בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ירון גולן - פרקליט המקרים האבודים

"אני נותן ל'אנדרדוגים' של החברה שלנו להתבטא. כל אלה שהחברה מנסה לטאטא מתחת לשטיח להתעלם מקיומם, מצעקתם, באים אלי ואני מחפש אותם". ספר של טקסטים מעזבונו של ירון גולן, מבקר, כתב ספרותי ומו"ל יוצא דופן, במלאות חמש שנים למותו

51תגובות

ירון גולן: ספרים הרבה - פרידות ופרידות סופיות, ערכה בתיה גולן, הוצאת ירון גולן, 2012, 402 עמודים

את ירון גולן (1949 2007) מבקר, כתב שטח ספרותי ומו"ל יוצא דופן, פגשתי לראשונה ליד תא טלפון מיותם באוניברסיטה העברית בירושלים באמצע שנות השבעים של המאה הקודמת. עמדתי אובד עצות. מישהו תלש את ספר הטלפונים. גולן הבחין בכך, ניגש ושאל: "מר סטודנט, אפשר לעזור במשהו?" בטרם אגמור את תשובתי וכבר שלף מכיסי
מכנסיו וחולצתו מצבור פתקים ובהם מספרי טלפון וכתובות.

ללא אותם פתקים היה מאבד את האוריינטציה בעולם, מעידה אשתו בתיה, שכינסה
דברי ביקורת, ראיונות, רשימות, רובן משנות השמונים, תחת הכותרת "ספרים הרבה -
פרידות ופרידות סופיות", שהופיע באחרונה. אף כי עברו מאז שלושה עשורים, לחם לא
נס. מאות יוצרים ויצירות לצד אירועים ספרותיים עולים כפורחים בהומור, בחדות עין
ובחינניות רבה. הספר הוא אנדרטה לאותו עשור דינמי, תיירות כורסה לזמן שהיה ואבד.

גולן נולד בתל-אביב למשפחה מבוססת ממייסדי תל-אביב. ימי בית הספר התיכון עברו
עליו בגימנסיה "הרצליה". בתחילת שנות השבעים למד ספרות והיסטוריה של ארץ-ישראל
באוניברסיטה העברית והחל בכתיבת ביקורות ספרותיות בעיתון הסטודנטים "פי האתון".
את עבודת המאסטר על יצירותיו הספרותיות של נסים אלוני, שזכתה להצטיינות יתרה, כתב בהנחיית הפרופ' גרשון שקד. בסופו של אותו עשור קטע קריירה אקדמית מבטיחה ופנה לכתיבת ביקורות ורשימות ב"דבר", ב"רחוב ראשי" וב"הארץ".

אף כי נולד למשפחה בעלת אמצעים, בחר גולן לחיות בסגפנות, בצמצום שעל גבול
הנזירות. הוא כינה את עצמו "עשיר מרוד". ההסתפקות במועט נבעה מתפישת עולם של דחק: "זאת המציאות. שפע איננו אלא העמדת פנים ואשליה". מראהו החיצוני עמד בתחתית סדר העדיפויות שלו. מרושל ומוזנח נע בין הבריות לבין חנויות הספרים, מואר וזורח בדרך כלל, אך גם שפוף ונכה רוח לא אחת ולא שתיים. חופשות, נסיעות לחו"ל ומסעדות היו ממנו והלאה. אלו נכללו בחטיבת בזבוז זמן, העלולה להוציא אותו מנושאים ועניינים שעמדו על סדר יומו.

מובל בסערות נפש תמידיות וברעיונות למרחקים ארוכים יצא אל העולם כשהוא מבקש
לבלוע את הכל. היו בו "כוחות פנימיים מוטריים", כפי שכתב על שלמה צמח, אך גם
שבריריות שלא ניסה להסתיר. ומה רבה היתה שמחתו למראה ספרים או עיתונים המוטלים סתם כך. הוא לא בחל בחיטוט בכל מיני פינות נידחות, ואפילו באשפה, כדי לדלות משם שלל מודפס.

בסוף שנות השמונים התחתן עם בתיה, מורה לספרות שפגש ברחוב כשהיא מפיקה להנאתה צלילים מתוך מפוחית פה. יציאה לירח דבש כלל לא עמדה על הפרק. בשעות הצהריים של יום הנישואין נערך טקס צנוע בבניין הרבנות הראשית. בחמש לפנות ערב הוצבה חופה בבית הוריו. ובערב הושקה בבית הסופר בתל-אביב האנתולוגיה "חיים על קו הקץ" שערך עם הפרופ' שקד. יגאל מוסינזון ומשה שמיר ישבו לצדו על הבמה. שמלת הכלה וחליפת החתן לא נכחו כלל במקום.

בסוף שנות השמונים נכנס גולן לעולם המו"לות, והיה שקוע בו עד צווארו במשך עשרים
השנים הבאות. ביחד עם אשתו הוציא לאור 1,200 ספרים. היתה זו הוצאה של אדם שקרא תיגר על עולם המו"לות לא רק במספר הספרים שהוציא; הוא הוציא על חשבונו ספרים שנדחו מהוצאות ספרים גדולות ושמחבריהם לא יכולים היו לשלם על הדפסתם: "אני רואה את עצמי כפרקליט של המקרים האבודים שנותן ל'אנדרדוגים' של החברה שלנו להתבטא. כל אלה שהחברה מנסה לטאטא מתחת לשטיח להתעלם מקיומם, מצעקתם, באים אלי ואני מחפש אותם", אמר בראיון ליהודה קורן שפורסם ב"ידיעות אחרונות" (עמ' 379).

גולן לא החמיץ הזדמנות, כפי שכתב עליו ירון אביטוב ב"כל העיר", לנגח את הממסד
הספרותי. מנה גדושה מזה אפשר למצוא בספר שלפנינו. לא אחת ולא שתיים פגע ביוצרים, לא אחת ולא שתיים נזרק מבתי הקפה לאחר שהתנפל בחרי-אף על אחד או יותר מיושביו. ניחן היה בחושים לאתר העמדות פנים וזיופים כאלו ואחרים בכתיבה ובמה שמעבר לה. גולן פתח את לבו ואת ביתו לדמויות שוליות שנקרו על דרכו כשמעל כל אלו מרחפת תמיד רוח של אירוניה עצמית. "דפדפן מדופלם", כך הוא מכנה את עצמו באחת מרשימותיו.

מדי פעם הצטרף לשליישיה הסודית: אלוני, יוסל בירשטיין ויוסל ברגנר. אלוני, שאותו
אהב אהבת נפש, הציע לו, כאשר התלבט אם להקים משפחה: "תעצום עין אחת והכל יהיה בסדר". ברגנר העניק לו ביום חתונתו ציור שבתחתיתו נכתב: "זאל זיין מיט מזל"
(שיהיה במזל). שני ספריו האחרונים של דוד אבידן ראו אור בהוצאתו. לאחר מותו רכש
את מכונית הפולקסווגן שלו, את הספרים, וגם רצה לקנות את המקרר. אשתו מנעה את
הדבר: "אין מקום לשניים". במסגרת רכישת העזבון קיבל פריטים נוספים שחלקם חילק בין ידידיו. לי הוא העניק ספריי לכאבי גב.

אמנם את גבולות הארץ לא יצא, אך סיפורי מסעותיו בגבעתיים, בשוק הכרמל, בקריית
אונו, בירושלים ובמקומות נוספים היו מעדן מפולפל הרבה יותר מדו"חות של אחרים
שהרחיקו לאירופה הקלאסית או לפסגת הקילמנג'רו. וכך גם הרפורטז'ות המופיעות בקובץ. למשל, פגישתו בחיפה עם המשורר יעקב אורלנד בצאת ספרו "אלתרמן היה אומר". או עם יונת ואלכסנדר סנד ברביבים ועם שמעון הלקין בהופיע תרגומו לשירת וולט ויטמן, "עלי  עשב".

וכך כתב על הלקין: "העיניים הצלולות מלטפות אותי באהבה ג'נטלמנית. כשאני שואל
אותו כמה זמן השקיע בתרגום גדול זה הוא נוטל את ידי ואומר: יותר שנים משיש לך"
(עמ' 161).

בביקורת על ספרה של אניטה שפירא "ברל" הוא מזכיר את הכרכים של כצנלסון שנימנמו
בספריית סבו, "אחדים מהם הערתי בילדותי הרחוקה". על סבו נהג לספר כי על ערש דווי
הביע צער עמוק שלא עבר פסיכואנליזה. הוא מתפעל מספרו של יורם קניוק "היהודי האחרון", שמפתיע אותו ברב-קוליות שלו ובהארות הגרוטסקיות. על פנחס שדה בצאת "ספר הדמיונות של היהודים" כתב: "מספרים שערב אחד פגשה המוזה הפולקלוריסטית את שדה והפכה אותו מנביא מיוסר השורה בהפגנתיות מסתורית עם אלוהים ונשים למעבד ולמפיץ של סיפורי עם".

גולן עסק גם בתיאטרון. באחת הרשימות הוא מספר על שמעון פינקל הכובש את הקהל
ב"צוותא" ואומר שיש שלושה דברים המפחידים אותו: פרויד, סטניסלבסקי ומדיטציה.
אורנה פורת על קסמי השחקן: "תמיד אתה חלק מהצוות - זה מה שמעניין וזה מה שמקומם". למעשה, בתחושה זו נע גולן בעולם.

בפרק הראיונות, הפותח את הספר, הוא מספר על מפגש בינו לבין עורך "קול העם" אז,
ד"ר משה סנה. בתום הראיון, שהופיע בביטאון גימנסיה הרצליה בדצמבר 1966, הוא כותב: "השעה מאוחרת. יצאתי מביתו הקרוב לים והייתי מהרהר בדרכו של אדם, שהוא ותורתו הוצגו באור כה שונה וכה זהיר ואף על פי כן, היו דברים אחדים נפלאים ממך. זהו
שאמרתי: 'שלושה המה נפלאו ממני...'" (עמ' 20).



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו