טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

גם אוויר נקי זה צדק חברתי

תגובות

המונח "צדק חברתי" קיבל באחרונה פרשנויות רבות בחברה הישראלית. מה שהתחיל בקיץ 2011 באוהל יחיד בשדרה ונהפך במהרה לאירוע מכונן לרבים, הוביל לפיתוח של גישות שונות בנוגע לצדק חברתי - איש איש ותפישת ההוגנות שלו, איש איש והסוגיות שבעיניו הן בוערות.

לתקשורת, כמעצבת שיח ודעת קהל, תפקיד שקשה להמעיט בחשיבותו, בעיצוב תפישת הצדק החברתי הרווחת. בהינף כתבת צבע, סיקור אוהד יכול להוביל לחדירה המיוחלת של סוגיה ללב הקונסנסוס. ואולם יש נושאים חשובים שאינם זוכים לסיקור, שכתבות עליהם יישארו על רצפת חדר העריכה, והם יידחקו אל מחוזות השכחה. כזה הוא, לדאבוני, המקרה של אתר כריית חרסית, המוקם בחסות מדינת ישראל וחברת "נשר" בחצר האחורית של יותר מ-50 אלף תושבי קרית גת.

אפשר לשאול, מה רע באתר כרייה? הרי לכאורה זהו מהלך חיובי, העשוי ליצור מקומות עבודה ומקורות פרנסה חיוניים. אך בצד יתרונותיו בהיבט התעסוקתי, אתר כריית החרסית, שיתפוס שטח גדול, מביא עמו נדוניה בעייתית של זיהום אוויר חמור, מפגעי רעש בלתי נסבלים, פיחות משמעותי באיכות החיים של תושבי העיר וצניחה כמעט בלתי נמנעת בערך הדירות. כל זאת במרחק של כמאה מטרים בלבד מבתי העיר הראשונים.

תושבי קרית גת לא אמרו נואש. בחודשים האחרונים הם מקיימים מסע ציבורי עיקש מול כל הגורמים הנוגעים בדבר. גם העירייה הגישה עתירה נגד האתר, שעדיין מתבררת בבג"ץ. מה בסך הכל מבקשים תושבי העיר? כל מה שהם רוצים זה לא לחיות בזוהמה. אפשר לטעון, שהזכות לחיות בסביבה לא מזוהמת היא זכות בסיסית, הקשורה לצדק חברתי, ובמקרה הזה היא אף תנאי מקדים למימושו. שכן יהיה קשה להחיל מדיניות ממשלתית, סוציאלית וחברתית ככל שתהיה, כאשר ענן אבק מזהם מרחף מעל ראשי התושבים.

ואולם למרות הנטייה להזדהות עם דרישת תושבי קרית גת, חשוב לזכור, כי הזכות לאיכות סביבה ראויה - כלומר, הזכות לחיות בסביבה נקייה - טרם הוכרה מפורשות בדין הישראלי. הסיבות לכך מגוונות, אבל כך או כך, ברור כי הזכות לחיות בתנאי סביבה הולמים, בלי להיות חשופים לזיהומים מזיקים, אינה עומדת בראש סדר העדיפויות של קובעי המדיניות. עמדתם הרופסת בעייתית במיוחד בעת שהיא מיושמת בפריפריה, ומובילה לפגיעה באוכלוסייה שהיא ממילא מוכת אפליה.

נכון, אין ספק שחברה מודרנית אינה יכולה להתקיים בסביבה סטרילית, בלי שום תעשייה מזהמת. לא ייתכן, שכל עיר ואם בישראל תשכון בלב נוף טובל בירוק - צורכי המשק אינם מאפשרים זאת. ואולם גם כאן דומה, כי לעיקרון המידתיות צריך להיות תפקיד משמעותי בעיצוב ההסדרים המתבקשים. ספק אם נבחנה המידתיות בהחלטה להקים אתר כרייה במיקום הקרוב עד להדאיג לבתי העיר.

דמוקרטיה במובנה העמוק ביותר נמדדת בנכונותה ליטול סיכונים כדי להבטיח את זכויות הפרט. כפי הנראה, המקרה של קרית גת הוא מקרה מבחן לרשויות המדינה, שבו מוכרחים להביא בחשבון את הסיכון שבאובדן רווח כלכלי לשם הבטחת סביבה נקייה והגנה על בריאות תושבי קרית גת.

לנוכח כל זאת לא נותר אלא לשאול, האם זהו הצדק החברתי שלו פיללנו? האם לא למדנו, כי החלטות אומללות, דוגמת זו הנוגעת לאתר כריית החרסית, סופן בכייה לדורות וכתבות על עוד "עיר שהיה לה פונציאל והוא אבד"? הכתובת כבר על הקיר - השאלה היא, אם מישהו מקובעי המדיניות ייאות להתבונן.

הכותב הוא סטודנט לתואר שני במשפטים באוניברסיטת תל אביב
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות