בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

גור וידאל: מושמץ, מלוכלך, גאון

תרומתו לקולנוע של וידאל, שמת בשבוע שעבר, היתה משנית יחסית, אולם כל הסרטים הקשורים בשמו מעידים על הכישרון שאפיין את יצירתו

6תגובות

ב-1995 סיפר הסופר, המחזאי, התסריטאי וכותב המסות גור וידאל, שמת בשבוע שעבר בגיל 86, כיצד בסוף שנות ה-50 הבמאי ויליאם ויילר גייס אותו לסייע בכתיבת התסריט של סרטו "בן חור", שצולם ברומא, שם גר וידאל אז.

בראיון לסרט התיעודי "ארון הצלולויד" (רוב אפשטיין וג'פרי פרידמן), אשר סקר את תולדות ייצוג ההומוסקסואליות בקולנוע , סיפר וידאל - הומוסקסואל מוצהר – כיצד ניסה לשכנע את ויילר להחדיר לסרטו רמיזות שלפיהן בעברם היו לבן חור ולמסאלה, אויבו (שהיה פעם ידידו) רומן קצר. ויילר נעתר, ואף הסכים שהדבר יוסתר מכוכב הסרט, צ'רלטון הסטון בעל הדעות השמרניות. עם זאת, הדבר נאמר לשחקן סטיבן בויד, שהתבקש להחדיר את הרמיזות האלה להופעתו בתור מסאלה בסרט.

הסרט יצא לאקרנים ב-1959 - מבלי שווידאל יקבל קרדיט על עבודתו - וזכה ב-11 פרסי אוסקר. היתה זו תחבולה מחוכמת ביותר, וכאשר היא נחשפה בסרטם של אפשטיין ופרידמן, הסטון פרסם מכתב זועם ובו טען שכל התוספות של וידאל לתסריט של "בן חור" נדחו על ידי ויילר ומפיקי הסרט.

רויטרס

תרומתו של וידאל לקולנוע הייתה משנית יחסית לעבודותיו הנוספות, אולם הוא היה מעורב בעשייתם של כמה סרטים מעניינים, כמה סרטים שזכו להערכה ואף סרטים שהושמצו כפי שמעט סרטים הושמצו קודם לכן; היו אלה סרטים שהתבססו על יצירותיו כסופר וכמחזאי, וכן סרטים שכתב עבורם את התסריט. אולם כל הסרטים הקשורים בשמו של וידאל, הטובים והרעים כאחד, מעידים על הכישרון, האינטליגנציה, השנינות והתעוזה שאפיינו את מרבית יצירותיו.

וידאל, שנולד בווסט פוינט שבמדינת ניו יורק ב-1925, הגיע לכתיבת תסריטים לקולנוע מהטלוויזיה, שבה הוא עבד כתסריטאי בסדרות שונות. תסריטו הקולנועי הראשון אף הוא היה קשור לטלוויזיה הצעירה עדיין שהפיקה בשנות ה-50 מספר רב של דרמות מוערכות. ב-1956 עיבד וידאל לקולנוע את מחזה הטלוויזיה של פאדי שייפסקי "The Catered Affair", שהציג את סיפורם של זוג הורים (בטי דיוויס וארנסט בורגניין), שעל אף מצבם הכלכלי הרעוע רוצים לספק לבתם (דבי ריינולדס) חתונה מפוארת. את הסרט העדין והיפה ביים ריצ'רד ברוקס.היתה זו כמעט הפעם היחידה שווידאל היה מעורב בסרט שנושאו לא היה פרובוקטיבי.

ב-1959 עיבד וידאל לתסריט את "לפתע בקיץ האחרון", מחזהו בן המערכה האחת של טנסי ויליאמס, שהיה, בבימויו של ג'וזף ל' מנקביץ' לאחד הסרטים הסנסציוניים של תקופתו (העיבוד נעשה יחד עם ויליאמס). הסנסציוניות נבעה מהשילוב שהתקיים בעלילת הסרט – שבו כיכבו אליזבת טיילור, מונטגומרי קליפט וקתרין הפבורן – בין הומוסקסואליות, פסיכיאטריה וקניבליזם (במרכז הסיפור עמדה דמותו של משורר הומו צעיר, שבחופשת הקיץ האחרונה שלו, נטרף הלכה למעשה על ידי חבורה של גברים צעירים). דמותו של אותו משורר לא נראתה בסרט; מה שארע לו תואר על ידי בת דודתו, בגילומה של טיילור, שהיתה שותפתו לחופשה, והוצג על ידי מנקביץ' בצורה אקספרסיבית מרומזת. גם המלה "הומו" כמובן לא נשמעה בסרט בהתאם לצווי הצנזורה של התקופה.

ב-1966 כתב וידאל יחד עם פרנסיס פורד קופולה את התסריט של הסרט רב הכוכבים "האם פאריס בוערת?", שביים הבמאי הצרפתי רנה קלמאן על פי רב המכר של לארי קולינס ודומיניק לאפייר. הסרט, שתיאר כיצד ניצלה פאריס מהשמדה על ידי הגרמנים, לא זכה להצלחה גדולה, למרות צוות שחקניו הגדול שכלל כוכבים אמריקאים (קירק דאגלס, גלן פורד, אנתוני פרקינס ואורסון ולס) וצרפתים (ז'אן פול בלמונדו, אלן דלון, איב מונטאן, סימון סיניורה ואחרים). ב-1970 שב וידאל לטנסי ויליאמס ועיבד לתסריט את מחזהו הכושל "Seven Descents of Myrtle", שגרסתו הקולנועית, שבויימה על ידי סידני לומט ונכשלה בקופות, נשאה את השם "Last of the Mobile Hot Shots".

ב-1990 כתב וידאל את תסריטו האחרון, בשיתוף עם התסריטאי טונינו גוארה והבמאי פרנצ'סקו רוזי, שניים מיוצריו הגדולים ביותר של הקולנוע האיטלקי, לסרט בשם "Dimenticare Palermo". אבל עוד קודם לכן, ב-1979, גויס וידאל על ידי בוב גוצ'יונה, מייסד המגזין "פנטהאוס", ששאף להפוך למפיק קולנוע, לכתוב את התסריט לאחד הסרטים המושמצים ביותר בתולדות הקולנוע: "קליגולה", שביים טינטו בראס. וידאל וג'וצ'יוה לא הסתדרו זה עם זה, ג'וצ'יונה השתלט על הסרט ווידאל אף ביקש ששמו יוסר מהקרדיטים, אך לא נענה. הסרט, על אף השתתפות שחקנים מכובדים כגון מלקולם מקדאול (שגילם את קליגולה), ג'ון גילגוד, פיטר אוטול והלן מירן, הוגדר על ידי מרבית המבקרים כפורנוגרפי, ונאסר להקרנה במדינות רבות. למרות כישלונו, הוא לא נשכח, ולפני כמה שנים נעשה ניסיון לערוך אותו מחדש ,על פי החזון המקורי שהנחה את וידאל ואת בראס.

שני סרטים מצוינים התבססו על מחזות שווידאל כתב: המערבון "יד שמאל היא הנוקמת", סרטו הראשון של הבמאי ארתור פן מ-1958, שתיאר את דמותו של בילי הנער, בגילומו של פול ניומן, כעבריין צעיר במצוקה נפשית. את הסרט השני, "The Best Man" (בישראל הסרט נקרא "הכול למען הניצחון"), ביים פרנקלין ג' שאפנר ב-1964. זהו אחד הסרטים הפוליטיים והחריפים ביותר שהופקו באמריקה, ובו מתואר המתרחש מאחורי הקלעים של ועידה לבחירת מועמד לנשיאות (הסרט אינו מציין באיזו מפלגה המדובר). בעזרת דיאלוגים שנונים וצוות שחקנים מצוין, שבראשו עמדו הנרי פונדה וקליף רוברטסון, מתוארים התככים בתהליך הבחירה בין המועמד הוותיק והמכובד (פונדה) למועמד הצעיר והאטרקטיבי (רוברטסון), שדמותו היתה אמורה להזכיר את זו של ג'ון פ' קנדי. המרכיב העלילתי הנועז ביותר היה ניסיונו של מחנה המועמד שגילם פונדה להביס את רוברטסון על ידי איום בחשיפת קשר הומוסקסואלי שקיים בזמן שירותו הצבאי. וידאל היה זה שעיבד במקרה הזה את מחזהו לתסריט.

הסרט המושמץ השני הקשור לווידאל הוא גרסתו של הבמאי הבריטי מייקל סארן מ-1970 לרב המכר השנון של וידאל "מיירה ברקנדרידג'". הספר והסרט הציגו את סיפורו של גבר בשם מיירון ברקנדרידג', שעובר ניתוח לשינוי המין ונוסע להולווד כמיירה ברקנדרידג'. היא הופכת, בין השאר, למרצה לתולדות הקולנוע.

סארן הבליט את צדו הגרוטסקי של הספר בבחירת צוות שחקני הסרט שכלל את ראקל ולש כמיירה, העיתונאי ומבקר הקולנוע רקס ריד כמיירון (שמגיח במהלך הסרט כאלטר אגו של מיירה), ג'ון יוסטון כדודה הנכלולי של מיירה, פארה פוסט קודם ל"מלאכים של צ'ארלי" בתפקיד הנערה הזוהרת הכול אמריקאית, והסנסציה – מיי וסט בת ה-77, שחזרה לבד לאחר היעדרות של 27 שנים, וגילמה בו סוכנת שחקנים שעדיין מחשיבה את עצמה לפצצת מין. התוצאה הייתה פתטית וגרוטסקית, גם אם וסט, שהייתה גם מחזאית ותסריטאית, ונראתה בסרט כאילו שפוחלצה, התעקשה כמו תמיד לכתוב את הדיאלוגים שלה בעצמה וסיפקה לסרט בסגנונה כמה מהרפליקות היותר מוצלחות שלו .כך למשל, כאשר וסט מראיינת שחקן שאומר לה שגובהו ששה רגל ושבעה אינצ'ים היא אומרת לו: "בוא נשכח מהששה רגל ונתרכז בשבעה אינצ'ים". הסרט נקטל על ידי המבקרים, נכשל בקופות, אך אין ספק שהצפייה בו היא חוויה שהמלה "קאלט" קטנה מלהכיל אותה.
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו