שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
בן עמי שילוני
בן עמי שילוני

לפני 67 שנים, ב-6 באוגוסט 1945, הטילה ארצות הברית פצצה אטומית ראשונה על יפאן. פצצה זו, והפצצה שהוטלה על נגסאקי לאחר מכן, הביאו לסיום המלחמה באוקיינוס השקט. למרות תרחישי האימה לחורבן האנושות, הנשק הגרעיני דווקא הרגיע את הזירה הבינלאומית ותרם לשלום הארוך ביותר שידע העולם מאז ראשית המאה ה-20.

ארה"ב איבדה את המונופול שלה על הנשק האטומי ב-1949, כשברית המועצות עשתה את הניסוי הגרעיני הראשון שלה, אך היא לא יצאה למתקפה ולא השתמשה בסיסמה "פצצה או הפצצה". ב-50 השנים הבאות התחוללה המלחמה הקרה בין שתי מעצמות העל, בליווי מלחמות אזוריות בקוריאה ובהודו-סין, אך מלחמת עולם שלישית לא פרצה. הנשק הגרעיני שבידי שתי המעצמות שימש להרתעה הדדית.

יכולתה של כל אחת מהן למחות את השנייה מעל פני האדמה, הרתיעה מפני תוקפנות ותרמה, יותר מכל דבר אחר, לשלום בר-קיימא ביניהן. הצטרפותן של בריטניה ב-1952 ושל צרפת ב-1960 למועדון האטומי, הגבירה את היציבות באירופה.

ב-1964 נהפכה סין למעצמה הגרעינית החמישית, אך למרות החששות במערב, הדבר לא הגביר את תוקפנותה. להיפך, אפשר לומר שהנשק הגרעיני הרגיע אותה בכך שהגן עליה מפני תוקפנות אמריקאית או סובייטית. התזה שסין הגדולה מסוגלת לספוג מהלומה גרעינית ולכן אין דבר שירתיע את שליטיה חמומי המוח מפני תקיפת שכנותיה, התבררה כבלתי נכונה. שש שנים אחרי סין, ב-1974, ערכה הודו את הניסוי הגרעיני הראשון שלה, כדי להרתיע את פקיסטאן ואת סין. פקיסטאן המתינה 24 שנים וב-1998 ערכה את הניסוי הגרעיני שלה. הפצצות שבידי הודו ופקיסטאן לא הגבירו את המתיחות ביניהן, הן מנעו מלחמה וקידמו את ההידברות.

ב-2006 ערכה צפון קוריאה את הניסוי הגרעיני הראשון שלה. הנשק הגרעיני בידי המנהיגות הפנאטית והפרנואידית של צפון קוריאה עדיין מחריד את ארה"ב, דרום קוריאה, יפאן, רוסיה ובמידה פחותה גם את סין. אולם עד כה, הוא לא הגביר את התוקפנות של צפון קוריאה. אפשר לומר שהפצצות המעטות שבידיו אף הרגיעו את המשטר של צפון קוריאה. העובדה שארה"ב תקפה את עיראק, שטענה כי אין לה נשק גרעיני, ולא את צפון קוריאה, שהכריזה כי יש לה נשק כזה, נבעה כנראה מאמצעי ההרתעה שצפון קוריאה פיתחה.

במזרח התיכון עדיין לא הכריזה שום מדינה כי בידיה נשק גרעיני ושום מדינה לא ערכה ניסוי גרעיני, אך הסברה שבידי ישראל פצצות אטום ריסנה את מדינות ערב מפני ניסיון להשמיד אותה. רתיעתה של מצרים במלחמת יום כיפור מפני ניצול הצלחתה הראשונית להנחתת מהלומה גדולה יותר על ישראל, נבעה ככל הנראה, מחשש מתקיפה גרעינית ישראלית על סכר אסואן.

בניגוד לתחזיות של רואי השחורות, פיתוח נשק גרעיני על ידי ישראל (על פי מקורות זרים) לא יצר מרוץ חימוש אזורי ולא הוביל לתוקפנות ישראלית. להיפך, תעודת הביטוח הזאת, בהנחה שהיא קיימת, הרגיעה את ישראל ואיפשרה לה לעשות פשרות וויתורים הן כלפי מצרים והן כלפי הפלסטינים.

איראן מכחישה שהפיתוח הגרעיני שהיא מבצעת נועד לצרכים צבאיים, אך גם אם יתברר, כפי שרוב העולם סבור, שאכן מטרתה היא להשיג נשק גרעיני, אין בכך משום סכנה קיומית לישראל. עיקר חרדתם של שליטי איראן, כמו של שליטי צפון קוריאה, היא מפני ניסיון חיצוני (כלומר אמריקאי) להרוס את המשטר הפנאטי שלהם. פצצות אטום יחידות ירגיעו את המולות של איראן, כפי שהן הרגיעו את הדיקטטורים של צפון קוריאה.

הסיכוי שאיראן תפעיל את הנשק הגרעיני שלה נגד ישראל הוא קלוש. ארץ ישראל וירושלים קדושות מדי לאיסלאם ומאוכלסות מדי בערבים, מכדי להטיל עליהן פצצות אטום. חוץ מזה, שליטי איראן יודעים היטב שבידי ישראל יש אמצעים להנחית עליהם מכה שנייה שתהפוך את עריהם לעפר ואפר.

אין שום אינדיקציה ששליטי איראן משוגעים עד כדי כך שירצו בהתאבדות ארצם במחיר הריסתה של ישראל. הנשק הגרעיני שלפי מקורות זרים נמצא בידי ישראל, נועד מלכתחילה לצורכי הרתעה. אז מדוע אנחנו פתאום מקבלים פיק ברכיים כשיש לנצלו לצורך זה? שום מדינה לא השתמשה עד כה בנשק גרעיני לצורכי סחיטה, ואין סיבה להניח שדווקא איראן תנהג כך. נשק גרעיני בידי איראן ובידי ישראל ירגיע את המצב במזרח התיכון וייצור הרתעה הדדית שתתרום לשלום.

הכותב הוא פרופסור אמריטוס להיסטוריה ולימודי מזרח אסיה באוניברסיטה העברית בירושלים

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ