מתיו מקונוהי רק נראה שרמנטי

עד עתה כיכב השחקן בעיקר בקומדיות רומנטיות זניחות. האם התפקיד כשוטר ורוצח שכיר בסרט החדש "קילר ג'ו" מסמן על שינוי מגמה מצדו?

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אנדרו פאלבר, גרדיאן

מתיו מקונוהי הוא בחור יפה, וזה בהחלט השתלם לו. לסת מפוסלת, נצנוץ בעין, שיזוף רדיואקטיבי - מקונוהי בילה חלק ניכר מהעשור החולף בגיבוש פרסונה קולנועית מחוספסת אך רגישה, שהציבה אותו במעמד הנסיך מדושן העונג של הקומדיה הרומנטית, מעיין נובע של כמיהה בלתי נדלית לזכר אלפא מבוית כבן זוג.

רשימת הנשים שכיכבו לצדו נשמעת כמו מסדר נוכחות של השחקניות שהוטלה עליהן קללת הקומדיה הרומנטית: ג'ניפר לופז, קייט הדסון, שרה ג'סיקה פארקר, ג'ניפר גארנר. למרות כל פשעיו הקולנועיים - "מארגנת החתונות", "אין כמו בבית", "המרוץ לזהב" - מקונוהי (Mcconaughey) הוא מושא לקנאה לא פחות משהוא מושא לזלזול. אחרי הכל, הוא שחקן שכוכבו דרך בשלבים מוקדמים בקריירה שלו כשעבד עם ענקים כגון פרנסיס פורד קופולה, סטיבן ספילברג ורוברט זמקיס. הוא היה פעם המוזה של במאים מרתקים כגון ג'ון סיילס וריצ'רד לינקלייטר. הוא היה יכול להיות בראד פיט החדש, מועמד קבוע ברשימת המועמדים לאוסקר; אבל הוא נהפך דווקא לגרסה הצעירה של ג'ורג' המילטון.

אלא שנדמה שדברים משתנים בעולמו של מקונוהי. העדות הראשונה לכך היא סרטו החדש, "קילר ג'ו", עיבוד למחזה של טרייסי לטס ("אוגוסט מחוז אוסייג'"), שתוקע סיכה בבלון של הקומדיה הרומנטית. הכותרת כשלעצמה היא מעין רמז: ג'ו אינו אדריכל בן 30 ומשהו שאינו מסוגל להתחייב לקשר, אלא שוטר ורוצח שכיר אכזרי שמגלה עניין לא בריא במתבגרות מבולבלות. בהחלט מתבקש להשוות את הופעתו של מקונוהי לזו של קייסי אפלק ב"הרוצח שבתוכי".

"מג'יק מייק", סרטו החדש של סטיבן סודרברג, לא ממש קרע את ספר החוקים כשליהק את מקונוהי לתפקיד החשפן המנופף בחוטיני, אבל בולט בסרט היעדרה של שחקנית כגון הדסון או פארקר. "מחלק העיתונים", עיבוד למותחן חם המזג של פיט דקסטר, הוא המקרה המפתיע ביותר, שכן מקונוהי משתתף בו במשחקי סאדו-מאזו הומואיים רציניים. באופן בלתי צפוי משהו, "מחלק העיתונים" היה אחד משני סרטים של מקונוהי שנבחרו לתחרות בפסטיבל הסרטים בקאן השנה ¬ לצד "Mud" הקונבנציונלי יותר, מעין הקלברי פין מודרני. איזה מחיר שילם כוכב "אקסיות לכל הרוחות" כדי ליהפך לחביב חלון הראווה הראשי של הקולנוע האמנותי? מה קורה פה? האם הוא באמת עוזב את ז'אנר הקומדיות הרומנטיות?

קשה להעז ולשאול. בפגישה פנים אל פנים, האפקט המלא של מקונוהי מרשים ביותר. קסם גברי נודף מכל אחת מנקבוביותיו. נגינת הדיבור הטקסנית נוטפת ממנו כמו דבש בטמפרטורת החדר. הוא אדיב למדי. "אני מעריך את הכנות שלך", הוא אומר.

"בקומדיות רומנטיות יש כל מיני בעיות: הן קלילות מעצם הגדרתן. קל מאוד לזלזל בהן. עשיתי כמה קומדיות רומנטיות. נהניתי מהן. זה כסף טוב; היה לי כיף. לא הייתי בטוח שאני רוצה לעשות עוד קומדיות רומנטיות. החלטתי לחכות, והייתי צריך לחכות לא מעט. עוד הצעה לקומדיה רומנטית הגיעה בלוויית שכר מפתה; נאלצתי לסרב. חיפשתי משהו שידליק אותי".

לקרצף במברשת

לרגע נדמה כאילו מקונוהי מדבר על קריירה מקבילה של נער ליווי לנשים עשירות ובודדות. אבל לא. "מתי שהוא בתקופת ההמתנה הזאת, אחרי שנה-שנתיים, התחילו להגיע סרטים אחרים. לא הצעתי את עצמי כשחקן ל'קילר ג'ו'. בילי פרידקין פנה אלי והציע לי את התפקיד. סודרברג התקשר אלי. לי דניאלס פנה אלי בעניין 'מחלק העיתונים'. ראיתי את הדמויות האלה כאנשי שוליים נחושים מאוד, בעלי רצון חזק, מרתקים וקצת מפחידים. אני מאמין במציאות ובאנושיות, לא במוסריות. לא מעניין אותי להעביר מסרים מפייסים או לחזק את המוסכמות".

מקונוהי אומר ש"סניגור במבחן", מותחן מ 2011 על עורך דין שעובד ממכוניתו, היה נקודת המפנה - "לפחות הצלחתי לשנות קצת את האופן שבו מתייחסים אלי" - אבל ייתכן שהוא לא ממש יצא מגדרו כפי שהוא מרמז כדי לחפש תפקיד נועז במיוחד. הוא מודה, למשל, שלא הבין את "קילר ג'ו" כשקרא את התסריט לראשונה. "הרגשתי בחילה. זה ממש לא מצא חן בעיני. הרגשתי שזה מגעיל. רציתי לקרצף את עצמי במברשת פלדה. אבל אחר כך צילצלתי למישהו שעובד אתי והוא הראה לי נקודת מבט אחרת. ואז פרידקין סיפר לי שבעיניו טרייסי לטס מצחיק מאוד, אז קראתי את התסריט שוב ואז זה הסתדר לי פתאום".

"קילר ג'ו", בשפע של עירום, ברמיזות לגילוי עריות ולפדופיליה ¬ וגם, אף שצריך להיזהר שלא להסגיר יותר מדי פרטים מהסרט ¬ בסצינה מסמרת שיער במיוחד עם ג'ינה גרשון ועם עצם של עוף, אולי מצדיק באמת מברשת פלדה, אבל מתברר שמקונוהי חזק בתיאוריות בכל הנוגע לשיטות משחק.

"המפתח לסצינה כמו סצינת העוף הוא זה: צריך לבנות את זה. מפחיד לעשות כזה דבר, אבל זאת היתה סצינה אמיתית של 'ללכת על זה'. זה היה עניין גדול: כולם ידעו מתי אמורים לצלם את הסצינה הזאת. קפצתי למים, בלי שום חימום, בואו נגלה את האמת על הדבר הזה. אחרי הטייק הראשון אני חושב שהיה לי בלאק אאוט או שראיתי כוכבים או משהו כזה. הייתי נרגש לבוא לעבודה באותו יום. הייתה לי הזדמנות לעשות סצינה שאולי תיכנס להיסטוריה של סרטי הפולחן".

מקונוהי מתאמץ מאוד להבהיר שהתקשורת הפריזה בתיאור המחויבות שלו לקומדיות רומנטיות בעבר, והעובדות מאששות את טענתו: מתוך כ 40 סרטים שהשתתף בהם, רק חמישה יכולים להיחשב קומדיות רומנטיות מובהקות. "האמת היא שבאותה תקופה הייתי במצב פחות טוב בקריירה שלי. בדיוק גמרתי לעשות את 'צוללת 571 U', נדמה לי. הייתי מוכרח לנסות דברים אחרים. עשיתי סרטי פעולה, פשע; ואז עשיתי את 'מארגנת החתונות'. חשבתי, בוא נראה איך זה להיות קליל; אף פעם לא עשיתי את זה. ואז, שיט... הסרט הכניס המון כסף, והמפיקים חזרו והציעו לי עוד".

"אתה מבין, 'עת להרוג' היה הסרט שפרסם אותי. בן לילה. אחרי זה עשיתי סרטים שבאמת רציתי לעשות. 'אמיסטד' ו'קונטקט'. ספילברג וזמקיס. הבמאי והסיפור היו הכי חשובים בעיניי, אפילו יותר מהדמות. אבל אחרי שני הסרטים האלה האולפנים הציעו לי פחות דרמות מאשר קודם. סרטים כמו 'נערי ניוטון' וכוח הכסף' לא גרמו לממסד ההוליוודי לפנות אלי. אהבתי את החוויה, אבל למרות שאלה סרטים טובים, מבחינת האולפנים הם צריכים להכניס סכום כסף מסוים".

השחקן ההוליוודי מוצג כאן כיזם, כאסטרטג של קריירה, ומקונוהי נשמע פתאום כמו הנודניק הכי עקשן בעיר. הוא בהחלט צודק כשהוא אומר שאף פעם לא התחבר באמת לקהל סרטי הפעולה, שאיפה שנקטעה באחת בשל "סהרה" האיום, אחד הכישלונות הקופתיים המפוארים ביותר בהוליווד. נכון גם שסוף שנות התשעים היה תקופה לא יציבה בקריירה שלו. אחרי רצף יציב של תפקידים מצודדים, החל בוודרסון הבזוי מ"טריפ נעורים" ("זה מה שאני אוהב במתבגרות, בן אדם. אני מתבגר, הן נשארות באותו גיל"), נסיקתו המוזהבת הואטה בכמה סרטים מאכזבים: סרט הגנגסטרים התקופתי "נערי ניוטון", "חיים בשידור חי" (סאטירה על תוכנית ריאליטי שהחווירה לעומת "המופע של טרומן"), ו"צוללת U-571", סרט על צוללת במלחמת העולם השנייה. אחרי ש"מארגנת החתונות" שיקם את כוח המשיכה הקופתי שלו, הוא המשיך להשתתף בשפע של סרטים שאינם קומדיות רומנטיות ("שלטון האש", "כולנו מרשל", "Surfer, Dude"), אבל אף אחד מהם לא התקרב לפופולריות של סרטים כגון "איך להיפטר מבחור בעשרה ימים".

לשמור על גבריות

מקונוהי, פרגמטיסט בנפשו, מדבר בהתלהבות על הקומדיות הרומנטיות שלו, ומרצה באוזני את הפילוסופיה המפתיעה שלו על הסוגה. "אני מתייחס לקומדיות ברצינות. הכל שם מתוכנן בקפידה. אף שהדמויות שגילמתי נראות כאילו אני פשוט שולף אותן מהשרוול, הושקעה בהן מחשבה. הן נראות קלילות, אבל אם שחקן מתעמק יותר מדי בדמות, הוא עלול להרוס את הדמות לגמרי.

"הגבר הוא תמיד כלי משחק בקומדיה רומנטית. מתאהבים, נפרדים, אתה צריך לרדוף אחריה, להשיג אותה, ונגמר הסרט. זה מה שקורה בכל הקומדיות הרומנטיות. בכמה מהתסריטים הגבר חוזר על ארבע - ואני אומר, 'איזו אשה תרצה את האיש הזה?' הבחור הזה צריך לשמור על הכבוד שלו, הוא צריך לשמור על הגבריות שלו. הוא צריך לחזור ולהגיד: 'פישלתי'. זה צריך לבוא מבחירה, לא מייאוש. ההומור שאני רוצה לעשות הוא זה: הבחור ממש בטוח בעצמו, הוא חושב שהוא יודע הכל, אבל אז נסגרת הדלת, והקהל יודע שאני לא יודע הכל. הקהל צוחק כי הוא רואה איך אני משקר ומנסה להיות קול בסיטואציה, אבל הוא יודע שאני תיכף אוכל חרא".

"אני בחור של בחורים, אפילו בקומדיה רומנטית. הבחורה תמיד לוקחת את הבחור לראות
קומדיות רומנטיות, אבל אני תמיד עשיתי ככל יכולתי לגרום לגברים להרגיש שזה לא היה הפסד גמור. בעצם אמרתי: אם אתם לא אוהבים קומדיות רומנטיות, אני אעזור לכם לעבור את זה בשלום. אם אתם אוהבים קומדיות רומנטיות, אני אנסה לתת לכם את הקטעים הרגילים בתקווה שתיהנו מהם".

מקונוהי כמרגל בממלכת האהבה, סוכן חשאי מטעם נבחרת הבנים? זו לא תיאוריה מופרכת לחלוטין. ולמרות זאת, נדמה שמקונוהי מגיח אל האור, ממצמץ בעיניו, מוכן להסתכן ולהתיימר להיות שחקן אמיתי, גם אם הוא משתכר סכומים נאים.

"אני נהנה לשחק. אני רוצה ללכת לשחק. כרגע אני רוצה להיות שחקן להשכיר, ואני רוצה חלק מההכנסות. אני ממש אוהב לשחק". נדמה לי שהמסר עבר.

מאנגלית: אורלי מזור-יובל

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ