בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

גם הוא בנשיאים: למה נדחקה מורשתו של חיים ויצמן

אתמול מלאו 60 שנה למות הנשיא הראשון של מדינת ישראל. חוקרי פועלו סבורים כי למרות הישגיו, הוא לא זכה למקום הראוי לו בזיכרון הקולקטיבי

66תגובות

לרגע קט נדמה היה אתמול כי מחוגי השעון זזו כמה עשרות שנים לאחור. בחדר האח"מים שבבית ויצמן, הממוקם בקמפוס המוריק של מכון ויצמן למדע ברחובות, הסתודדו שתי נשים מבוגרות, לבושות בהידור. שתיהן כבר עברו את שנות השמונים לחייהן. אורח שעמד בפינת החדר שמע אותן משוחחות על "המכתב של ורה" - בהתייחסן לרעייתו של חיים ויצמן, הנשיא הראשון של מדינת ישאל.

האחת, ראומה ויצמן, היתה רעייתו של הנשיא השביעי של ישראל, עזר ויצמן - אחיינו של חיים ויצמן. השנייה, מיכל ברנר, היא אחייניתו של ויצמן. אמה, המורה המיתולוגית לפסנתר מחיפה, גיטה דוניה ויצמן, היתה אחותו.

הן הגיעו כנציגות המשפחה לאזכרה הממלכתית לזכרו של חיים ויצמן, שאתמול מלאו 60 שנים למותו. לוויצמן יש גם משפחה קרובה יותר - נכד ושני נינים - אך הם חיים בבריטניה ולא הגיעו אתמול לטקס. "ויצמן לא היה אבא-נוכח. היה ניכור מסוים בינו לבין בניו. זה סיפור קלאסי על מנהיג ציבורי, שפספס את חיי המשפחה שלו", אמר עדלי דולר, יו"ר "יד ויצמן", כשנשאל מדוע לא הגיעו לטקס.

אין סיבה להתעכב על רכילות משפחתית. גם לא חייבים להזכיר את העובדה שלאזכרה הממלכתית לנשיא הראשון של המדינה לא הגיע הנשיא הנוכחי ("הוא התנצל מאוד, אבל נמצא ברוסיה", הסבירו במכון ויצמן). אין גם טעם לומר שראש הממשלה אף הוא לא טרח לבוא. את המדינה ייצגו בכבוד ראוי המשנה לראש הממשלה סילבן שלום, סגנית יו"ר הכנסת ליה שמטוב ושופט העליון אורי שהם.

"בין שתי מלחמות העולם, ויצמן היה מלך העם היהודי", אומר דולר, שלא מסתיר את הערצתו למנהיג הציוני, "זה דבר מדהים. הוא לקח את התנועה הציונית, שהיתה תנועה של מיעוט די בטל, והפך אותה לנציגה המובהקת של היהדות בזירה הבינלאומית".

על רקע זה בולטת דעיכת דמותו וזוהרו של ויצמן בציבור הישראלי בעשורים שחלפו מאז מותו. החשוד המיידי בכך, לדברי דולר, היה ראש הממשלה, בן גוריון, אשר "מיצב עצמו כגדול המנהיגים הציונים, עלה תוך מאבק עם ויצמן ודאג לגמד אותו", כדבריו. אבל היו סיבות גדולות יותר. "ויצמן היה מנהיג בלי מפלגה, ולכן לא תראה את התמונה שלו באף אירוע בחירות גדול, לצד אלה של ז'בוטינסקי, בגין או בן גוריון", מסביר דולר. הסיבה השלישית קשורה בתכונה שהקימה על ויצמן מתנגדים רבים: הוא נתפס כפרו-בריטי, מנהיג ש"מתחשב ברצון הגויים".

האם העובדה שוויצמן היה בורגני עשיר, שהתגורר בווילה מפוארת - "ארמון הנשיא" - עם בריכה בלב אחוזה בת 50 דונם, תרמה אף היא לדעיכת קרנו בציבור? פרופ' מוטי גולני, היסטוריון בכיר מאוניברסיטת חיפה, אשר כותב בימים אלה ביוגרפיה חדשה של ויצמן, סבור שלא. "ויצמן אכן היה עשיר, אך הוא עשה את עושרו במו ידיו, מעבודתו כמדען", הוא מסביר, "נכון, הוא הסתובב בשדות כשהוא לבוש חליפת משי. הוא בחיים לא חשב להיות פועל. אולי הוא לכלך פעם את נעליו המבריקות, בדרכו מהרולס-רויס למסיבה. אבל הוא לפחות היה מי שהיה ולא ניסה להיות משהו אחר. הקולקטיב הלאומי היה זקוק למלך, וזה מה שוויצמן סימל".

גולני, שבשנים האחרונות קרא כל פיסת נייר שקשורה בוויצמן, בארכיונים בישראל וברחבי העולם (כולל כל המסמכים השמורים בקפידה ובמקצועיות רבה בגנזך ויצמן) נחרץ מאוד בבואו להעריך את המנהיג עליו הוא כותב.

"אני מעז לומר, בבוטות אבל באחריות, שאלמלא חיים ויצמן, היינו זוכרים את הרצל כעיתונאי בינוני, כמחזאי ‘לא משהו' וכעוד אחד שניסה את כוחו בפוליטיקה", אמר, "על בן גוריון לא היינו שומעים. שניהם היו אנשים דגולים, אבל בלי ויצמן לא היתה להם משמעות. הוא היה זה שלקח את החזון של הרצל, שהיה נחלתה של קבוצה קטנה, והפך אותו למשהו ממשי שאפשר לגעת בו. משהו שבן גוריון יכול היה לקחת ולעבוד איתו".

רשימת ההישגים ההיסטוריים של ד"ר חיים ויצמן, שנולד ב-1874 ברוסיה הלבנה, ארוכה ביותר. די להזכיר את העובדה שהצליח להניע את האימפריה הבריטית לפרסם את הצהרת בלפור ערב כיבוש ארץ ישראל על ידי צבא בריטניה. ההצהרה חוללה מפנה בתולדות העם היהודי בכך שהכירה בזכותו לכינון בית לאומי בארץ ישראל.

אילן אסייג

אבל לא רק בפוליטיקה ובמדיניות הוא הצליח. גם במדע היה פורץ דרך, והדגיש כי עתידה הכלכלי של המדינה טמון ביכולתה לממש את הפוטנציאל המדעי-טכנולוגי שלה, עשרות שנים לפני שישראל הפכה למעצמת סטארט אפ. ויצמן עצמו התפרסם כמי שהצליח לייצר אצטון מתירס באמצעות חיידק שכונה על שמו. התגלית החשובה הזו תרמה משמעותית למאמץ המלחמתי של בריטניה במלחמת העולם הראשונה, שכן היא אפשרה לייצר בזול אבק שריפה נטול עשן. לצד זאת, הוא היה ממקימי האוניברסיטה העברית, הסוכנות היהודית והבריגדה היהודית.

אבל מעל הכל, ויצמן היה פוליטיקאי. "אחד שידע להביא את הפוליטיקה האישית לשיאים שלא נראו כמותם", כדברי פרופ' גולני, "היתה לו יכולת שיחה ממגנטת. למעשה, הוא הממציא האמיתי של הפייסבוק: היתה לו רשת של חברים שהתפרשה על כל אירופה, המזרח התיכון, המזרח הרחוק ואמריקה". התכונות האלה, כך נראה, אפשרו לו לזמן אליו מעת לעת לארוחת צהריים את כל הצמרת הבריטית, ולנזוף בה על כך שהיא לא מממשת את הבטחותיה.

"ויצמן הבין את נפלאות הפוליטיקה. ראית אותו בכל המסיבות. הוא ידע את קורותיה של אחרונת הגבירות בכל אירוע חברתי, אומר גולני.

אולם מה שהפך אותו מפוליטיקאי למנהיג גדול, לדבריו, היתה היכולת שלו להבין את המציאות, "לרכוב על גלי ההיסטוריה, לכוון אותה למטרותיו, ולדאות בין זרמי האוויר".

ומה לגבי חייו האישיים? המשפחה, האהבה?

"הייצריות של ויצמן היתה חלק ממקור הכוח שלו. היתה לו תשוקה גדולה, שלא נעצרה רק בפוליטיקה. תשוקה שהתבטאה בנואשות לחברה, לנשים ולאהבה", אומר גולני. "הוא היה מתאהב כרוני, אך הקפיד לתת המון כבוד לכל אשה שהכיר. הוא לא התייחס לאף אחת כאובייקט. למעשה, הוא היה כמו דבורה שעפה מפרח לפרח, אבל יודעת לבחור בקפידה את הפרחים שלה ומעניקה להם הרבה כבוד".

אהבתו לאשתו ורה היתה גדולה מאוד, אך אורח חייו ותפקידיו הציבוריים לא הקלו על השניים. "המשפחה הזו, כתא משפחתי, נכשלה", הוסיף גולני, "אין ספק. זה המחיר הנורא שהוא שילם על שהיה מי שהיה".

לשאלה איך ויצמן היה רואה את ישראל היום, 60 שנה לאחר מותו, השיב דולר בפירוט.

"הוא היה אדם מציאותי, שקורא סיטואציות היסטוריות. הוא לא היה מתייחס למצבנו באופוריה או בדיכאון, אלא חושב שיש כאן דברים מרשימים מאד וגם מטרידים מאד, ולכן גם חושב שיש דברים שצריך לעשות - ומיד", הסביר, "לא להגיד ‘יום אחד', אלא לקחת את האיכות שיש כאן ולפרוץ אתה קדימה. ויצמן, שהיה אליטיסט, חשב שזו האחריות הגדולה של כל מנהיגות - לא משנה מאיזו מפלגה".

לדבריו, "במקום למנות את הישגינו וכישלונותינו, כמו שעושים רבים כיום, הוא היה אומר: ‘יש לנו מצב נתון, לטוב ולרע. יש לנו פוטנציאל חיובי מאוד, בוא נתרומם איתו, נעשה את מה שצריך'".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו