בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

רצח הכבוד

20תגובות

"כבוד" - המונח הכבד, המפחיד, הריק לפעמים מתוכן, שכעת מצלצל באוזני ואני כותבת את אותיותיו - הוא נחלתו של הגבר, כל גבר באשר הוא, ואפילו נער באשר הוא, בחברה הערבית הכלל עולמית. אין הוא נחלתי. כך באופן אוטומטי אשה, כל אשה, מרוּקנת מכל ערך, אחריות, שותפות ושיתוף, הקשורים לערך הנעלה הזה, והיא נהפכת לאובייקט, שמחובת הזכרים בחברה לרסנו ולשמור על צנעתו. במלים אחרות, כבודי אינו שלי, הוא שייך לאחרים, לקולקטיב הזכרים. משתמע מכך שאני, כאשה, הנני פרט נחות במעמדו, שאין ביכולתו להיות אדון לגורלו ואחראי על כבודו, ולכן האחריות עוברת ממנו לאחרים. במקרה הזה, כמובן לזכרים.

ראשית, אגדיר במלים פשוטות מהו רצח על רקע כבוד המשפחה: זהו רצח של אשה, כל אשה, המקיימת יחסי אישות עם גבר מחוץ למסגרת הנישואים, באמתלה שהיא גרמה בכך ל"חילול כבוד המשפחה". כבוד המשפחה יוצר את אחד המעגלים החברתיים שבאמצעותם מבטיחה החברה עליונות של הגבר, אפוטרופסות שלו על האשה, ונחיתות שלה. בבסיס ההגדרה קיימת אפליה וחלוקה חדה על בסיס המין, שמבטיחה את נחיתות האשה, ומביאה בהמשך לסנקציות ולאקטים אלימים נגדה - שחלקם מעוגן בשיח הדתי השליט וחלקם מעוגן בנורמות חברתיות אלימות. חשוב להבחין בין שתי רמות של מורכבות - בין הרמה הטקסטואלית של חוקי השריעה, לבין השיח הדתי השליט, שבמהותו הוא ערבוב של מסורת ועיוותים שרעיים, שהקשר בינו לבין חוקי השריעה שרירותי ואינטרסנטי לחלוטין (לפי חוקי השריעה ישנו הליך משפטי ספציפי שכולל רמות שונות של בדיקת "החשד", הנסיבות, העדויות של אנשים וכו'; במציאות הליכים אלה אינם מתקיימים, יש הוצאה לפועל בלי שום בדיקה בסיסית).

עצם ההגדרה, "רצח על חילול כבוד המשפחה", משקפת בעייתיות חמורה ביותר: האומנם קיים רצח כזה? האומנם תיתכן הגדרה כזאת לרצח? מבחינה חוקית זהו רצח לכל דבר - נטילת חיים של אדם אחד על ידי קרוב משפחה, כאשר יש חשד ולו קטן מצדו שכבודו נפגע; כבוד זה מגולם באיבר המין של האשה, ולמרות זאת אין היא נתפשת כאחראית לו. ההגדרה הזאת משמשת למעשה תירוץ חמור ביותר לרצח של נקבות על ידי זכרים, תחת כותרת מאוד מכובדת ומקובלת. ההגדרה הזאת מטבע הדברים נועדה לשרת את הקבוצה השלטת, הנאבקת כדי לשמר את המעמד, הכוח, והמסורת שלה - ואף להרחיבם.

כדי להעמיק את הבנת התופעה "רצח נשים על חילול כבוד המשפחה" צריך להבין את הדינמיקה והיחסים הפנימיים בתוך הגרעין המשפחתי בחברה הערבית. המשפחה היא יחידת ייצור, שאחד ממאפייניה הבולטים הוא אחדות "האיברים". כמו איברים בגוף, חברי המשפחה אינם אינדווידואלים. הם אינם אוטונומיים. אחדותם משתקפת בשותפות גורל ביניהם בכל הקשור להצלחות, הכישלונות, ההישגים וכו' של כל אחד מהם. לפיכך, אם אחד האיברים עושה מעשה נבזי ו/או נעלה, המעשה שלו נתפש כנחלתם של כל האיברים, כל יחידת הייצור.

אחדות זו מביאה להזדהות עם המטרות והאמצעים, ולהסכמה שקטה עם הכללים הלא כתובים של הרצח הזה. כללים אלה הם שמבססים את נחיתות האשה. היחסים במשפחה בנויים בצורת פירמידה, כאשר הזכרים נמצאים בקודקוד והנקבות מתחתם. תפקיד האיבר נקבע לפי מינו. כל זכר אחראי על הגינותן של הנקבות, ו"הכבוד", "אל-שראף" בערבית, הוא נחלתה של המשפחה כולה; חילולו הוא מעשה המבייש את כל המשפחה, והרצח הוא מעין תהליך של ניקוי "הכבוד" מן הבושה. סגירה של המעגל, עד הניקיון הבא.

הדו-פרצופיות העומדת מאחורי המושג "רצח על חילול כבוד המשפחה" מקוממת. המושג "כבוד" רוקן מתוכנו הנעלה - שכולל היבטים כמו הכנסת אורחים, עזרה לזולת, עזרה לנזקקים, גאווה וכו' - וצומצם לקרום הבתולים. כלומר, כבוד הגבר הזכר בחברה הערבית קשור רק לאיברים האינטימיים של האשה, ואין לו שום קשר ישיר למעשיו הנעלים ו/או הנבזיים של אותו זכר. משתמע מכך שלזכרים אין כל תפקיד אקטיבי חיובי הקשור לרוח של המונח "כבוד" ולמשמעותו.

מאחר שגוף האשה הוא בבעלותו של הגבר, אין לה שליטה עליו. לכן חילול גופה הוא לא חילול של כבודה אלא חילול של כבוד הזכר - הרי לאשה אין כבוד משלה. היא אינה אדונית לגופה, אבל היא כן יכולה לשאת בסנקציות האלימות אם תחרוג מכללי המשחק הזכריים. במובן זה תפקיד הגבר מצטמצם להפעלת סנקציות בעוד תפקידה של האשה מצטמצם להיותה שותף פסיבי שותק ומהנהן. מצד אחד, התא המשפחתי הכריז על הנקבה כעל "איבר" נחות שאינו יכול לשלוט בגורלו ואינו אחראי על גופו, ומצד אחר, אותו "איבר" נקבי חייב לשאת את תוצאות מעשיו, ולמות.

הכבוד משתנה לפי אינטרסים חברתיים וכלכליים של זכרים ושל מעגלים חברתיים. לפני שנים רבות תפקיד האשה בחברה הערבית היה רק להרות ולגדל ילדים, ו"הכבוד" של זכרים מנע מנשים רבות לצאת לשוק העבודה ולהגשים את עצמן. בעקבות תהפוכות כלכליות ופוליטיות, אותו "כבוד" נהיה פתאום בר שינוי. לנשים רבות ניתנה הזדמנות לצאת לעבודה מטעמים כלכליים, והאגו הגברי לא נפגע מזה, כי זה שירת את האינטרס שלו.

במקרים רבים נכנע המחוקק הערבי בכלל, והערבי-האיסלאמי בפרט, לכללים הלא כתובים של הרצח הזה, והדבר הביא להשתרשות מנהגים ומסורת, ולכך שתקנות וחוקים שנחקקו התייחסו תמיד בסלחנות לגברים. מדינת ישראל לא הצליחה עד היום לעקור מהשורש את כוחם של המסורת, המנהגים והכללים הלא כתובים, משום שהיא מתייחסת לרצח מסוג זה כאל סוגיה תרבותית פנים-חברתית, שאין ביכולתו של שלטון החוק למגר אותה. בגלל היחס הפייסני של רשויות האכיפה, קיים בחברה הערבית זלזול רב בכל החוקים הקשורים למעשי רצח מסוג זה.

הנה המלים נגמרות לי, ועוד שנייה, עוד דקה, תיכנס עוד אשה לסטטיסטיקה האילמת. במציאות הנוכחית המונח "כבוד" איבד מהמשמעות שלו והוא מבטא מוות. יש לי כבוד והוא אינו מתמצה לאיבר כלשהו שנמצא בין ירכי. החוק היחידי שאינו מופר הוא השתיקה. ועצב יורד ומכסה את כל היום הזה, שנמשך לעד.

הכותבת היא רכזת-שותפה בפרויקט Gemini - קבוצת דיאלוג ועשייה של פלסטינים ויהודים בקמפוסים ובערים מעורבות, מטעם ארגון "סדאקה-רעות"
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו