בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ג'ייק ג'ילנהול יורד מההר

הוא שיחק בסרטים עטורי שבחים, כגון "הר ברוקבק" ו"זודיאק", אבל ג'ייק ג'ילנהול לא מוותר על אהבתו הגדולה - התיאטרון

3תגובות

ג'ייק ג'ילנהול עשה עם עצמו הסכם לפני עשר שנים: על כל שלושה סרטים שיעשה, הוא ישתתף בהצגה. הוא לא עמד בהסכם.

הוא היה אז בן 21, מסוחרר מהופעת הביכורים שלו על הבמה בלונדון בתפקיד העצלן הרגיש ב"This Is Our Youth" של קנת לונרגן, דמות מפוחדת מסוג הדמויות שהפכו אותו לחביב הקהל בסרטים עצמאיים כגון "דוני דארקו" ו"ממש מושלמות".

אבל המסלול המהיר בהוליווד לשחקנים צעירים שעדיין צריכים להוכיח את כוחם הקופתי אינו כולל הפסקות לצורך השתתפות בהצגות תיאטרון. ג'ילנהול נבחן אפוא לתפקידים בסדרות הסרטים "ספיידרמן" ו"באטמן" ולתפקידים אחרים שהיו עשויים להפוך אותו לגיבור סרטי פעולה או לשחקן בתפקיד ראשי אחר.

ומה קרה? הוא שיחק בסרט האסונות שהביקורת קטלה, "היום שאחרי מחר". הוא שיחק בסרט "הנסיך הפרסי: חולות הזמן", שספג קיתונות של לעג. הוא גם שיחק בסרטים עטורי שבחים, כגון "הר ברוקבק" ו"זודיאק". אבל ג'ילנהול היה חסר מנוחה.

ניו יורק טיימס

"לא ממש הקשבתי לעצמי בסוגיית הפרויקטים שאני רוצה לעשות", הוא אומר על העשור האחרון בראיון שהתקיים לא מכבר. "הייתי צריך לגלות איזה שחקן אני רוצה להיות וללכת על זה בביטחון".

עכשיו הוא הסיק מסקנות, והדבר ניכר בו בחודש שעבר, בקריאה סביב שולחן לקראת הופעתו הראשונה בתיאטרון בניו יורק. "t Found It Yet'If There Is I Haven" (אם יש עוד לא מצאתי אותו), קומדיה שחורה על מתבגרת בריטית שמנה ומשפחתה הלא מתפקדת, מחזה של ניק פיין בבימויו של טוד היימס.

הפרויקט מעיד על כוונותיו של ג'ילנהול: המחזה, שמוצג בימים אלה בתיאטרון ראונדאבאוט, הוא מחזה לכמה משתתפים באוף ברודוויי, לפי מחזה של כותב עלום למדי, ולא דרמה מפורסמת מברודוויי מאת מחזאי עטור פרסים כמו ארתור מילר, בניגוד למסלול שבוחרים לעצמם כוכבים הוליוודיים בימים אלה.

ג'ילנהול ישב כפוף מעל הטקסט לצד חבריו השחקנים והבמאי, ושאל שאלות שהטרידו אותו בקשר לאחת הסצינות, שבה הדמות שלו ­ הדוד טרי שבור הלב והמקסים בשובבותו ­ חושפת כמה מהבעיות הרבות שלה.

השאלות הרבות שלו היו שאלות ששחקנים בעלי הכשרה קלאסית שואלים כשהם מרכיבים את הרבדים השונים של הדמות, כדי ליצור דמות שלמה ועגולה, על הכוונות, הלך הרוח והגוונים הרגשיים שלה.

ג'ילנהול, שהיה מועמד לפרס אוסקר לשחקן המשנה הטוב ביותר על תפקידו ב"הר ברוקבק", אומר שהוא עדיין נהנה להתנסות בגרסאות שונות לדמויות מסצינה לסצינה ומהצגה להצגה. אבל בהדרגה הוא שואף להגיע לשיטת משחק אחידה, ואולי גם לזכות בכבוד המתלווה אליה."בשלב מוקדם בקריירה קשה לדעת הכל, ולא תמיד מקדמים בברכה שאלות בהוליווד, נדמה שכולם שם יודעים מה הם עושים", הוא אומר בראיון על סלט טופו וסשימי קלמארי במסעדה יפאנית במערב הווילג'.

"בערך כשהגעתי לגיל 30, שאלתי את עצמי אם אני מכבד את המשחק בתור אמנות", הוא ממשיך, ומרבה להעביר את ידו בשערו הסמיך, המשוחרר מכובע המצחייה השחור של הינקיז. "ואם אני עושה את הפרויקטים הנכונים שראויים לתשומת הלב שלי, ושבהם אני לומד כפי שאולי לא למדתי בגיל חמש עשרה. עכשיו משחק דומה בעיני לבנייה של כלובי צרצרים קטנים ועדינים, משהו שעושים בזהירות ובתשומת לב".

בשנה וחצי האחרונות נפרד ג'ילנהול מהמנהל שעבד אתו שנים, חתם בסוכנות חדשה והחל להקדיש זמן רב יותר לתהליך הבחירה בפרויקטים וההתכוננות אליהם. לא מכבר סיים את הצילומים בתפקיד מורה להיסטוריה בסרט חדש נוסף, "An Enemy", שלקראתו התכתב תכופות בדואר האלקטרוני עם אחד מהמרצים שלו מאוניברסיטת קולומביה על אמנות ההרצאה בפני כיתה.

במשך חמישה חודשים הוא צפה באנשי משטרת לוס אנג'לס והתאמן אתם לקראת סרטו החדש, שייצא בארצות הברית בספטמבר, "End of Watch", שהוא מגלם בו שוטר רברבן ובקי בחוכמת הרחוב מהאזור הדרומי-מרכזי של לוס אנג'לס. מחויבותו לסרט החדש היתה כה מוחלטת עד שג'ון לשר, אחד ממפיקי הסרט, החליט בתום הצילומים להעניק לו קרדיט של מפיק בפועל (ג'ילנהול בא ממשפחה של קולנוענים מצליחים: אביו, סטיוון, הוא במאי; אמו, נעמי, היא תסריטאית; ואחותו מגי היא שחקנית שזכתה במועמדות לאוסקר).

"מה שהכי אהבתי בעבודה בלונדון, בתיאטרון, היה שמעריכים שם פוטנציאל", הוא אומר. "אף אחד לא יוצא משער בית הספר מושלם במאה אחוז. אף אחד. אני מרגיש נוח מאוד על הבמה כי אני יודע שמעריכים שם לקיחת סיכונים".

כמי שגדל בלוס אנג'לס, ונסע לעתים תכופות לניו יורק לבקר קרובי משפחה, ג'ילנהול צפה בתיאטרון הרבה לפני שעמד בעצמו על הבמה. בילדותו, כשישב במושבים המרוחקים ביותר מהבמה, הוא הוקסם מפאטי לה פון ששרה את שיר הפתיחה "Get a Kick Out of YouI" מתוך "Anything Goes" בלינקולן סנטר; מיד אחר כך נרדם. ממחזות זמר אחרים הוא עבר לדרמות רציניות כגון "מלאכים באמריקה", אך יותר מכל ראה הצגות בית ספר בכיכובה של מגי, כיום בת 34.

ג'ילנהול פעל בתקיפות להשיג את התפקיד בהצגה החדשה, מהלך מוזר מעט ביחס לסלבריטאי במעמדו, בהתחשב בכך שמפיקי תיאטרון רבים רוצים נואשות בכוכב כזה. אבל אולי לא יוצא דופן במיוחד ביחס לשחקן שהחליט נחרצות לשנות את מסלול הקריירה שלו. הוא גם קיבל בהתלהבות את הרעיון להעלות את ההצגה באוף ברודוויי, תחום שבו רגלם של סלבריטאים בדרך כלל לא דורכת בימים אלה.

מחוז חפצם של כוכבי הקולנוע הוא בדרך כלל ברודוויי, משום שהיא מתוקשרת יותר, השכר בה גבוה פי כמה ופרסי טוני מוענקים להצגות שלה (הצגות אוף ברודוויי כמו זו שג'ילנהול משתתף בה אינן נכללות בפרס).

פיין אומר שהאות הראשון לקשר הקרוב שהתפתח בינו לבין ג'ילנהול היה הסכמתם על צורת הדיבור המקוטעת של טרי. שלוש הדמויות האחרות במחזה קיבלו משפטים בנויים היטב ומפעם לפעם גם נאומים, ואילו טרי מדבר בעיקר בקטעי משפטים ונוטה להשתתק פתאום, כשהוא מתקשה לבטא זעם כבוש ותיעוב עצמי. "ג'ייק קלט היטב את המקצבים והנואשות שבטקסטים שלו, ואת התפניות שבו ­ כמה מלים יכולות להיות במצב רוח דיכאוני, אחר כך באה נקודה, והמלים הבאות מלאות זעם", הוא אומר.

השחקנית אנני פאנק, המגלמת את דמותה של אנה במחזה, אומרת שיחסו הידידותי של ג'ילנהול הקל עליה את האינטנסיביות הרגשית של החזרות. לא מזמן, היא מספרת, הם עבדו על סצינה שבה טרי יורד לחייה של אנה בגלל המשקל שלה ובגלל הבעת פניה החמוצה. בתרגיל משחק שהציע הבמאי, מייקל לונגהרסט, ג'ילנהול נגע בפאנק או דחף אותה קלות כל פעם שאמר לה משהו, כדי להעניק ממשות פיסית לאפקט הפסיכולוגי של ההצקה. פאנק התפרצה בבכי.

"פשוט הגעתי לנקודת שבירה כי קודם לכן לא הבנתי, עד שג'ייק דחף אותי, איך מרגיש מישהו שמציקים לו ולועגים לו, ואיך אנה בטח מרגישה בגלל זה", אומרת פאנק. "הייתי פשוט מוצפת והמומה. ג'ייק תפס אותי וחיבק אותי, וגמרנו את הסצינה. הוא שומר עלי כל הזמן".

האכזריות הגלומה בטרי היא שקסמה יותר מכל לג'ילנהול. "הכוונות של טרי שונות מאוד מכל מה ששיחקתי עד כה, בייחוד הצד המרושע שלו", הוא אומר. "זה סיקרן אותי, וזה היה הסימן. רציתי לחזור הביתה בסוף היום ולהיות מחוסל, להרגיש שקרעתי את הלב שלי במשחק, ולהרגיש מלא סיפוק. בשלב הזה אין לי שום רצון לעשות משהו שלא יגרום לי להרגיש ככה".

מאנגלית: אורלי מזור-יובל



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו