בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

וינשטיין יסגור את תיק זמיר-זעירא-מרוואן

זעירא, ראש אמ"ן במלחמת יום הכיפורים, נחשד בחשיפת שמו של מרוואן, חתנו של שליט מצרים נאצר שמסר לישראל מידע צבאי רב-ערך

16תגובות

היועץ המשפטי לממשלה, עו"ד יהודה וינשטיין, נמצא ככל הנראה במצב רוח של ניקוי שולחנו מתיקים מאתגרים שהמתינו שם חודשים ושנים. כתב האישום נגד כתב "הארץ" אורי בלאו הוגש, יחד עם הסדר טיעון. בתוך חודש וחצי, אחרי אין ספור הבטחות קודמות שהופרו בהקשר זה, יפרסם וינשטיין את החלטתו הסופית, אם יוגש כתב אישום נגד השר אביגדור ליברמן; הפעם נגזר המועד מהתחייבות שלא לגלוש ל"שנת המשפט" הבאה, בספטמבר. ובימים הקרובים ישים וינשטיין קץ לפרשת יחסיהם של מי שהיו במלחמת יום הכיפורים ראש המוסד, צבי זמיר, וראש אמ"ן, אלי זעירא, בסוגיית זהותו ואמינותו של סוכן הצמרת של המוסד במצרים אשרף מרוואן.

זה יהיה רק קץ משפטי, כמובן, כי האלופים בדימוס זמיר וזעירא יוכלו להמשיך להתקוטט – לרוב, זמיר תוקף בחריפות וזעירא מתגונן חרישית - במסגרות אחרות, במעין גרסת גמלאות של ועדת ראשי השירותים. אבל וינשטיין עומד לומר למבקרי זעירא, שאינם מניחים לו מאז אוקטובר 1973, להיכבד ולמצוא לעצמם במות אחרות, מחוץ למערכת אכיפת-החוק.

זמיר ושניים מיוצאי אמ"ן, תת-אלוף בדימוס עמוס גלבוע ואלוף-משנה בדימוס יוסי לנגוצקי, חשדו בזעירא שהביא לחשיפת שמו של מרוואן, חתנו של שליט מצרים גמאל עבד-אל נאצר. מרוואן נהרג לפני חמש שנים בנפילה, מרצון או מאונס, מחלון או ממרפסת הקומה החמישית בבית-דירות בלונדון.

מרוואן מסר לישראל מידע צבאי ואסטרטגי רב-ערך, על יכולות, תוכניות וכוונות, מאז 1969, בהיותו בן 25, ועד שנים רבות לאחר מלחמת יום הכיפורים. במיוחד נחקק בתולדות המודיעין כמי שב-5 באוקטובר 1973 פגש בלונדון את המפעיל ואת זמיר, ודיווח להם ובאמצעותם כי למחרת יפתחו מצרים וסוריה במלחמה.

אי–פי

אמנם היתה זו התרעה בעייתית במקצת, משום שמרוואן התמהמה שעות ואולי ימים במסירתה; הוא סייג אותה בכך שהנשיא אנואר סאדאת ייצא למלחמה בוודאות של 99 אחוזים, אך עדיין מנקר אחוז אחד של ספק; והוסיף הערה תמוהה על כך שישראל מן הסתם פועלת כמתבקש. האם היה זה מסר מתוחכם מסאדאת לגולדה מאיר, לחסוך את שפיכות הדמים, או לחילופין, מאמץ לגרור את ישראל למהלומה מקדימה שתציג אותה כתוקפנית? תשובה על כך לא ניתנה מעולם.

חשיבותה העילאית של הפגישה עם מרוואן היתה בהשפעתה על מקבלי ההחלטות בישראל. עד אז, גולדה, שר הביטחון משה דיין והרמטכ"ל דוד אלעזר – שברגע שאימצו את הערכת אמ"ן שהמעיטה בסבירותה של מלחמה הפכו לאחראים להערכת המצב שנגזרה ממנה – לא השתכנעו מאזהרה שהעביר לגולדה חוסיין מלך ירדן ב-25 בספטמבר, מידיעות נוספות שהגיעו מירדן ומסוכנים במצרים בסוף ספטמבר ובתחילת אוקטובר, מהפינוי הבהול של היועצים הסובייטיים ומשפחותיהם מסוריה ומתצלומי אוויר של מערך החירום המצרי לאורך תעלת סואץ.

הם נדרכו, אך לא נרעשו עד כדי כוננות כללית וגיוס מילואים (שהיה מעניק לצה"ל כ-30 שעות יקרות), מעצם טיסתו של זמיר לפגוש את מרוואן בלונדון. אבל הדיווח שעשה את דרכו הטלפונית ואחר כך המברקית האטית מבירת בריטניה לראש לשכתו של זמיר, פרדי עיני, וממנו לבכירי המדינה, שינה סוף-סוף את דעתם. מאחר שהתממש, קיבל בדיעבד מעמד של הישג מודיעיני נדיר, שלא כהתרעות קודמות של מרוואן שהתבדו.

ותיקי המוסד, מהם הטוענים שעם כל חשיבותו של מרוואן ("המלאך", או "רשש") היו מקורות נוספים שלא נפלו ממנו, נחרדו בעשור שעבר כאשר חוקרים ישראלים ואחרים בחו"ל נקבו מפורשות בשמו. מבלי שהיתה בידיהם ראיה ישירה לכך, הם מיהרו לייחס את החשיפה לזעירא, שמעולם לא התכחש לטעות ההערכה של המודיעין הצבאי בראשותו, אך העז לפקפק באמינותו של הנערץ במקורות המוסד – פקפוק ששותף לו בין השאר גם יורשו באמ"ן, האלוף בדימוס שלמה גזית. לזמיר חברו יוצאי אמ"ן לנגוצקי וגלבוע, הנוטרים טינה למפקדם-לשעבר מטעמים מקצועיים אחרים.

חילופי ההאשמות בין זמיר לזעירא התגלגלו לבוררות אצל השופט בדימוס תיאודור אור. חוות דעתו של אור, שנימוקיה חשפו בקיאות חלקית ביותר בעבודתם של עיתונאים, קיבלה את גרסת זמיר בדבר תרומת זעירא לחשיפת שמו של מרוואן. על בסיס פסיקתו של אור הוגשה תלונה לקודמו של וינשטיין, מני מזוז. המשטרה והפרקליטות אספו ראיות ובדקו משמעויות. בשנתיים האחרונות, לערך, הזדקן התיק ועבר לדיור מוגן על שולחנו של וינשטיין.

עכשיו, בטיהור הקיץ של תיקים שזמנם הגיע זה כבר, התפנה וינשטיין לקבוע מה שהתבקש עוד מתחילת מסלולה של הפרשה: הנושא חשוב, מסקרן ועשוי להקרין על נכונותם של מקורות מודיעיניים לפעול בשירות ישראל, אבל אינו עניין לכתב-אישום, לעדים, לראיות, למשפט – גם לא בדלתיים סגורות – ולערעור ועוד ועוד.

מאז מלחמת יום הכיפורים חלפו כמעט ארבעה עשורים. מאז פרצה לתודעה הציבורית מלחמת זמיר-זעירא עברו כ-20 שנה. מלחמת יום הסיפורים על מרוואן מתנהלת זה עשור. היא תפרנס עוד ספרים וסרטים לרוב, אבל לא פרקליטים ושופטים.
ועכשיו, לפני שגם בתיק הבא יעברו עוד שנים וחלוף הזמן יהפוך לנימוק – ליברמן.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו