המהפכה עוד לא תמה - דעות - הארץ

המהפכה עוד לא תמה

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

כעת, משחלפו שנה וחצי מאז פרוץ "האביב הערבי", אפשר לערוך מאזן ביניים של השינויים שהתחוללו בעולם הערבי. שלוש מדינות הצליחו עד כה לסיים בהצלחה יחסית את המעבר למשטר דמוקרטי: מצרים, תוניסיה ולוב. בתימן הודח הנשיא הרודן, אולם טרם נערכו בחירות דמוקרטיות, ואילו בסוריה נאבק המשטר על חייו אך נראה שימיו ספורים. המשטרים האחרים במדינות ערב 17 - במספר - נותרו כל כנם. אמנם בירדן, מרוקו, סעודיה, בחריין ומדינות נוספות נערכו הפגנות ופרצו שביתות, אך נכון לעכשיו משטריהן נראים יציבים.

לנוכח העובדה שהאביב הערבי מוגבל בהיקפו הגיאוגרפי, האם אפשר לראות במהפכה שהתחוללה בחלק מהמדינות תופעה אזורית בעלת משמעות היסטורית? והאם אפשר להצביע על דפוסי השינוי שהתחוללו במדינות הללו?

המהפכות התרחשו במדינות שהוגדרו מבחינה שלטונית כרפובליקות, שבראשן עמדו דיקטטורים שתפסו את השלטון במשך תקופה ארוכה וסבלו מבעיות חמורות של לגיטימציה. השינוי התאפשר לאחר שהצבא סירב למלא את תפקידו המסורתי להגן על המשטר. לעומת זאת, המונרכיות, הנשלטות על ידי מנהיגים "רכים" יותר, ידעו לפתח דיאלוג עם החברה האזרחית וגורמי אופוזיציה. חלק מהמלכים נהנים גם מלגיטימציה דתית, בהיותם נצר למשפחת הנביא (ירדן ומרוקו). מדינות המפרץ נהפכו למדינות שבט, כאשר הנאמנות של האזרח נקנית על ידי הטבות כלכליות.

עם זאת, אם המעבר למשטר דמוקרטי במדינות המהפכניות יסתיים בשלום, ייווצר לחץ מצד החברה האזרחית על המנהיגים במדינות האחרות לערוך רפורמות מבניות, שעלולות לסכן את יציבות המשטר. יש אפוא סיכוי סביר שגם המדינות המלוכניות יעברו סוג של מהפכה, מלמטה או מלמעלה. בינתיים, רק בית המלוכה במרוקו יזם רפורמות משמעותיות.

מצרים, תוניסיה ולוב עדיין אינן דמוקרטיות במובן המערבי של המלה, אך הן החלו לצעוד בדרך הארוכה שעשויה להובילן לשם. הבחירות בהן עברו ללא חריקות משמעותיות. ראויה לציון מיוחד העובדה שלוב - שאין לה מוסדות לאומיים כמו מצרים ותוניסיה והחברה בה מפולגת מבחינה שבטית - עברה אף היא בהצלחה את תהליך הבחירות.

למרות הסקפטיות שאיפיינה את היחס במערב, ובמיוחד בישראל, ל"אביב הערבי" - אפשר, אם כן, להסיק, שהעולם הערבי אכן ניצב בפתחו של העידן הדמוקרטי. נראה גם, שהמפלגות האיסלאמיות השתלבו בשיח הדמוקרטי, ואינן רואות בהכרח ניגוד בין איסלאם לדמוקרטיזציה.

מנקודת מבט גלובלית, אנו עדים לגל רביעי של מהפכות, לאחר סיומו של הגל השלישי במדינות מזרח אירופה, אחרי קריסת בריה"מ. הגל הרביעי עשוי להיות קצר מהגלים הקודמים, משום שהגלובליזציה והתפתחות התקשורת והרשתות החברתיות גורמות להתקצרותם של תהליכים היסטוריים.

תוצאות הבחירות במצרים, תוניסיה ולוב מלמדות שאין מודל מהפכני אחד. הנתונים החברתיים והגיאוגרפיים בכל מדינה יוצרים מארג שונה של תנאים, שמצדם מייצרים מודל אחר. אפשר כמובן להכליל ולומר שהגורמים האיסלאמיים התחזקו; במצרים זה בולט יותר בשל מרכזיותה של תנועת האחים המוסלמים. ואולם, תוצאות הבחירות לנשיאות לימדו על איזון מסוים בין הגורמים האיסלאמיים לגורמים "החילוניים". בתוניסיה, אף שמפלגת "אל-נהדה" האיסלאמית ניצחה בבחירות, היא הקימה ממשלה בשיתוף מפלגות "חילוניות". ואילו בבחירות שנערכו בלוב קיבלו המפלגות "החילוניות" מספר כפול של קולות מזה שקיבלו האחים המוסלמים. סוריה עדיין נאבקת על גורלה, אולם גם שם קיימת סבירות, כי בחירות חופשיות לא יביאו דווקא לניצחון איסלאמי סוחף.

עולה אפוא תמונה מורכבת של האביב הערבי, שהעלה לשלטון קומבינציות שונות של מפלגות. אין ספק, כי מצרים - בגלל גודלה וחשיבותה - מהווה מודל חשוב ביותר, אולם הואיל והיא כבר איננה מנהיגת העולם הערבי, ייתכן שלמודל הזה תהיה השפעה קטנה מבעבר.

האביב הערבי אמנם היה מוגבל עד כה מבחינת היקפו הגיאוגרפי, אולם במדינות שבהן התרחש הוא הביא לשינויים מהפכניים בלתי הפיכים. הצלחה של המהפכה במדינות אלה תשמש זרז לשינויים שיתחוללו גם במדינות ערביות אחרות. נפילה של משטר אסד בסוריה תעביר את המסר שגם עוצמה צבאית אינה יכולה לדכא לאורך זמן את הנחישות של ההמונים. מי שירצה להישאר בשלטון, יצטרך לחולל שינויים. לכן, אפשר להעריך שהמהפכה הערבית טרם הסתיימה; עוד נכונו לה עלילות.

פרופ' פודה מלמד בחוג ללימודי האיסלאם והמזרח התיכון באוניברסיטה העברית בירושלים

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ