מנחת אהבה לשמש ולירח - אדריכלות - הארץ

מנחת אהבה לשמש ולירח

נוהגים לכנות אותו מיכלאנג'לו של המזרח, אבל זהו כמעט עלבון לסינאן, האדריכל העותמני בן המאה ה 16, שהקים מאות מבנים מונומנטליים שעודם בשימוש כיום, מבלגרד עד מכה. סיפורו של אדריכל-העל הראשון בעולם

אנדרו פרן, ניו יורק טיימס
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
אנדרו פרן, ניו יורק טיימס

"הדרך היחידה להגיע למסגד סמסי פשה היא דרך המים", אמר המדריך בעוד ספינתנו הקטנה מתחמקת משתי מכליות במצר הבוספורוס. מכל חוף סביבנו ניבטו הכיפות והצריחים של מסגדי איסטנבול ושירטטו את קו האופק של עיר שאין דומה לה.

עד מהרה פתח קפטן הספינה בניסיון ראשון לחצות את שורת הדייגים המטילים את רשתותיהם מול החוף. כעבור כמה דקות, על רקע קריאות השחפים, ירדנו לחוף אוסקודר, בצדה האסיאתי של העיר, ועמדנו לפני סמסי פשה, שנבנה במאה ה 16. זהו אחד המסגדים הקטנים ביותר באיסטנבול, גרסה זעירה של מקדשי ענק כגון המסגד הכחול המפורסם. עיצובו הפנימי המרומז - על קירות האבן הפשוטים ונגיעה קלה של ויטראז' בחלונות - הוא גרסה אלגנטית ומאופקת לגן עדן על פני האדמה.

סמסי פשה הוא רק אחת מיצירותיו של סינאן, האדריכל והמהנדס בן המאה ה 16. סינאן, שפעל בשיא פריחתה של האימפריה העותמנית, היה אדריכל החצר והמהנדס האזרחי הראשי של האימפריה. מעסיקיו, הסולטן סולימן המפואר ויורשיו, היו האנשים החזקים ביותר של זמנם.

בקריירה שהחלה כשהיה בן 40 ונמשכה 50 שנה בנה סינאן כ 300 מבנים ברחבי אירופה המזרחית והמזרח התיכון. מאחר שרוב המבקרים המערביים בטורקיה מעולם לא שמעו עליו, המדריכים מכנים אותו בדרך כלל מיכלאנג'לו של המזרח. אך בהתחשב בהיקף המבנים שבנה, בגודלם ובמספרם, יש בכך עלבון לסינאן. מיכלאנג'לו, בן תקופתו, הטביע את חותמו המרהיב בכמה בניינים ברומא ובפירנצה; סינאן הקים מאות מבנים מונומנטליים שעודם בשימוש כיום, מבלגרד עד מכה. אפשר לומר שהוא היה אדריכל-העל הראשון בעולם.

שגיאה אחת

בלבה של העיר אדירנה - לשעבר בירת האימפריה העותמנית, הסמוכה לגבול הטורקי עם בולגריה ויוון - ניצב מסגד סלימייה שבנה סינאן, על ארבעת צריחיו העדינים והאלגנטיים. סינאן ראה במסגד סלימייה את יצירת המופת שלו, וב 2011 הצטרפה אונסק"ו לדעתו והכריזה על מתחם המסגד - הקרוי בטורקית קולייה וכולל בתי ספר, בתי מחסה, בתי חולים, מרחצאות ושוק מקורה - כאתר מורשת עולמי.

סינאן היה "אוקלידס של ימיו", אומר דוגאן קובן, מחברם של יותר מ 70 ספרים על אדריכלות מוסלמית. "אם בכנסיית פטר הקדוש ברומא העין נמשכת אל הכיפה עצמה, הרי הכיפות הרדודות של סינאן, על עיטוריהן המופשטים המצוירים, כמו מרחפות באורח פלא מעל הראש. במקום לחשוב על המבנה, אתה חושב על החלל".

הניסויים שעשה סינאן במבנים גיאומטריים מורכבים הפכו חומות אבן עבות לעמודים, לקשתות, לכיפות ולחצאי כיפות. אלמנטים נוספים שימשו אותו ליצירת המעבר האנכי מן הרצפות הרבועות של המסגדים אל התקרות המעוגלות שלהם.

סיור בעקבות יצירתו באיסטנבול מוביל לחצייה, הלוך ושוב, של הגבול בין אירופה לאסיה, בדרך הים וביבשה. התחנה הראשונה בסיור היא מסגד סחזאדה באדירנקאפי, שנבנה בשלבים מוקדמים בקריירה של האדריכל. כשבנייתו נשלמה ב 1548, הוא הבין שעוד יש לו מה ללמוד.

בקירות החיצוניים הצדדיים של המסגד ערך סינאן את התמוכות הנושאות את משקל הכיפה בשורות מסודרות של עמודים. כדי ליצור סימטריה הוא הציב דלתות במרכזן של שדרות העמודים האלה. בתוך המסגד איפשרו הדלתות למאמינים להיכנס ולצאת מאמצע החדר ולאו דווקא מחלקו האחורי. "מקום קדוש שנועד לתפילה ולהרהורים נהפך למעבר", הסביר מדריך הסיור, שגם שמו סינאן: סינאן ילסין. "זו היתה שגיאה, והוא לא חזר עליה".

סמוך לשם ניצב המסגד החשוב ביותר של סינאן באיסטנבול. מסגד סולימנייה, שנבנה בהזמנת הסולטן סולימן לשמש לו קבר ובנייתו נשלמה ב 1558, ניצב בראש הגבעה הגבוהה ביותר בעיר, מעל קרן הזהב ¬ לשון הים החוצה את איסטנבול. עד היום הוא המונומנט הבולט ביותר בה. סינאן דירג ביד אמן את גובה ארבעת הצריחים והעצים בכך את האשליה שהמסגד מרחף מעל העיר. המתחם העצום, שלא מכבר נפתח מחדש לציבור לאחר עבודות שיפוצים שנמשכו שלוש שנים, זוהר בשמש.

התחנה הבאה, במרחק הליכה ברגל, היא מסגד רוסטם פשה, החבוי בשוק התבלינים ההומה של העיר. סוחרים גודשים את המדרכות ונהרות של קונים - בעיקר קונות - זורמים ברחובות. כדי לפתור את סוגיית השאון של האתר הזה הרים סינאן את הקומפלקס כולו מעל לגובה הרחוב. שני גרמי מדרגות פשוטים מוליכים לכיכר שלווה המרחפת מעל ההמולה, אך האוצר האמיתי מחכה בפנים. אריחי איזניק מרהיבים מהמאה ה 16 מספקים למאמינים גן של צבעונים עשויים קובלט ואבן קרנליאן אדומה, ועלים בירוק אזמרגד.

בבוקר המחרת נמשך הסיור במסגד מיהרימה באדירנקאפי, שנבנה בהזמנת בתו של סולימן, מיהרימה. המבקר במסגד חש כאילו נכנס לתיבה של אור. הקירות, המשובצים חלונות שחלקם שקופים וחלקם מעוטרים בוויטראז', הם מלאכת מחשבת של בנייה.

האגדה מספרת שסינאן היה מאוהב במיהרימה. אבל היא נישאה לרוסטם פשה, הווזיר הגדול של סולימן, והוא התנחם בכך שיצר מסגד מלא אור המשקף את שמה, שפירושו "שמש וירח". ביום הארוך בשנה זה מקום אידיאלי לצפות ממנו בשמש השוקעת ובירח הזורח בשני קצות השמים.

סינאן המדריך סיפק שלל פיסות מידע עסיסיות על החיים בתקופתו של סינאן האדריכל. למשל, למרות החברה הפטריארכלית מאוד בתקופה העותמנית, בנות כמו מיהרימה נהנו במקרים רבים מחיים עשירים ובריאים הרבה יותר מרבים מבניהם של הסולטנים: ביום שבו הוכרז סולטן חדש היו הורגים את אחיו כדי למנוע מאבקי כוח.

הדבר הובהר כשהתפעלנו מקברי סלים השני, השוכנים בין איה סופיה, כנסיית החוכמה הקדושה, לבין המסגד הכחול. טורבנים מסוגננים עשויים בד לבן מקשטים את הארונות שבהם גופותיהם של גברי משפחת הסולטן. בחדר הסמוך נפתחו לאחרונה מחדש, לאחר שיפוץ, מרחצאות שנבנו בהזמנת אשתו הסלאבית האהובה של סולימן, רוקסלנה.

לאחר ארוחת צהריים נהדרת ופשוטה של קופטה (קציצות חריפות מבשר טחון) ושעועית אדומה בדוכן אוכל מקומי, הגיעה העת לביקור במסגד סוקולו פשה, המפורסם גם הוא באריחי האיזניק הנהדרים שלו. ההליכה לשם ברגל מספקת מראה דרמטי הולך ומתרחב של הגג רחב הידיים, המחפה על מעיין ההיטהרות בחזית ועל החזרה הכמו-נצחית של כיפות וקשתות במסגד עצמו.

מכאן הפלגנו בסירה אל סמסי פשה, ואחר כך צעדנו אל מסגד מיהרימה סולטן 1 (1549), השוכן גם הוא באוסקודר. אחד המרכיבים הבולטים שעיצב כאן סינאן הוא המרפסת הכפולה - בליטה רחבה המכסה את האזור שבו המאמינים חולצים את נעליהם ומגוננת על המאחרים הכורעים בתפילה מפני איתני הטבע. החידוש העיצובי הזה, המורחב באופן דרמטי כדי לכסות גם את מעיין ההיטהרות, יושם בהמשך במסגדים כפריים בכל המזרח התיכון.

רקמה הרמונית

היום האחרון של הסיור נפתח בנסיעה של שלוש שעות לכיוון צפון-מערב, מאיסטנבול לאדירנה. הכיפה והצריחים של מסגד סלימייה נגלים לעין במרחק כמה קילומטרים מהעיר. כשמתקרבים, המסגד נראה כגיבוב של צורות דחוסות ¬ כדורים, חרוטים וגלילים ¬ עטופות באבן חול בגון הדבש או מכוסות בעופרת באפור מט. אך כשעוברים את המסך הירוק הכבד המסתיר את הכניסה של כל המסגדים כמעט, המורכבות המופלאה של החומות הבלתי עבירות לכאורה מתפוגגת לכדי מעשה רקמה של עמודים וקשתות מאבן החובקים חלל אחד עצום והרמוני.

למרות גודלו המדהים של המבנה ¬ כיפת הסלימייה גדולה בכמה סנטימטרים מכיפת איה סופיה שבאיסטנבול ¬ שום פרט לא חמק מעינו של סינאן. החל בגילוף המורכב של המינבר, דוכן המטיף הניצב בקצה מדרגות, וכלה בתבליט החבוי של צבעוני הפוך, המגולף בעמוד; ייתכן שיש בו התייחסות אל בעל הבית, שהשליט ניכס את חוות הצבעונים שלו כדי לבנות על אדמתה את המסגד.

מעבר להיסטוריה ולאדריכלות, אדירנה ידועה כיום לטורקים בתור עיר הכבד ¬ כל המסעדות מגישות כבד, פרוס לרצועות ומצופה פירורי לחם ומטוגן, וכמעט שום דבר אחר.לאחר התייעצות עם כמה בעלי חנויות, מצא סינאן המדריך מקום שנשא חן בעיניו ונדחסנו פנימה בין בני המקום לארוחה טובה.

לאחר שהתמלאו הכרסים וכרטיס הזיכרון של המצלמה, צעדנו דרך חאן רוסטם פשה, שחלקו משמש כיום מלון, בדרך למכונית. במרחק כשעת נסיעה מאיסטנבול עצרנו להתפעל מגשר סולטן סולימן, שסינאן בנה ב 1567 ושעדיין עומד על תלו למרות חליפות הזמן והמבנים התעשייתיים המעצבים את קו האופק שמאחוריו. ואז, כשירדה החשיכה, חמקנו חזרה אל העיר, שגם אחרי 500 שנה עדיין שייכת לסינאן.

מאנגלית: אורלי מזור-יובל

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ