בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שערוריות ומסות מבריקות: מי היה גור וידאל

הסופר גור וידאל, שמת בשבוע שעבר, היה ממבקריה הגדולים של ארצות הברית ואחד המסאים המבריקים שצמחו בה

11תגובות

"אני בדיוק כמו שאני נראה", אמר פעם גור וידאל, "אין בתוכי אדם חם וחביב. מתחת לחזות הקרה שלי, ברגע ששוברים את הקרח, תמצאו מים קרים". ידידו, הסופר האיטלקי איטאלו קאלווינו, אמר עליו פעם שאין לו תת הכרה. וידאל עצמו לעג ליהירות המפלצתית שלו, כלשונו, אם כי לא התחרט על דבר. "בעומק לבי אני תועמלן, שונא מקצועי, נודניק מייגע, בטוח בשאננות שאין בעיה אנושית שלא תיפתר אם אנשים יעשו את מה שאני מייעץ להם לעשות".

בשבוע שעבר בגיל 86 מת גור וידאל הסופר, המסאי, התסריטאי. הוא נולד ב 1925 כיוג'ין לותר גור וידאל באקדמיה הצבאית האמריקאית וסט פוינט, שם שירת אביו סגן יוג'ין לותר וידאל. לאחר שירותו הצבאי הקים אביו שלוש חברות תעופה, אחת מהן נהפכה ברבות הימים ל TWA. אביו היה מנהל לשכת הסחר האווירי תחת הנשיא רוזוולט. אמו היתה שחקנית, אשת חברה ובתו של סנאטור דמוקרטי מאוקלוהומה. וידאל תיעב אותה ואמר שהיתה בריונית, מלאת רחמים עצמיים ואלכוהוליסטית. את אביה, סבו, העריץ ואהב.

הוריו התגרשו ב 1935. אמו נישאה מחדש ולווידאל היה אב חורג עם ג'קלין קנדי אונאסיס. כשהיה בן 14 החליט להשמיט את השמות הראשונים משמו ונהפך לגור וידאל. הוא אמר שזה נשמע לו יותר ספרותי. הקשר המשמעותי בחייו היה עם נער בתיכון, ג'ימי טרימבל, שהיה אחד הספורטאים הטובים בבית הספר. וידאל אמר עליו שהיה בשבילו "האח האידיאלי", "החצי השני שלי" והאדם היחיד אתו הרגיש אי פעם שלמות. במלחמת העולם השנייה נהרג טרימבל בקרב באיוו ג'ימה. וידאל טען שאחרי מערכת היחסים ההיא מעולם לא חווה שוב שלמות.

רויטרס

הוא כתב 25 רומנים. את הרומן השלישי, "The City and the Pillar", פירסם ב 1948. בספר הוא מתאר את התבגרותו של איש צעיר שמגלה את ההומוסקסואליות שלו. בלשון זמננו אפשר לומר שזהו סיפור יציאה מהארון. את הספר הקדיש לג'ימי טרימבל, אהובו המת. היום זה לא היה נחשב ספר פרובוקטיבי במיוחד, אבל כשיצא הוא נחשב למושחת ופורנוגרפי. וידאל טען שהוא נכנס לרשימות השחורות של הממסד הספרותי ושל הביקורת שהתעלמה ממנו. בשל כך הוא פירסם כמה מספריו הבאים ¬ סדרת ספרי מתח ¬ תחת הפסבדונים אדגר בוקס.

הוא מעולם לא נרתע ולא חסך מהאמריקאים את שבט לשונו. הוא דיבר בשלל נושאים ותמיד באכזריות האריסטוקרטית הצוננת שלו. מעולם לא התחשב ברגשותיהם העדינים, החסודים, של האמריקאים. הוא דיבר בחופשיות על הומוסקסואליות, על סקס, על פוליטיקה, על תרבות, והרבה לנופף בחבריו המפורסמים.

"אין דבר כזה אדם הומוסקסואל או הטרוסקסואל", כתב, "יש רק אקטים הומוסקסואליים או הטרוסקסואליים. רוב האנשים הם תערובת של דחפים". בספר זיכרונות שלו סיפר שעד גיל 25 היו לו יותר מ 1,000 מפגשים מיניים עם נשים וגברים עם העדפה לסקס עם בני מינו.

וידאל הצליף בתרבות ובפוליטיקה האמריקאית והרבה לדבר על קץ הציוויליזציה האמריקאית. את מולדתו כינה "ארצות הברית של האמנזיה. ארצם של המשעממים וביתם של הבורים". הוא הרבה לדבר על הבגידה בעקרונות היסוד של ארצות הברית, "ארצות הברית נוסדה על ידי האנשים המבריקים ביותר ומאז לא ראינו אותם", אמר פעם. הוא לא העריך במיוחד את מוסד הנשיאות ואמר, "כל אמריקאי שמוכן לרוץ למשרת נשיא ארצות הברית צריך באופן אוטומטי ובהגדרה להיות פסול מלעשות כך". לפני שלוש שנים אמר ל"טיימס" הלונדוני ש"ארצות הברית נרקבת בקצב של הלוויה. בקרוב תהיה לנו דיקטטורה צבאית משום שאיש לא יכול לנהל את העניינים".

הוא תיעב את ג'ורג בוש וטען שהמתקפה של אל קאעדה ב 11 בספטמבר 2001 קרתה בגלל ממשל בוש וכי בוש עצמו הוא אדם נרפה. "ואניטי פייר" סירב לפרסם מאמר שכתב על מתקפת הטרור של אל-קאעדה בגלל עמדותיו הקיצוניות. וידאל טען כי גם הנשיא רוזוולט וגם הנשיא בוש ידעו מראש על המתקפות וניצלו את האסון לקידום האג'נדות שלהם, "אנחנו צריכים להפסיק להסתובב ולקשקש על כך שאנחנו הדמוקרטיה הגדולה בעולם כאשר אנחנו בכלל לא דמוקרטיה. אנחנו סוג של רפובליקה מיליטריסטית", אמר.

לווידאל היה קשר יוצא דופן עם טימוטי מקוויי, שהוצא להורג לאחר שפוצץ בפיגוע טרור בשנת 1995 את בניין הממשל הפדרלי באוקלוהומה סיטי וגרם למותם של 168 בני אדם ולפציעתם של מאות. וידאל ומקוויי, שתיעב את הממשל הפדרלי, התכתבו לפני שהאחרון הוצא להורג בזריקת רעל ב 2001. הקשר ביניהם החל לאחר שווידאל פירסם ב 1998 מאמר ב"ואניטי פייר" על צמצום זכויות האזרח בארצות הברית. על מקוויי אמר ש"הוא מאוד אינטליגנטי ושהוא לא משוגע".

קרבות בוץ

וידאל גם פלירטט עם הפוליטיקה למרות הבוז שרחש לפוליטיקאים (על רונלד רייגן אמר שהוא מהווה ניצחון של אמנות החניטה). בשנת 1960 רץ בבחירות לקונגרס מטעם מדינת ניו יורק ובשנת 1982 רץ לסנאט בקליפורניה. בשתי הפעמים הפסיד.

ב 1993 ראה אור אוסף מסות שכתב בין השנים 1952 ל 1992. הספר זכה ב"Book Award National" לספרי עיון והוא מכיל 144 מאמרים בשלל נושאים: אוסקר ויילד, לגליזציה של סמים, אורסון ולס, החיים במונגוליה והעיתונאי הנרי לואיס מנקן, שהיחס החיובי של וידאל אליו היה יוצא דופן. וידאל לא העריך את העיתונות או העיתונאים, "עיתונות תמיד היתה המקצוע המועדף לאנשים שאפתנייים, עצלנים ובינוניים", אמר.

וידאל חיבב קרבות בוץ. טרומן קפוטה היה הנמסיס שלו, אבל הוא לא היה היחיד. קפוטה אמר בראיון שווידאל נזרק מהבית הלבן משום שהיה שתוי ורב עם אמה של ג'קלין קנדי. וידאל הגיש נגד קפוטה תביעת דיבה וזו היתה הזדמנות להחליף עלבונות בבית המשפט. וידאל אמר שקפוטה "העלה את השקרנות לדרגת אמנות - אמנות שולית". קפוטה לא נשאר חייב: "כמובן, אני תמיד עצוב בקשר לגור על כך שהוא צריך לנשום מדי יום". בסופו של דבר נאלץ קפוטה להתנצל על ההשמצה ההיא, אבל היריבות נמשכה גם אחרי מותו של קפוטה ב 1984. וידאל לא ויתר על עלבון אחרון לפרידה ואמר שמותו של קפוטה היה צעד מקצועי מוצלח. קפוטה כבר לא יכול היה להשיב.

והיה גם הקרב המפורסם, המתועד, עם נורמן מיילר שחבט בווידאל במסיבה שבה נפגשו, דבר שגרם לווידאל לחבוט בו חזרה מילולית. "המלים שוב מכשילות את מיילר", אמר. עוד השווה את מיילר לרוצח הסדרתי צ'רלס מנסון. השניים התנגחו בתוכנית הטלוויזיה של דיק קאווט.

וידאל חיבב מאוד את הטלוויזיה, בעיקר כשהוא הופיע בה. הוא טען שהטלוויזיה לא נועדה בשביל לצפות בה אלא כדי להופיע בה, "אני אף פעם לא מחמיץ הזדמנות לעשות סקס ולהופיע בטלוויזיה", אמר.

דניאל רייטר

ואכן אחד הקרבות המפורסמים שלו התנהלו בטלוויזיה, בשנות ה 60, עם בעל הטור השמרני ויליאם באקלי שהשווה את המפגינים נגד המלחמה בווייטנאם לנאצים. וידאל השיב "הפרו-נאצי או הקריפטו-נאצי היחיד שאני יכול לחשוב עליו זה אתה עצמך". בתגובה כינה אותו באקלי "מתרומם". בשנת 2007 אמר וידאל על המאבקים המצולמים הללו, "משום שאני סופר אנשים חושבים שאני יצור אומלל ושברירי. אני לא אומלל ולא שברירי. ומי שיעליב אותי יחטוף".

הוא אהב להופיע בתפקידי אורח בסרטים ובטלוויזיה. הוא הופיע בתפקיד עצמו ב"משפחת סימפסון", עם הסופרים טום וולף, מייקל שייבון וג'ון אפדייק. הוא שיחק את עצמו בסדרה "איש משפחה" ושיחק סנאטור אמריקאי בסרט "בוב רוברטס" של טים רובינס. הוא שיחק גם בסרט מ 1997 "מה קרה בגטקה?" עם אומה תורמן ואיתן הוק. אבל תפקיד האורח המשמעותי ביותר שלו היה ב 1972 כשהופיע ב"רומא", סרטו של ידידו פדריקו פליני.

יותר מדי אושר

וידאל חי באיטליה מאז שנות ה 60 המוקדמות. במשך שנים חי בראוולו, בראש הר מבודד ברצועת החוץ אמלאפי במחוז קאמפניה. 53 שנים חי לצד בן זוגו הווארד אוסטן. רק ב 2003 חזרו השניים להתגורר בהוליווד עקב מצבו הבריאותי של אוסטן. סוד היחסים שלהם, סיפר וידאל, היה שלא קיימו יחסי מין. הוא הסביר שקיימו יחסי מין בתחילת יחסיהם אבל לא אחרי שעברו לגור יחד.

וידאל אהב לספר על חבריו המפורסמים ואף עשה זאת בשני ספרי זיכרונות שכתב, "Palimpsest" ו"Point to Point Navigation". הוא כתב על חברויותיו עם אלינור רוזוולט, הנסיכה מרגרט, לנארד ברנשטיין, ג'ון קנדי וג'קי אונאסיס. "זה תמיד נושא רגיש כאשר חבר או מכר נהפך לנשיא", כתב. הוא טען שהיה לו רומן קצר עם ג'ק קרואק ושהופתע לגלות שקרואק נימול.

רבים רואים במסות שכתב את מיטב יצירתו, וסבורים כי וידאל היה מסאי טוב משהיה סופר. הסופר מרטין איימיס אמר עליו, "הוא טוב במסות, הוא משכיל, מצחיק, וחד ראייה באופן יוצא דופן. אפילו הנקודות העיוורות שלו מעניינות".

גם העורך הוותיק של וידאל ברנדום האוס הודה כי הוא מעדיף את המסות על הרומנים. לדעתו, וידאל היה יותר מדי גלוי ודעתן מכדי להיות סופר גדול. לדבריו, וידאל מעולם לא ויתר על המחויבות הג'פרסונית שלו לחופש של היחיד וראה במסות את הצורה האידיאלית לבטא את עמדותיו.

ב 2003, מעט לאחר שחזרו וידאל ואוסטן להתגורר בארצות הברית, מת אוסטן. וידאל כתב שעל ערש דווי אמר לו בן זוגו, "זה לא עבר מהר מאוד?". "מובן שזה עבר מהר", כתב וידאל, "היינו מאושרים מדי והאלים לא יכולים לסבול את אושרם של בני התמותה".

אוסטן נקבר בוואשינגטון בחלקת קבר שקנה וידאל לשניהם. לאחר מותו של אוסטן הסביר וידאל את חלקת הקבר המשותפת, "אנחנו חולקים עלילה. ואני אהיה שם. אני מחכה בכיליון עיניים לראות אותו שוב".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו