טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

המחאה בשירות נתניהו

תגובות

בחשבון כולל, ייתכן שגלי המחאה ששטפו את ישראל בקיץ 2011 שיחקו בכלל לידי בנימין נתניהו. זו מסקנה מפתיעה. הרי כשראש הממשלה צפה אשתקד בנחילי המפגינים הוא נתקף אימה. דווח, ששאלתו הראשונה היתה "מי שלח אותם?" נתניהו אינו מכיר מהלכים פוליטיים הצומחים מלמטה ואינם מאורגנים בקפידה נכלולית על ידי אסטרטגים שכירים מטעם בעלי אינטרסים זרים.

כשנתניהו יצא מההלם, הוא פנה לפרק את המחאה. הצעד הראשון היה שחרור גלעד שליט. התפתחות אירונית, כי החזרת שליט לא היתה מיעדי המחאה. קלסתרו הופיע אמנם פה ושם בעצרות, אך סימל קשר רופף לדיבור הכללי על "סולידריות". העסקה להשבת שליט בתמורה לשחרור המוני אסירים פלסטינים נעשתה בניגוד גמור למדיניות המוצהרת של נתניהו עד לאותו רגע. הוא לא סיפק לה הסבר מאז, וגם לא נתבע להסבר כזה מציבור שברובו היה מרוצה מחזרת "הילד של כולנו". ראש הממשלה הסתפק עם אישור העסקה במלמולים על "שינויים בעולם הערבי", שיחזר פנייה נרגשת מרעייתו ("ביבי, תחשוב שהוא הילד שלך"), ועבר הלאה.

את מסקנות ועדת טרכטנברג, שהוא עצמו מינה עוד לפני האספירין של שחרור שליט, לא היו לו ממילא כוונות לקחת לריאות. מעטות מהן אומצו (כמובן, בלא הכנה ותשתית מספקות, למשל חינוך חינם מגיל שלוש), אחרות נדחו או מוסמסו. סוגיות הליבה - הקטנת תקציב הביטחון המפלצתי ופתרון בעיית הדיור - לא טופלו כלל. השבוע פורסם, שמנואל טרכטנברג מועמד להשתלב במקום גבוה במפלגה של יאיר לפיד. לפעמים עולה החשש, שזה מה שנותר ממחאת 2011: שליט כותב ל"ספורט ידיעות", וטרכטנברג רץ לכנסת עם יעקב פרי.

מאז דעיכת המחאה נוטים מוביליה, אם מתוך תסכול ואם מתוך שכנוע עצמי, להדגיש, שלהפגנות היה אפקט דרמטי - שינוי השיח הציבורי. הצדק עמם. לא ניתן לקחת מהמחאה את הנושאים והשפה שעלו בזכותה לסדר היום. אלא שמתברר, שמדובר באפקט מורכב. אחת מתוצאותיו היא דווקא הספין האיראני. נתניהו הבין, שסוגיות ביטחוניות "רגילות" נוסח הסטטוס קוו המופקר בדרום - שממילא אין לו שום בשורה להציע בהן - כבר אינן דוחקות מסדר היום את הקוטג' ושכר הדירה. לזה דרושה עליית מדרגה, משהו טוטלי. למשל, העצמת הגרעין האיראני לכדי איום קיומי מיידי. נראה אתכם מדברים אתו על הקוטג' עכשיו.

ההוכחה הטובה ביותר למגבלות, ואף לנזקים, של השיח החדש טמונה בקיפאון שנחת על המפה הפוליטית לקראת הבחירות. אם באמת רעדה כאן האדמה בקיץ הקודם, היה אפשר לצפות לתזוזות משמעותיות - מעבר מצביעים בין גושים, קואליציות מפתיעות, מפלגות חדשות החורגות מעבר לקוריוז או לתקן הקבוע של מפלגת-מרכז תורנית. דבר מזה לא קרה. מה כן קרה? לראשונה בתולדות המדינה יריבי ראש ממשלה מכהן מוותרים מראש על היומרה להציע אלטרנטיבה אסטרטגית כוללת, ומתייצבים בראש מפלגות נישה, שיטפלו תחתיו בנושאים "חברתיים" הקרובים ללבן.

העם דרש "צדק חברתי" ו"מהפכה", אבל קיבל מערכת משותקת ומקובעת, שמרכיביה אינם מעזים לערער על מוסכמות יסוד. כולם מדברים על צדק, אך אחד לא מדבר על שלום, וגם לא על טלטול מן היסוד של תפישת העולם הישראלית.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות