בכדור, הבחין צוות החוקרים בעלייה קטנה בגלי האלפא, אחד התדרים שעולים מהפעילות החשמלית של המוח.

לפי ברקה, שינוי זה קשור לירידה בפעילות בקליפת המוח, והוא תמיד בולט יותר בקרב שחקנים מנוסים מאשר בקרב שחקנים מתחילים. "אנחנו חושבים שזה מייצג התמקדות במטרה, תוך דיכוי תחושות אחרות", היא אומרת. היא גילתה ששינויים אלה מלווים בנשימה אטית ודופק נמוך יותר, כפי שניתן לצפות במצב של ריכוז מתוך שלווה.

סאלי אדי

מלבד היכולת להגדיר מהם המאפיינים של מצב הזרימה, עולה גם השאלה אם המתחילים יכולים לכבות את המנגנונים הביקורתיים שלהם ולפעול באופן רצוני ומכוון בלעדיהם. אם כן, עולה השאלה אם פעולה שכזו תשפר את ביצועיהם. גבריאל וולף, קינסיולוגית (חוקרת תנועה) באוניברסיטת נבאדה בלאס וגאס, עזרה ב-98' לענות על שאלה זו, כאשר היא ועמיתיה בחנו תנועה של ספורטאים. באותה תקופה, היא לא התעניינה בחקר מצב הזרימה, אך היא גילתה שאם היא מבקשת מהמשתתפים במחקר להתרכז בנקודה חיצונית כלשהי הרחוקה מגופם, היכולות שלהם משתפרות במהירות.

כך למשל, גולשי סקי שהתבקשו לזגזג בגלישתם במשחק הדמיה, למדו לגלוש מהר יותר אם הם התמקדו בנקודה מסוימת לפניהם. שחקני גולף שהתמקדו בהנפת המחבט היו מדויקים יותר ב-20% מאלה שהתמקדו בזרועותיהם.

וולף ועמיתיה גילו אחר כך שפעולות פיזיות של שחקנים מנוסים מהשורה הראשונה, כמו למשל ספורטאים בתחרויות אתלטיקה קלה, מצריכות פחות תנועות של השרירים מאשר פעולות של שחקנים מתחילים. גם ספורטאים אלה חוו ירידה במתח הנפשי ובקצב הדופק וכן האטה בקצב הנשימה, שמאפיינות את מצב הזרימה.

4. ממצאים אלה קיבלו חיזוק במחקרים אחרים שבחנו שחיינים מקצועיים ומתחילים. שחיינים מתחילים שהתמקדו בנקודה חיצונית כלשהי כמו תנועת המים שמסביב לגופם, שחו באותו חן חסר מאמץ כמו השחיינים המנוסים. הם שחו מהר יותר וטכניקת השחייה שלהם השתפרה. לעומת זאת, כאשר השחיינים המקצועיים התמקדו בתנועות הגוף שלהם, ירדה רמת הביצוע של שחייתם.

תוצאות המחקר של וולף תאמו את התפיסה, לפיה מצב של זרימה ולימוד טוב יותר נוצרים בשעה שמצליחים להתנתק מהמחשבה המודעת. "כאשר מתמקדים בנקודה חיצונית, משיגים סוג אוטומטי יותר של שליטה", היא אומרת. "לא חושבים על מה שעושים, אלא רק מתמקדים בתוצאה".

ברקה נוקטת גישה שונה כדי לעורר את מצב הזרימה. קבוצת המחקר שלה מלמדת צלפים מתחילים להשתמש בנוירופידבק (neurofeedback), משוב עצבי. כל אחד מהם מחובר לאלקטרודות שמודדות ומציגות גלי מוח ספציפיים, ולצדם מסך שמראה גם את קצב פעימות הלב שלהם. השחקנים יוצרים גלי אלפא שמאפיינים את מצב הזרימה. הם משתלטים על קצב הנשימה שלהם ולומדים כיצד לשנות או להתאים את צורות הגלים שמוצגות על המסך. תהליך הלמידה הזה הביא לשיפור הדיוק שלהם בקליעה.

למעשה, הזמן שנדרש מהם כדי לירות כמו שחקנים מקצועיים פחת ביותר ממחצית. ואולם, בשעה שהתנסיתי בשיטה הזאת, גיליתי שאפילו לנוירופידבק יש כמה חסרונות. נדרשים זמן ומאמץ כדי ליצור גלי אלפא קבועים. בדיוק ברגע שחשבתי שהשגתי אותם, הם התנדפו ואיבדתי את הריכוז. עולה השאלה אם יש דרך מהירה יותר לכפות על המוח שלי להיכנס למצב הזרימה. החדשות הטובות הן שנראה שהתשובה היא חיובית.

5. זו הסיבה שהרשיתי למייקל ווייסנד, שעובד במרכז לחקר המוח באלבקרקי שבניו מקסיקו, לחבר את המוח שלי לסוללת 9 וולט. הוא הצמיד את האנודה, הקוטב החיובי של הסוללה, לרקה, ואת הקתודה לזרועי השמאלית. "את הולכת להרגיש עקצוץ קל", הוא אמר, והזהיר אותי שאם אסיר אלקטרודה, המתח שיעבור במוחי יעוור אותי לכמה שניות.

ווייסנד, שעובד במיזם להאצת תהליך הלמידה בסוכנות לתוכניות מחקר מתקדמות של משרד ההגנה האמריקאי (DARPA) משתמש ב-tDCS כדי לקצר את משך הזמן שנדרש לאמן צלפים. זרם חשמלי שעובר דרך האלקטרודות בעוצמה של שני מיליאמפר עבר בחלק ממוחי שאחראי על זיהוי עצמים, מיומנות חשובה וחיונית כאשר נדרשים לסרוק את השטח ולאתר תוקפים.

ההלם החשמלי המתון נועד לעשות דפלוריזציה לממברנות העצביות באזור, ובכך להפוך את התאים לפעילים ומגיבים יותר לגירויים. בדומה למדענים אחרים שמשתמשים בגרייה חשמלית, סבור ווייסנד ששיטה זו מאיצה את יצירתן של רשתות עצביות חדשות בעת פיתוח של מיומנות כלשהי. השיטה שבה הוא השתמש במקרה שלי האיצה פי 2.3 את המהירות שבה צלפים מתחילים הצליחו לזהות איום.

באופן מסתורי, נראה שלשינויים ארוכי טווח אלה קדמה הרגשה שנוצרת עם הפעלת זרם החשמל ודומה מאוד למצב הזרימה. "אנשים שעוברים גרייה חשמלית חשים שהזמן טס", אומר ווייסנד. התנועות שלהם הופכות לחדות יותר. הם חשים מרוכזים ורגועים והפעילות שלהם משתפרת באופן מיידי.

עדיין לא ברור מדוע גרייה חשמלית מעוררת את מצב הזרימה. בסופו של דבר, אם גירוי חשמלי היה מביא רק לפיתוח של זיכרונות חדשים, קשה היה להסביר את השיפור שבא לידי ביטוי מיד עם הפעלת הזרם. אחד ההסברים הוא שהאלקטרודות מפחיתות את הפעילות בקליפת המוח הקדמי האחראית על החשיבה הביקורתית, שלפי מחקרו של צ'יקסנטמהיי מושתקת במצב הזרימה.

רוי המילטון, חוקר מדעי המוח באוניברסיטת פנסילבניה בפילדלפיה, סבור שמצב זה עשוי להיות תופעת לוואי בכמה צורות של גרייה חשמלית. "יכולות להיות לה השפעות רחבות הרבה יותר ממה שאנחנו חושבים", הוא אומר. הוא טוען כי כמה תאי עצב יכולים להשתיק אותות של תאי מוח אחרים, ולכן ייתכן שגירוי אזור אחד במוח יפחית את הפעילות באזור אחר.

הייתי סקרנית לדעת כיצד ארגיש בזמן שווייסנד הפעיל את המערכת. בהתחלה חשתי עקצוץ קל, ואז פתאום הטעם שהיה לי בפה היה כאילו ליקקתי פחית אלומיניום. לא הרגשתי שום השפעה אחרת, רק התחלתי לפגוע בתוקף אחר תוקף.

כאשר 20 מהם רצו לכיווני ונופפו ברוביהם, החזקתי בנינוחות את הרובה שלי, לקחתי שנייה כדי לנשום עמוק, והרגתי את התוקף שהיה הכי קרוב אלי, רגע לפני שהערכתי בסבלנות את היעד הבא לתקיפה. הרגשתי שהכל קורה מאוד מהר עד ששמעתי קול שאומר "אוקיי, זה הכל". האורות נדלקו בחדר ההדמיה ואחת האסיסטנטיות, אשה צעירה שרק סיימה את הלימודים באוניברסיטה, נכנסה לרגע לחדר.

בשקט הפתאומי בין הגופות שמסביבי, ציפיתי ליותר לוחמים שיתקפו אותי. הייתי מאוכזבת כשצוות המעבדה החל להסיר ממני את האלקטרודות. הסתכלתי למעלה ותהיתי אם מישהו הזיז את מחוגי השעון קדימה. באופן שלא ניתן להסבירו חלפו 20 דקות. "בכמה פגעתי?" שאלתי את האסיסטנטית. היא הסתכלה עלי במבט בוחן. "בכולם", אמרה.

6. 20 הדקות שהעברתי בירי במטרות בזמן שהחשמל זרם במוחי לא היו התעלות שמימית. אני זוכרת שהרגשתי כאילו שתיתי כוס קפה משובח, רק בלי העצבנות של הקפאין. הרגשתי שראשי צלול וכמו עצמי, רק חדה יותר. רגועה יותר. בלי פחד ובלי ספק. מאותו רגע והלאה, רק חיכיתי שתצוץ בעיה כדי שאוכל לפתור אותה. החוויה לא היתה רק של עונג פשוט על מומחיות שהושגה באופן לא ראוי. מה שגרם לקרקע להישמט מתחת לרגלי היה העובדה שלראשונה בחיי, סוף סוף היה לי שקט בראש.

משוחררת משדה המוקשים של חוסר הביטחון שמהווה מרכיב יסוד באישיות שלי, הייתי צלפית מצוינת. וקשה לי לתאר כמה מדהים היה להבין פתאום איזה נטל מהווה הקקופוניה הפנימית הזאת על היכולת שלי לנהל את חיי ולבצע משימות פשוטות. לא היו שום תופעות לוואי בלתי נעימות. השקט המכשף של ה-tDCS נמשך, והתפוגג בהדרגה במהלך תקופה של כשלושה ימים. חזרתם הבלתי נמנעת של חוסר הביטחון וחוסר הקשב היתה דומה באופן קורע לב לעלילת "פרחים לעכבר לבן" (ספרו של דניאל קייס על ניסוי להגברת האינטליגנציה).

זאת כנראה הקלישאה הגדולה בעולם, שאנחנו האויבים הכי גדולים של עצמנו. ביוגה, אומרים לך שאתה צריך "ללמוד לא להפריע לעצמך". חלק מלא להפריע לעצמך זה לגרום לקולות האלה להיעלם, לחשוף את מי שאתה באמת מתחת לכל השכבות הגיאולוגיות של הנראטיב ואת הפטפוטים שמתברברים ללא הרף במוח שלך. אני חושבת שבסופו של דבר הקולות האלה הופכים לסתם רעשי רקע. אנחנו מפסיקים לשמוע אותם באופן מודע, אבל אנחנו מקשיבים להם בדיוק באותה מידה.

תרגום: עדי ערמון, מרב שמבן

***

איך ייראה עולם של מוחות מחושמלים

חודשים לאחר ההתנסות בגרייה חשמלית, אני ממשיכה לדמיין עולם שבו נחבוש סרטי ראש של tDCS שישמרו אותנו מרוצים, בטוחים בעצמנו, משוחררים מספקות ופחדים. יש לי תחושה שהייתי חובשת את הדבר הזה כל הזמן ומחזיקה עוד שניים בתיק בהיכון, למקרה שמשהו יקרה לראשון.

עדיין אין בידינו "כיפת חשיבה" בגרסה מסחרית, אבל תהיה לנו בקרוב. לכן קהילת המחקר התחילה לשאול: מהם כללי האתיקה של שיפור קוגניטיבי על ידי סוללה? באחרונה פירסמו מדענים מאוניברסיטת אוקספורד הודעת אזהרה לגבי האתיקה של המרצה מוחית, שבעקבותיה מיהרה החברה המלכותית הבריטית לפרסם דוח שהעלה שאלות לגבי השימוש ב-tDCS למטרות צבאיות.

האם המרצה מוחית היא תוספת הוגנת למירוץ החימוש של השיפור הקוגניטיבי? האם היא תיצור הפרדה חברתית בסגנון מורלוק-אלוי מספרו של ה"ג וולס, שבה העשירים יכולים להרשות לעצמם להיות חכמים יותר ולהותיר את כל השאר מאחוריהם? האם אמהות שתלטניות יכריחו את ילדיהן העצלנים לחבוש על ראשם קסדת זצים כזאת במהלך תרגול נגינה בפסנתר?

אם היו אומרים לי ש-tDCS יאפשר למישהו ללמוד פי שניים יותר מהר לבחינה ללשכת עורכי הדין, ייתכן שהייתי מגלה חשדנות, מפני שעכשיו אני מדמיינת אבות עשירים שמשלמים עבור "כיפת החשיבה" של הבן. אבל ניתן להסתכל על הדברים אחרת: האם נערות בגיל בית ספר יוכלו להשתמש בכיפת הזרמים בזמן לימודי המתמטיקה כדי להשקיט את הקולות שאומרים להן שהן לא מצליחות מפני שהן בנות? כמה מחקרים מצאו קשר בין סטריאוטיפים לביצועים גרועים במבחנים?

ולבסוף, השאלה המרכזית: איזה תפקיד ממלאים בחיינו הספק והפחד אם הכחדתם אכן גורמת לכל כך הרבה שיפורים? האם אנחנו מקבלים החלטות מוסריות יותר כשאנו מקשיבים לקולות הפנימיים האלה של חוסר ביטחון, או כשאנו משוחררים מהם? אם נחבוש כולנו את הכיפות האלה, האם העולם יהיה מקום טוב יותר?

ואם כובעי tDCS ייכנסו לשימוש נפוץ, האם אותן 20 דקות עם זרם של 2 מיליאמפר תמיד יניבו אותה השפעה, או שנצטרך להגביר את המינון, כמו שעושים עם תרופות אחרות? הרי ייתכן שבקרוב סוללה של 9 וולט כבר לא תספיק.

רוי המילטון, חוקר מדעי המוח באוניברסיטת פנסילבניה בפילדלפיה רואה באנשים שמתנסים כבר כעת בגירוי חשמלי באופן עצמאי חלק מטרנד כללי שאותו הוא מכנה "מדעי מוח קוסמטיים", שבו מנסים אנשים לתפור את המוח שלהם לפי דרישות של עולם מהיר. "בחברה שבה גם הסטודנטים והמרצים נוטלים סמים ממריצים כדי לעמוד בציפיות האקדמיות מהם", הוא מזהיר, "הלחץ הפוטנציאלי להשתמש בטכנולוגיות שונות שמשפרות את התפקוד הקוגניטיבי הופך להיות יותר ויותר ממשי".

אחרי החוויה הזאת, הדבר הראשון שעשיתי כשחזרתי מקליפורניה היה לברר איך אני יכולה לבנות בעצמי מכשיר כזה. וכפי שניתן לצפות, אחרי שקראו את הכתבה שלי על הניסוי, המגיבים וכותבי המכתבים רצו לדעת בדיוק אותו דבר.

כיום, הדרך הסבירה יותר להתנסות בשיטה זו היא להירשם לניסוי במעבדה. מכונה לגרייה חשמלית עולה 5,000 ליש"ט, והיא נמכרת בעיקר לחוקרים. ואולם, הגבלות אלה לא מנעו את התפתחותה של קהילה נמרצת של אנשים המתנסים בגירוי החשמלי באופן עצמאי. פורומים באינטרנט מלאים ברשמים מניסויים שעשו בבית, בהם תיאורים מסמרי שיער על טעויות, שבאחד המקרים, אף גרמו לאדם להתעוור זמנית.

בזאת אני מסירה מעצמי כל אחריות על כך שהפניתי אתכם לעמוד הזה:

http://brmlab.cz/project/brain_hacking/tdcs.

אם יש בכוונתכם לפנות לזרים בלתי אחראים באינטרנט ולבקש מהם עצה לגבי הדרך הטובה ביותר להעביר לעצמכם זרם חשמלי במוח, היזהרו ובהצלחה. אני לא מתערבת.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו