בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

המופרכות של מקבל ההחלטות

80תגובות

מקבל ההחלטות איננו מצורע בעיני, אך מעולם גם לא היה מושיע. הוא פוליטיקאי ומדינאי ישראלי, שלא יכול לזקוף לזכותו החלטות נכונות או מכוננות בעשר השנים האחרונות. אבל ייתכן שמקבל ההחלטות הזה, שהוא אדם אינטליגנטי ומרשים את שומעיו בשיחות בארבע עיניים, עומד להחליט הפעם באורח חריג, החלטה נכונה וזה ממש לא נראה ממסכת טעוניו.

כרגיל, מקבל ההחלטות מציג משנה סדורה לפני המראיין (כל מראיין) ודרכו לפני הציבור. זו משנה כל כך סדורה ומכווצת, שרק תנעץ סיכה בהנחות היסוד, והבניין כולו יקרוס עליה ועלינו.

איראן גרעינית מסוכנת לישראל, אבל לא רק לה. המוטיבציה האמריקאית לעצירת הגרעין האיראני קשורה באינטרסים כלכליים ואסטרטגיים במפרץ הפרסי ובתעשיית הנפט שהיא הליבה של כלכלת המערב. המחויבות האמריקאית למניעת הגרעין האיראני היא עמוקה, יציבה ודו-מפלגתית, והיא איננה זקוקה להפצרות של מקבלי ההחלטות.

מקבל ההחלטות נוהג לצטט החלטות אמיצות של מנהיגי ישראל בעבר, כאישוש להצדקת עמדתו בדבר תקיפה באיראן, אבל איש מקודמיו לא העז אפילו לחשוב מחשבה "נועזת" כל כך. אנחנו אומרים שבנושאים החיוניים לביטחוננו לא נוכל להפקיר ביטחוננו בידי אחרים, אבל מהי משמעות ההפקרה?

בן גוריון לא הסכים לצאת למבצע סיני ב-1956 ללא מטרייה אווירית מעל ראשינו. במלחמת יום הכיפורים היינו תלויים תלות קיומית של ממש בהסכמתו של הנשיא האמריקאי ריצ'רד ניקסון, לספק לנו רכבת אווירית. בלעדיה אין לדעת כיצד היתה מסתיימת המלחמה הקשה של 1973. אני זוכר שיחות רבות עם מוטה גור המנוח, שהיה אז נספח צבאי של ישראל בוושינגטון, על הקשיים בהשגת הרכבת האווירית.

נכון, המנהיגות מסתמכת על ידיו הכבולות של הממשל האמריקאי ערב הבחירות. אבל אפילו במצבו השביר, הממשל אומר למקבל ההחלטות שזו תהיה טעות קשה לפעול עכשיו. אלא שמקבלי ההחלטות סבורים שארצות הברית אנוסה להתיישר עם התקיפה הישראלית ולסייע לנו שעה שנספוג מכות מכל כיוון.

לא יהיה זה נכון לתקוף את מקבל ההחלטות רק בסוגיית היחסים עם ארה"ב - במשנתו הסדורה הוא קובע הנחות יסוד שמוטלות בספק. ההנחה הראשונה היא שהצלחה חלקית של הפעולה תערער את שלטון האייתוללות - אבל מדוע לא להניח ששלטון האייתוללות יקבל חיזוק בינלאומי בדמות הפסקת הסנקציות? מדוע לא להניח שהעולם המוסלמי יזדהה, לפחות פומבית, עם איראן המותקפת? שהרחוב האיראני יהיה מאוחד סביב מנהיגותו כפי שמעולם לא היה, נגד "צורר" שכוונותיו הזדוניות אומתו בעיניו.

למה לא להניח שאירופה המערבית לא תוכל להשלים עם תקיפה של מדינה אחת את רעותה במאה ה-21? האם רוסיה וסין לא יפעילו סנקציות כלכליות נגדנו? ומה אנו עשויים להרוויח? במקרה הטוב, פגיעה זמנית ולא אנושה בפרויקט הגרעין, אבל תיתכן פגיעה קשה בלגיטימציה הבינלאומית של ישראל, המעורערת גם בלי התקיפה.

מקבל ההחלטות מניח הנחות קשות על הצפוי למדינת ישראל אם הגרעין האיראני יתפתח. אבל כבר אמרנו שהאיש נבון ואינטליגנטי, וגם אותו יכולה לפקוד המחשבה שהוא נציג של מדינה קטנה בלב מזרח תיכון עוין, שעתידה מותנה בשיקול דעת קפדני ובהסכמה בינלאומית לגבי מטרותיה ומהות קיומה.

הכל מדברים על מספרי הטילים ושיעור פגיעתם, אבל מקבלי ההחלטות נמנעים מלספר שזו עשויה להיות תקיפה ממושכת של חודשים, בשונה ממלחמות הכרעה קצרות כפי שידענו בעבר הרחוק. נמנעים מלספר על המחיר הכלכלי והחברתי הקשה שתשלם המדינה וישלמו אזרחיה, מבלי שנמנע את המשך פיתוחו של הגרעין האיראני.

נכון שללבי מתגנבות מחשבות לא רק על שיקול הדעת בנוגע לתקיפה באיראן אלא גם על ניקיון הדעת של מקבלי ההחלטות. אבל אינני רוצה להרחיב בנושא זה, שהרי ברור שהתזה של מקבל ההחלטות סדוקה ובנויה על הנחות מופרכות. כל כך מופרכות, שאיש במערך הביטחוני של ישראל, בהווה ובעבר, איננו שותף להן.

הכותב היה חבר כנסת מטעם מפלגת העבודה וכיהן כשר הפנים ושר התיירות



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו