בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הדברים שיעשו את החורף

"סיסטם עאלי": היפ-הופ רב-לשוני מהרחוב המדוכא

בהרכב היפואי שרים בערבית, עברית רוסית ואנגלית, זו לא להקה של דו-קיום, אלא קול חזק של הרחוב המדוכא. אם אלבום הבכורה יצליח לשחזר את ההופעות, ההנאה מובטחת

7תגובות

לפני כחמש שנים, זמן קצר אחרי שהתחילו לפעול כלהקה, העבירו חלק מחברי "סיסטם עאלי" סדנה בבית ספר בעירם יפו. כשנכנסו לכיתות הם נדהמו לגלות על הלוח את הכתובת "אסור לדבר בכיתה בערבית ורוסית". "זה היה בית ספר ש‑90% מהתלמידים בו הם פלסטינים בני יפו או עולים מברית המועצות לשעבר", אומר חבר הלהקה נטע וינר, "וזאת היתה המחשה כל כך חריפה להשתקה השיטתית והכוחנית שקיימת במציאות שלנו".

אם עד לאותו רגע היה סיכוי כלשהו ש"סיסטם עאלי" תיהפך לעוד להקת היפ-הופ שגרתית, המפגש עם הכתובת המקוממת על לוח בית הספר חיסל אותו סופית. המאבק בהשתקה ובגזענות נהפך למהות קיומה של הלהקה הנהדרת הזאת, שתוציא בחודשים הקרובים את אלבום הבכורה שלה. "לא לשתוק בשום פנים, זה המסר", אומר וינר. "לספר את הסיפור שלך, בשפה שלך. לצערי זה רחוק מלהיות מובן מאליו במקום שבו אנחנו חיים".

האלבום החדש נמצא עדיין בשלב המיקסים, כך שאי אפשר להתרשם ממנו, אבל אם הוא יצליח ללכוד את האנרגיה, התנופה ותחושת הדחיפות שבקעו מההופעה המסעירה של "סיסטם עאלי"  שבה הייתי לפני כשנה בתיאטרון תמונע בתל אביב, זה עומד להיות אלבום נהדר. למעשה,  גם אם הוא יתפוס רק 80% מהערך הנפיץ של אותה הופעה מעולה, זה יהיה אחד האלבומים הטובים והחשובים של השנה.

מאחר שהטיזר שהביא אותי להופעה ההיא אמר "אז מתי בעצם בפעם האחרונה הייתם בהופעה של אנסמבל היפ-הופ רב-לשוני מיפו?", לא הייתי מופתע מכך שעל הבמה עמדו עשרה אנשים שעשו הרבה רעש בארבע שפות (ערבית, רוסית, עברית ואנגלית). אבל לא ציפיתי לשילוב כל כך מחשמל של אש ואינטליגנציה, גרוב ומסר, ראשוניות ומיקוד. לכל ראפר בהרכב ­ והיו חמישה או שישה כאלה ­ היתה אישיות מובחנת משלו, וכמובן שפה משלו, ובכל זאת היתה תחושה חזקה שהשישה האלה (כמו ארבעת הנגנים שהופיעו לצדם) הם גוף אחד, מלוכד ונחוש, שהבלגן הקולני שהוא מקים על הבמה נובע מסדר יום ברור. בקיצור, זאת היתה אחת מאותן הופעות נדירות שמוציאות אותך לרחוב טעון ואופטימי.

גיא פריבס

"סיסטם עאלי" נולדה והתגבשה במרכז נוער שהפעילה תנועת סדאקה-רעות במקלט ציבורי בשכונת עג'מי ביפו (וינר מקפיד לומר "עז'מה"). "ברגע שפתחנו את הדלת של המקלט היתה נהירה די רצינית של של אנשים מהשכונה והאזור", מספר וינר, שהיה אחד המדריכים. "היו שם שיעורים של תיאטרון, כתיבה, אמנויות לחימה, אבל התחום המוביל היה מוסיקה, וזה הזדקק לכדי ג'ם סשן קבוע, שיכלו להשתתף בו עשרות אנשים. חלק ניגנו, חלק פתחו פטיפונים, חלק עשו ביטבוקס וברייקדאנס".

מתוך המעגל הגדול הזה התהווה מעגל קטן יותר של משתתפים קבועים, חלקם מדריכים וחלקם חניכים, "אבל ההבחנה בין מדריך למודרך היטשטשה מהר מאוד. לכולנו היה אותו צורך ­ לבטא את עצמנו", אומר חבר ההרכב יונתן קונדה. את השם "סיסטם עאלי" הם אימצו אחרי שחבר שלהם, סקנדר קופטי, במאי הסרט "עג'מי", חזר מהופעת היפ-הופ בירדן וסיפר שהוא ראה בקהל ילד שהתלהב וצעק "סיסטם עאלי!" ("הפירוש של זה יכול להיות 'תגבירו את המערכת', או 'מערכת מוגברת'", מסביר וינר). בנוסף לווינר (שעושה ראפ ומנגן באקורדיון) וקונדה (גיטרה ושירה) חברים בלהקה הראפרים מוחמד אגואני, מוחמד מוגרבי, אמנה ג'רושי ואנבר סיטיברגימוב, הגיטריסטית לונא אבו נסאר, הכנרת ליבה נאמן, הבסיסט יהונתן דיין והמתופף מוטי בן ברוך.

זה לא הרכב היפ-הופ מובהק. יש לו חטיבת קצב רוקיסטית, ויש בו אלמנטים של מוסיקה צוענית וערבית, וחלק מהחברים באו מג'ז או משירה כתובה, אבל ציר הביטוי המרכזי והדבק היצירתי של ההרכב הוא היפ-הופ. "אני לא יודע לשיר", אומר הראפר מוחמד אגואני, "אבל רציתי לעשות מוסיקה מחאתית, מוסיקה שמתנגדת לכיבוש ואי-שוויון, וראיתי שהחלון הכי טוב זה ההיפ-הופ.

"'סיסטם עאלי' זאת לא עוד להקה של ילדי שלום. לא להקה של מלכות יופי שמדברות על שלום עולמי", ממשיך אגואני. "אנחנו אומרים את האמת. להוציא את מה שאתה מחביא בפנים. 'סיסטם עאלי' היא הפה של האנשים ששותקים, שלא יכולים לדבר. היא באה להיכנס בכל מה שנקרא שתיקה ופחד".

ההופעה הראשונה של הלהקה מחוץ למקלט היתה על גג של בית בעג'מי. מערכת הסאונד היתה  עלובה במיוחד, הקהל הורכב מתושבי השכונה, ווינר זוכר שהיו באוויר "הרבה אלימות והרבה אהבה". "בדרך כלל כשיש התקהלות בעג'מי, זה אומר שמישהו נדקר או נורה", מוסיף אגואני, "ופתאום היתה התקהלות מסוג אחר, התקהלות טובה של הופעה".

בשנים הבאות הלהקה הופיעה במקומות שלהקות אחרות לא מגיעות אליהם בדרך כלל, "לא רק ברחוב הערבי, ברחוב המדוכא" כהגדרתו של אגואני: על מדרכות ביפו, בשכונת שייח  ג'ראח במזרח ירושלים ("זוכרים איך הפציצו אותנו?" שואל אגואני את חברו ללהקה), בבית ספר בג'סר א-זרקא, בכפר הלא מוכר דהמש ליד לוד (כחלק ממאבק בהריסת בתים במקום), ואפילו במשחטת רכב ברהט. במקומות האלה, כמו גם במועדוני הופעות, התגובה השכיחה ביותר להופעה של "סיסטם עאלי" היתה הפתעה שמומרת בהתפעלות. "אנשים לא יודעים מה פגע בהם, אבל בקטע חיובי", אומר אגואני.

"זה נכון", מהנהנת לונא אבו נסאר, הגיטריסטית של הלהקה. "גם אני הייתי מאלה שהגיבו כך". אבו נסאר הצטרפה להרכב אחרי שיצא מהמקלט. היא למדה עם וינר בבית הספר מיוזיק, וכשהוא הזמין אותה לראות הופעה של "סיסטם עאלי" היא היססה. "אמרתי 'אוי, זאת בטח עוד להקה שעושה דו-קיום במוסיקה'. אבל בסוף באתי. זאת היתה הופעת רחוב ביפו. עמדתי שם ולא הבנתי מה הולך. לקח לי זמן לעכל מה אני רואה. זה היה מאוד חזק, וזה היה הרבה דברים ביחד. אבל באיזשהו שלב התחלתי לרקוד, ואז הרגשתי שאני מבינה ומרגישה את מה שהם עושים". זמן קצר לאחר מכן היא הצטרפה ללהקה.

לנוכח ריבוי השפות שבהן "סיסטם עאלי" מדברת, "בכל רגע נתון בהופעות שלנו יש מצב שמישהו שר ומישהו בלהקה לא מבין", אומר וינר. "ואז", ממשיך קונדה, "נשאלת השאלה איך אתה מתמודד עם זה שאתה לא מבין. האם זה מכעיס אותך? האם אתה מסוגל לבטוח בחבר שלך למרות שאתה לא יודע מה הוא אומר?"

אחד הרגעים החזקים ביותר, והמובנים ביותר, בהופעה של "סיסטם עאלי" מתרחש כשהלהקה מתחילה לשיר את מה שנשמע בתחילה כמו קאוור שגרתי ל"חלון לים התיכון" של יהודה פוליקר: "אחרי שהגעתי ליפו / תקוות נולדו מתוך ייאוש / מצאתי לי חדר וחצי / על גג של בית נטוש". אבל בנקודה הזאת חברי ההרכב מטילים פתאום את הפצצה שלהם. "נטוש!?" צורח וינר, והקאוור התמים נהפך למחאה פוליטית בוערת. צריך מוח חריף ויצירתי כדי לזהות את הנקודה הזאת בשיר של פוליקר ולהפוך אותה למקפצה קטלנית. "יש באלבום עוד ציטוטים שמפעילים אותנו, מהמשורר המצרי אחמד פואד נג'ם ועד נעמי שמר", אומר וינר. "כל אחד הביא את הדבר שלו. השיר של פוליקר הידהד חזק כשהתחלנו את הלהקה. 'אפר ואבק' הוא חלק מהדנ"א האישי-זהותי-מוסיקלי שלי. יש בי הרבה אהבה למקור, אבל היה גם רצון להוסיף את הנדבך הזה. מה חלק מהסיפור ומה לא חלק מהסיפור. זה מאוד מרגש לשיר אותו כך. זאת לא תוכחה ובטח לא ציניות. ההתרגשות מהשיר של פוליקר נמצאת שם והיא לגמרי כנה, אבל היא לא מבטלת את הצורך להביא לו כאפה".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו