בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

כריס מרקר בישר את הולדתו של קולנוע חדש

הבמאי הצרפתי שמת ביום ראשון נודע בזכות סרטיו הדוקומנטריים ששילבו קולנוע תיעודי וניסיוני, וכן בשל סרטו "המזח"

5תגובות

במאי הקולנוע הצרפתי הגדול כריס מרקר, שמת ביום ראשון, בן 91, אמנם נודע בעיקר בזכות סרטיו הדוקומנטריים, ששילבו קולנוע תיעודי, ניסיוני וכזה החותר להיות מסה פילוסופית; אבל סרטו הידוע ביותר הוא "המזח", סרט של 28 דקות מ-1962, שעלילתו מתארת מסע בזמן בעקבות מלחמת העולם השלישית. זהו סרט המורכב כולו מתמונות סטילס, חוץ מרגע קצרצר, מפעים ומצמרר כאחד, שבו התמונה נעה פתאום.

"המזח", שנע ונד בזמן בעזרת תמונותיו הקפואות ובוחן את גבולות הקולנוע בחלל ובזמן, הוא אחד הסרטים החשובים ביותר בתולדות הקולנוע. זאת, גם בזכות נפחו הרעיוני והרגשי וגם בזכות השפעתו על סרטים רבים (ובהם "12 קופים" של טרי גיליאם מ-1995, שמרקר היה אחד התסריטאים שלו).

מרקר, ששמר בקנאות על פרטיותו, סירב להתראיין ומיאן להצטלם, נולד ב-1921 והסתיר את מקורותיו הביוגרפיים. יש הטוענים שנולד בשכונת בלוויל בפאריס, אחרים גורסים שנולד במונגוליה. מרקר מעולם לא אישר או הכחיש אחת משתי האפשרויות האלה. גם שמו היה מומצא. שמו האמיתי היה כריסטיאן פרנסואה בוש-וילנב. הוא בחר בשם המשפחה מרקר על שמו של העט, ואין ספק שההכללה בשם של הפועל "לסמן" משכה אותו.

הוא למד פילוסופיה. במלחמה הצטרף למחתרת הצרפתית ואחר כך לצבא האמריקאי כצנחן, אך גם פרטים אלה לא אישר מעולם. אחרי המלחמה עבד כעיתונאי בכתב עת מרקסיסטי ושם פגש את התיאורטיקן הצרפתי אנדרה באזן, ממייסדי כתב העת "קאייה די סינמה". מרקר כתב כמה מאמרים על קולנוע לכתב העת הטרי. ב-1949 פירסם רומן ראשון ושמו "Coeur net Le" וב-1952 ספר שעסק ביצירתו של המחזאי הצרפתי ז'אן ז'ירודו.

באותן שנים החל מרקר לטייל ברחבי העולם, התעניין יותר ויותר בצילום ובקולנוע והתיידד עם קבוצת יוצרים ואנשי קולנוע שפעלו בגדה השמאלית של פאריס. עם אלה נמנו הבמאים אלן רנה, אנייס וארדה, ז'אק דמי, הסופרת והבמאית מרגריט דיראס ואחרים.

ב-1952 ביים מרקר את סרטו התיעודי הראשון, "אולימפיה 52", שתיעד את אולימפיאדת הלסינקי. כעבור שנה ביים עם רנה סרט תיעודי ושמו "גם פסלים מתים", שעסק בדעיכת האמנות האפריקאית בגלל כוחנותו של הקולוניאליזם המערבי. הסרט זכה בפרסים אך נאסר להקרנה על ידי הצנזורה הצרפתית בשל ביקורתו הפוליטית, החברתית והתרבותית.

מרקר שימש ב-1955 עוזרו של רנה בצילומי "לילה וערפל", הסרט התיעודי החשוב הראשון שעסק בזיכרון השואה. באותה שנה גם ביים סרט תיעודי קצר ושמו "יום א' בפקינג", שבישר את סדרת הסרטים שביים בהמשך במדינות רבות בעולם. כבר אז הגדיר את סרטיו התיעודיים כ"מסות קולנועיות".

ב-1957 ביים מרקר את סרטו התיעודי הנודע הראשון, "מכתב מסיביר", שתיאר את התפוררותה של התרבות שם. באחד הקטעים הוא חזר על אותה סצינה שלוש פעמים כשבכל פעם היא מלווה בקריינות אחרת: כזו שמהללת את המשטר הסובייטי, כזו שמבקרת את המשטר וכזו שמתייחסת לנראה על הבד באופן אובייקטיבי.

מרקר התעניין גם באנימציה, וב-1969 ביים עם הבמאי הפולני ולריאן בורובצ'יק סרט מצויר ושמו "האסטרונאוטים".

ב-1960 בא מרקר לישראל וביים כאן סרט תיעודי ששמו הצרפתי "un combat'd Description" (תיאורו של קרב) ובישראל נקרא "הצד השלישי של המטבע". הסרט זכה בפרס הסרט התיעודי הטוב ביותר בפסטיבל ברלין. בשנה שאחרי כן נסע מרקר לקובה כדי ליצור את סרטו "קובה סי!" שכלל ראיונות עם פידל קסטרו וביקר בחריפות את המדיניות האמריקאית. הסרט מתייחס גם למפלה של הפלישה למפרץ החזירים ונאסר להקרנה בצרפת.

באותה שנה שיצר את "המזח" הקצר ביים מרקר גם סרט תיעודי של 150 דקות ושמו "mai Le joli", שכולו ראיונות עם אנשים ברחוב בפאריס; מרקר ¬ שלא נראה בסרט ¬ שאל אותם על חייהם הפרטיים, מצבם הקיומי ועוד. על הקריינות הופקדו שניים מחבריו, איב מונטאן וסימון סיניורה.

ב-1967 יזם מרקר פרויקט ושמו "רחוק מווייטנאם", שהורכב מאוסף של סרטים שבנוסף לו בוימו על ידי ז'אן לוק גודאר, ג'וריס איבנס, אנייס וארדה, אלן רנה, ויליאם קליין ועוד. בעקבות אותו מיזם ייסד מרקר קולקטיב קולנועי. אחרי אירועי מאי 1968 הוא החליט להקדיש את זמנו לקולקטיב הזה, שחבריו ביימו כמה סרטים שעסקו בנושאים פוליטיים אקטואליים לזמנם.

מרקר הגדיר פעם את סרטיו כמתעדים חיים המצויים בתהליך של הפיכה להיסטוריה. ב-1977 יצא לאקרנים אחד מסרטיו השאפתניים ביותר, "air est rouge'Le fond de l", שחלקו הראשון תיאר את התקוות שהניעו את החברה הצרפתית לפני אירועי מאי 1968 וחלקו השני ¬את ההתפכחות הקשה מהן.

ב-1982 יצא לאקרנים סרטו הגדול הבא, "Sans Soleil" ¬ שילוב של סרט מסע, סרט עלילתי ומסה קולנועית. מרקר צילם אותו ביפאן, גינאה-ביסאו, איסלנד, פאריס וסן פרנסיסקו. בסרט, שעסק באחד מרבדיו המרכזיים בזיכרון, נכללה מחווה ל"ורטיגו" של אלפרד היצ'קוק, שמרקר הגדירײ פעם כ"סרט שעוסק בזיכרון בלתי אפשרי, זיכרון מטורף".

ב-1984 ביים מרקר סרט ששמו "א"ק", ראשי התיבות של שמו של אקירה קורוסאווה, והוא אחד הסרטים הטובים ביותר המתעדים את עבודתו של במאי קולנוע גדול. כעבור שנתיים יצר מרקר סרט לזכר סימון סיניורה, שמתה זמן קצר קודם לכן. ב-1993 הוא ביים את הסרט התיעודי "קברו של אלכסנדר" (שמו באנגלית: "הבולשביק האחרון") על חייו של הבמאי הסובייטי אלכסנדר מדבדקין, שייסד רכבת קולנועית שנעה ברחבי ברית המועצות כדי לצלם ולהקרין סרטים במקומות הנידחים ביותר.

כשמרקר התבקש לספק צילום של עצמו, הוא שלח לרוב איור של חתול. ואמנם אחד מסרטיו האחרונים, "Chats perches", יצירה רבת חן והומור מ-2004, ניסה לפענח את תעלומת הופעתו של ציור חתול צהוב על רבים מקירות הבתים בפאריס. דרך החיפוש שירטט מרקר דיוקן של הרגע ההיסטורי החברתי, התרבותי והפוליטי שבו הופיע פתאום החתול הצהוב הזה.

מרקר ביים יותר מ-50 סרטי קולנוע וטלוויזיה, גם בפילם וגם בווידיאו, ויצירתו בישרה את הולדתו של קולנוע חדש לא פחות מהסרטים של גודאר או של חברו הקרוב רנה. יצירתו היא אחת המגוונות, העשירות והנועזות בקולנוע שאחרי מלחמת העולם השנייה. היא בישרה את עתידו של הקולנוע ובו בזמן התחברה למסורת הצרפתית הארוכה של כתיבת מסות פילוסופיות. במותו איבד העולם את אחד היוצרים והאינטלקטואלים הגדולים ביותר בתולדות הקולנוע של העשורים האחרונים. איני מכיר את כל יצירתו, אולם סרטיו שראיתי קובעים את זיכרונו בתודעתי כאחד מאותם יוצרים נדירים שהלכו בדרכם ובה בעת קידמו את האמנות שבה יצרו. מעטים כיום היוצרים שאפשר לומר זאת עליהם.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו