בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

העולם מסתנכרן עם יוקו אונו

היא מציגה רטרוספקטיבה מעבודותיה, מעלה מיצבים, נלחמת ברעב העולמי ¬- ועכשיו גם הוציאה קו בגדי גברים חדש

5תגובות

"זה הז'קט, ותראה, אלה המכנסיים", אומרת יוקו אונו. "בזה רציתי להתמקד. להדגיש את החלקים הטובים". השעה 10:45 בבוקר של יום סתיו. אונו יושבת בירכתי חנות האופנה הטרנדית "אופנינג סרמוני" בסוהו שבניו יורק, לעיניה משקפי שמש ולראשה אחת המגבעות המפורסמות שלה (של איסי מיאקי, אם אתם מוכרחים לדעת), ומציגה סדרת רישומים שהגישה לצוות המעצבים בחנות. על פי הרישומים הללו יצרו המעצבים את הז'קט והמכנסיים ­ ופריטים נוספים המרכיבים קו חדש של בגדי גברים בחתימתה.

מתברר שבמכנסיים שהיא רוצה להתמקד בהם יש חור במקום שבדרך כלל יש בו מפשעה, והחלקים הטובים שהיא מתייחסת אליהם הם... נו, אתם כבר מבינים. אונו מצביעה על רישום נוסף, הפעם יש בו חצים המופנים אל הפטמות ולצדם הנחיות: "חורים, לשים בהם פרחים (טריים)".

כעבור כמה רגעים מביא אחד העוזרים מגיני ברכיים שמצוירות עליהם עיניים. למה לטרוח ולשאול למה הם נועדו? די בכך שנגיד שקהל היעד של אונו אינו מורכב בדרך כלל מחברי ליגת הכדורגל הלאומית.

ניו יורק טיימס

הסלבריטאית החדשה בתחום עיצוב האופנה הגתה בראשונה את הרעיון לעצב בגדי גברים כשהתאהבה בג'ון לנון בשנות ה‑60. היא אהבה מאוד את הופעתו החיצונית, אם בבגדים ואם בלעדיהם, והיתה מוטרדת מכך שכמעט תמיד הפגינו המעצבים יחס של חפצון וסקסואליזציה כלפי נשים. "גברים רצו תמיד שניראה טוב ונוריד את כל הבגדים", אומרת אונו. "אנחנו לא יכולנו ליהנות מהמיניות של הגבר באותה צורה".

אונו רצתה לפעול לשינוי המצב, אך הבינה שהעולם אינו מסונכרן עם העדפותיה בתחום האופנה. אבל הזמנים השתנו, כמובן. נשים יצאו לעבודה בהמוניהן. הגבולות בתחום האופנה היטשטשו. הומואים ולסביות נהפכו למיינסטרים. הגוף הגברי נהפך לנכס חשוב בענף הפרסום.

ואז, בתחילת העשור השביעי לחייה, התיידדה אונו עם אנשים מעולם האופנה, ואלה התייחסו אליה לא כאל האשה שפירקה את הביטלס, אלא ככוהנת הגדולה של הקוליות וכתזכורת לניו יורק כפי שהיתה לפני שהשתלטו עליה אנשי קרנות הגידור. לפני שלוש שנים, כשפגשה בטוקיו את אומברטו ליאון, מייסד "אופנינג סרמוני", וסיפרה לו על חלומה הישן לעצב קו של בגדי גברים, הוא קפץ על ההזדמנות לעבוד אתה. "מאז ומתמיד היא היתה רדיקלית", אומר ליאון. "היא דוחקת את הגבולות".

הפריטים החביבים על ליאון במיוחד הם סדרה של בגדים שפעמונים תלויים עליהם. "אחד מהם הוא מין שרשרת פלקסיגלס, רצועה החובקת את הצוואר ומחוברים אליה שני פעמונים שמשתלשלים לאזור החזה", הוא אומר, "בלוויית המשפט, 'צלצל בפעמון לאמא שלך'".  פריט אחר הוא חגורת עור שחורה ועליה הכתובת "אל תיגעו בי", שיש בה פעמון סמוך לטבור, כדי להרתיע את מי שמתכוון לעשות זאת. "אני חושב שאנשים יתלהבו מזה מאוד", אומר ליאון.

אי-פי

אפשר לטעון שהדגמים מטופשים. אבל שיתוף הפעולה נעשה בתקופה שבה אונו, שעדיין מתגוררת בבניין דקוטה באפר וסט סייד, זוכה לתחייה גדולה בזירת האמנות והתרבות. כאמנית חזותית היא זוכה להערכה רבתי. בחודש יוני הוצגה רטרוספקטיבה מיצירותיה בגלריה סרפנטיין בלונדון. בתקופת המשחקים האולימפיים בקיץ היא שיתפה פעולה עם חנות הכלבו הלונדונית סלפרידג'ס, במיצב אמנות ציבורי, "Imagine Peace", ששיאו היה הקרנת קליפ ובו ג'ון לנון שר את "Imagine". בספטמבר היא כבר היתה שוב בניו יורק והציגה מיצב וידיאו בטיימס סקוור בשיתוף קרן ארט פרודקשן. 

אי-פי
אי-פי

ובינתיים אונו מככבת בכותרות: היא התגייסה למלחמה ברעב העולמי והעניקה את פרס השלום השנתי שלה לפוסי ריוט, להקת הפאנק הנשית מרוסיה שחברותיה הורשעו בחוליגניות במוסקבה. "אני יודעת איך זה להיות רעבה", סיפרה אונו למגזין "רולינג סטון" בערב התרמה לארגון "WhyHunger", שנערך בשבוע שעבר בהארד רוק קפה בטיימס סקוור. "במלחמת העולם השנייה הייתי ילדה קטנה. גירשו אותי מארצי. היינו רעבים מאוד. אני פשוט לא רוצה שילדים יעברו את החוויה הזאת".  

ביום רביעי שעבר הודיעה ספריית הקונגרס על פרסום עשרות ראיונות בין ג'ו סמית, בעבר נשיא חברת התקליטים קפיטול, לדמויות מפתח מעולם המוסיקה ובהם אונו. בראיונות היא מספרת בגילוי לב על הפירוק של הביטלס וטוענת שרינגו סטאר הוא שיזם את הפרידה (בראיון אחר, שהתפרסם לא כבר, מספר גם פול מקרטני שלאונו לא היה שום קשר לפירוק הלהקה). 

אונו מרבה להופיע גם בחוגי החברה בניו יורק. היא מפגינה את נוכחותה בערבי התרמה ובמסיבות אופנה, למשל במסיבת ההשקה של הבושם החדש של ליידי גאגא שנערכה במוזיאון גוגנהיים בספטמבר. אונו קטנת הממדים גם עיצבה קולקציית קפסולה של תכשיטים לבית סוורובסקי, שיתוף פעולה שהושק במסיבה בשבוע האופנה, בנוכחות ג'וליאן מור ואליזבת אולסן. אלה הישגים לא רעים, בהתחשב בעובדה שבעוד כמה חודשים ימלאו לאונו שמונים שנה. 

היא עצמה אומרת שהיא בסך הכל עושה את מה שעשתה תמיד ­- מנסה להמשיך להיות פעילה ולהפוך את העולם למקום טוב יותר. ידידיה טוענים שלא היתה לה תקופה טובה מזו. חוסר השקט במזרח התיכון, השפל הכלכלי באירופה והאתגרים הפוליטיים בארצות הברית ­- כל אלה, לדבריהם, גרמו לכך שכיום אנשים פתוחים יותר לקבל את המסר הפשוט ונטול האירוניה שלה, הקורא לנו לאהוב איש את רעהו ולתרום את חלקנו ליצירת שינוי חברתי.

"לדעתי, מסר השלום שלה מכה עכשיו גלים", אומרת קתרין מוריס, אוצרת מרכז אליזבת סקלר לאמנות פמיניסטית במוזיאון ברוקלין, שבו נערכה מחווה לאונו לא כבר. "היא נחשבת מהימנה בזכות המחויבות ארוכת הימים שלה לאקטיביזם פוליטי". דורין רמן, מייסדת הקרן להפקת אמנות, מסכימה עם הדברים. "המצב הולך ונעשה כאוטי ודוחף אותנו לקבל החלטה ולהיות אחראים לפעולותינו, והעבודה שלה מדברת על זה", היא אומרת. "זו מפת דרכים".

ומתברר שאונו אינה מתכוונת לחדול מפעילותה בזמן הנראה לעין. ראשית, היא ובנה, שון לנון, בן 37, הקימו את "Artists Against Fracking" (אמנים נגד סדיקה תת קרקעית), ארגון המתנגד לשיטת הקידוח לכריית גז טבעי. וכפי שאופייני לה, במסר שהיא מפיצה יש גוון אפוקליפטי. "אם לא נפעל בעניין, כולנו נמות", היא אומרת. 

שנית, אונו משלימה את העבודה על אלבום. זה יהיה אלבום אקלקטי, עם "בלוז, רוקנרול, רוק כבד, רוק קל, כל מיני סגנונות", היא אומרת. גם הפרויקט הזה ייעשה בשיתוף פעולה עם בנה, שלדבריה הוא כישרון יוצא דופן ("יש לי מזל בתור אמא, כי כשהריתי וכשהוא בא לעולם לא ידעתי שאני מקבלת מוסיקאי נהדר לאלבומים שלי") ומפליא לשלוט ב"טכנולוגיה המודרנית".

אונו מספרת כי היו שיעצו לה לא לעבוד אתו, שכן זה הדבר הגרוע ביותר שהורה יכול לעשות. אבל היא לא חזרה בה. "זו דרך נחמדה לאם לפגוש את הבן שלה", היא אומרת. "כי אחרי גיל שלושים מגיע השלב שבו יש לו חיים משלו". העובדה שהחלה לשלם לו משכורת, כך נדמה שהיא אומרת, היא דרך טובה לגרום לו להחזיר לה טלפונים. וחוץ מזה, בסופו של דבר, כך אונו אומרת, הבן שלה יודע תמיד מי הבוס: "אני, כמובן. סליחה?" 

מאנגלית: אורלי מזור-יובל



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו