"תל אופן" - מבחן דרך מתגלגל - אקטיב - הארץ

"תל אופן" - מבחן דרך מתגלגל

בעוד החלומות על רכבת תחתית רחוקים, פרויקט האופניים להשכרה בת"א חי ובועט. לאחר שנה וחצי של פעילות, בדקנו מה מצב השירות

נמרוד כהן, interval
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
נמרוד כהן, interval

תל אביב היא כנראה הכרך הגדול והעמוס בישראל, ובעיית התחבורה בה הולכת ומחריפה משנה לשנה. בעוד החלומות על רכבת תחתית נראים רחוקים מתמיד, "תל-אופן", פרויקט האופניים העירוניים להשכרה חי ובועט.

הפרויקט יצא לדרכו בחודש מאי 2011, והוא יכול להתגאות במספרים יפים:
כיום ניתן למצוא 1,500 זוגות אופניים ב-150 תחנות עגינה הפרוסות ברחבי העיר. מספר ההשכרות החודשי לדוגמה, עמד באפריל האחרון על 220,000, והוא עולה במגמה קבועה, עם קרוב ל-20,000 מנויים שנתיים, 85,000 מנויים יומיים ועוד מנויים שבועיים.

החלטנו לבדוק את הפרויקט המתגלגל בדרך פשוטה: להתנייד לאורך יום שלם של סידורים ופגישות ברחבי תל אביב, בעזרת מנוי יומי.

זוגות האופניים ממתינים בתחנה. החבילה הזו שוקלת 24 ק"ג, אך כיוון שהעיר אינה משופעת בעליות, אין למשקל משמעותצילום: אלון רון

יש לכם סיפורים מתחרויות בהן השתתפתם מסביב לעולם? ספרו לנו בפייסבוק

גלגל המזל

יצאתי מהבית בבוקר תל אביבי לח, לכיוון תחנת ההשכרה הקרובה. הקמת המנוי היומי נעשית במסוף האלקטרוני של עמדת ההשכרה ואורכת כשתי דקות, אך בעלי מנוי קבוע מקבלים את אופניהם בזמן קצר בהרבה.

התעריף לשימוש יומי הוא 14 שקלים ביום חול. אתם יכולים לנוע לכל מקום בתוך טווח של חצי שעה, ולעשות זאת שוב ושוב במהלך היממה עליה שילמת. לרוב המשתמשים, חצי שעה הוא פרק זמן אידיאלי לניוד ממקום למקום. מנוי שנתי עולה 280 שקלים (240 שקלים לבעלי כרטיס תושב).

לאחר תהליך הרישום, אתה מתבקש לבחור את אחד מזוגות האופניים העוגנים בתחנה, בוחר מספר, והזוג המיועד משתחרר אוטומטית מהמנעול שלו. אם בתחנה יש רק זוג או שניים, חבל על הזמן, רוב הסיכויים שהם לא תקינים ומחכים לטיפול. מצב התחזוקה של רוב זוגות האופניים בתחנות שדגמתי במהלך היום היה משביע רצון, שיפור ניכר מהמצב בתחנות בחודשים הראשונים לפרויקט.

פה ושם יש כיסא תקוע או שבור, אך התקלות הספורות שראיתי היו מינוריות: פנס או פעמון לא תקין, ידיות הילוכים שבורות (אך עובדות), וסבלים ללא מיתר הגומי להצמדת התיק. תהליך ההחזרה פשוט אף יותר: מקבעים את מנעול האופניים לאופניים שהחזרתם, לוחצים על כפתר הנעילה וזהו, אתם חופשיים ללכת לדרככם.

אקטיב | מדור חדש על ריצה, אופניים ואקסטרים

מבחן הדרך יוצא לדרך

האופניים הירוקים של "תל-אופן" מיוצרים על ידי חברת Panther הגרמנית, ונבנו על מנת לשרוד תקופה ארוכה, תחת מגוון משתמשים לא אכפתיים. הבסיס הוא שלדת אלומיניום מסיבית, בעלת צינור עליון (רמה) נמוך מאוד, המאפשר לכל רוכב להניף רגליים בבטחה מעל לאופניים, כמו גם ללובשות חצאיות. תנוחת הרכיבה זקופה ונוחה, המושב מרופד וארגונומי, הכידון קרוב לרוכב וגבוה יחסית, ומאחור יש סבל מסיבי, המרותך כחלק אינטגראלי מהשלדה.

כדי לעשות את החיים קלים, שידכו לאופניים הילוכים פנימיים של חברת SHIMANO היפנית, הידועים באמינותם. ההילוך הראשון קל במיוחד, לכיבוש עליות מזדמנות. ההילוך השני הוא הילוך כללי, לניוד במישור במהירות בינונית, ואילו ההילוך השלישי, הילוך "כוח", נועד לשיוט ולגמיעת מרחקים במהירויות גבוהות יחסית. השרשרת וגלגלי השיניים אטומים במנגנון פלסטי, ששומר הן על ההילוכים, והן על בגדי הרוכבים. אין צורך באטבי כביסה על קצוות המכנסיים...

פרויקט אופניים עירוני לא נמדד רק בתפעול תחנות העגינה, אלא גם במצב תשתיות שבילי הרכיבהצילום: דודו בכר

כדי לדאוג לנראות בשעות החשיכה, יש בהיקף הצמיגים פס מחזיר אור אפקטיבי, ופנסים חשמליים הנטענים במהלך הרכיבה (ולא תמיד עובדים). הצד הפחות בטיחותי הוא דווקא המעצורים, בלמי דיסק מכאניים, בעלי עוצמת עצירה, או אולי צריך לומר "עוצמת האטה", לא מספקת.

הסבל האחורי מעוצב כמגש פתוח, לא הדרך האידיאלית לקיבוע התיק שלך ובו הלפטופ החדש והיקר. סל נשיאה (כמו הסל בפרויקט האופניים הפריזאי), היה יכול לשמש טוב יותר את משתמשי הפרויקט. אולי חששו פרנסי העיר שהתקנת סל שכזה, תגרום לאופניים להפוך לפחי אשפה ניידים.

כל זוג אופניים מצויד במנעול אישי, בעזרתו ניתן לנעול את האופניים בכל מקום ועצירה, בחירה יפה של מנהלי הפרויקט (בערים מסוימות בעולם ניתן לנעול את האופניים רק בתחנות). כל החבילה המרשימה הזו שוקלת 24 קילוגרמים, בערך כמו ששקלו אופני פלדה בראשית המאה העשרים, כשהעיר תל אביב הייתה צעירה. כיוון שהעיר אינה משופעת בעליות, המשקל הכבד אינו משמעותי במיוחד.

הרכיבה על האופניים אינטואיטיבית ופשוטה. מכוונים גובה מושב ויוצאים לדרך (הנוסחה לגובה דיווש אופטימאלי: כשהרגל המדוושת מתוחה מטה עד הסוף, היא צריכה להיות כמעט ישרה). ידיות הגומי שעל הכידון מתפוררות, דביקות מאוד למגע, ות'כלס, די מגעילות. לא יכולתי שלא לחשוב מיד על טריליוני החיידקים שעוברים ממשתמש למשתמש.

הצמיגים החלקים ועבי הנפח מייצרים רכיבה מהירה מאוד, חלקה ונוחה, גם על כבישים משובשים או על מרצפות אקרשטיין. הכידון עצמו ברוחב ביניים, כזה המאפשר שליטה וניהוג קלים, לצד תמרון בין מכוניות בפקק או עמודי חשמל על מדרכות. לאופניים היגוי קליל במהירות נמוכה עד בינונית, מצוין לרכיבה בעיר ולרוכבים לא מיומנים. בין שלושת ההילוכים יש קפיצות גדולות למדי, אבל ביחד הם מכסים את כל הטווח הנדרש לעיר מישורית כמו תל אביב.

שורה תחתונה: אופני "תל-אופן" מוצלחים לייעוד שלהם, עובדים היטב, ומחזיקים מעמד יפה. מה לשפר? יש להחליף ידיות אחיזה לכאלו מחומר קשיח יותר, לתחזק טוב יותר את המעצורים, ולהקפיד יותר על תחזוקת הפנסים והפעמונים.

אז למה לא כמו אמסטרדם?

פרויקט אופניים עירוני לא נמדד רק בפיזור ובתפעול תחנות העגינה, וברמת התחזוקה של האופניים, אלא גם ובעיקר במצב תשתיות שבילי הרכיבה בעיר, באכיפת חוקי התעבורה ובחינוך הרוכבים, הולכי הרגל והנהגים. ניתן לומר כבר כעת בריש גלי: פרויקט "תל-אופן" הצליח.

הצבע הירוק של אופני הפרויקט צובע את העיר, בכל שעה נתונה ובכל חלק ממנה. המשתמש מקבל אופניים מצוינים, בסמיכות למקום מגוריו או עבודתו. בכך הגשימה עיריית תל אביב את המטרות הגדולות של הפרויקט: צמצום תנועת כלי רכב בעיר, הפחתת זיהום האוויר, העלאת תושבים שלא רכבו קודם לכן על אופניים, ותרומה לאורח חיים בריא יותר. אחת ממטרות הפרויקט הייתה יצירת אווירה ידידותית יותר בעיר - אתייחס לכך מיד.

מה צריך כדי שנהיה כמו אמסטרדם (ולא, אני לא מדבר על הסמים הקלים)?

המסוף האלקטרוני של עמדת ההשכרה. התעריף לשימוש יומי הוא 14 ש"ח ביום חול, מינוי שנתי עולה 280 ש"חצילום: עופר וקנין

ראשית, צריך לשלוט בכאוס שנוצר ברחובות ומדרכות תל אביב. כן, אני קורא למצב הקיים "כאוס", וגם מזהה כתובת על הקיר: לא רחוק היום בו רוכב עירוני ייתבע על דריסת הולך רגל, על אחת ממדרכות העיר. פרט לתושבים שעלו על אופני הפרויקט, המוני תושבים קנו אופניים (רגילים וחשמליים) בגלל שבילי הרכיבה, בגלל הקמפיין ובגלל שרואים יותר ויותר רוכבי אופניים בעיר, וזה כנראה שירות ההסברה הטוב ביותר שיש.

התשתית הקיימת כרגע לא מסוגלת להכיל את כמות הרוכבים העירוניים. זה מתחיל בכך שאין באמת מספיק שבילי אופניים ייעודיים. עיריית תל אביב מתהדרת במספר קילומטרים תלת ספרתי מרשים של נתיבי אופניים, אבל הוא לא רלוונטי. שביל אופניים אמיתי, וכמעט אין כאלו בתל אביב, הוא כזה המבודד פיזית מתנועת הולכי רגל או מכוניות (כמו הנתיב המבודד ברחוב פנקס), ולא כזה המנוקד בעשרות הולכי רגל, רצים, אמהות עם עגלות ובעלי כלבים.

שבילי האופניים בטיילת ובשדרות רוטשילד הם דוגמאות מצוינות לשביל אופניים טוב, שנחסם ברוב הזמן על ידי הולכי רגל ורצים. באמסטרדם, הולך רגל ש"פולש" לנתיב אופניים, ממש נוטל נפשו בכפו. הרוכבים ישתדלו לדרוס אותו, ואני לא מגזים, שילמד לקח, העבריין הקטן. אז יש צורך בעוד הרבה נתיבי אופניים אמיתיים, ובאכיפה וחינוך של התושבים שאינם רוכבים, כדי שייתנו לשבילי האופניים ולרוכבים, את הכבוד והבלעדיות שמגיעים להם.

בלונדון לא רוכבים על מדרכות

הצד השני שצריך לטפל בו הוא הרוכבים עצמם, שמתחילים לסגל לעצמם דפוסי התנהגות בעייתיים, ואני אומר את זה כרוכב ותיק. לרוכבים העירוניים אין ידע ושליטה באופניים, אין להם דין ודיין, והם עושים ככל העולה על רוחם. הם רוכבים על מדרכות במהירויות מסוכנות, מסכנים הולכי רגל בדריסה, וכשהם נאלצים להאט או לעצור, רחמנא ליצלן, הם אפילו כועסים...

בערים המתוקנות שאוהבים להזכיר בנשימה אחת לצד תל אביב (לונדון, פריז, ברצלונה, רומא), לא רוכבים על מדרכות. הקנס על כך גדול ומרתיע, והולכי הרגל יורידו את הרוכב מהמדרכות, אפילו באלימות. לפני ההחלטה על כך, יש לייצר חלופה ראויה למדרכות, קרי רשת שבילי אופניים, המכסה את כל העיר ואת הצירים המרכזיים, ולצידה מנגנון אכיפה יעיל ופעיל, משהו שעיריית תל אביב די מצטיינת בו.

לרוכבים העירוניים יש להציע סדנאות לרכיבה עירונית, בהן יעבירו ידע תיאורטי לצד מעשי: תקנות הרכיבה בעיר (מדרכות, אין כניסה, אור אדום), איך לנעול את האופניים, איך לבלוט בשעות החשיכה, איך לכוון את המושב לגובהו הנכון, איך לרדת ולעלות מדרכה, איך לרכוב בכביש בו אין נתיב אופניים ועוד. הסדנאות הן מקום מצוין לנסות ולחנך את הרוכבים להדרת כבוד בסיסית כלפי משתמשי הכבישים והשבילים האחרים.

אולי, כשיהיו עוד שבילי אופניים, המדרכות יחזרו להיות של הולכי הרגל, ובאפליקציות כמו WAZE תהיה אפשרות של מסלול אופניים, בה המכשיר בוחר נתיב המבוסס על שבילי אופניים בלבד. עד אז נהנה ממה שיש, וזה לא מעט, ונזכור שגם אם הכל יהיה כמו באמסטרדם, הלחות וההזעה יישארו ייחודיים לנו ב-100%...

הכתבה לקוחה ממגזין interval - מגזין ספורט הסבולת החודשי של "הארץ"

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ