בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

החיבוק החולף

4תגובות

“להביט באותו ענן פעמיים” - טל ניצן. הוצאת קשב לשירה, 75 עמ’, 68 שקלים

פואמות קטנות בפרוזה פזורות בין שירי “להביט באותו ענן פעמיים”, ספרה היפה, החמישי, של המתרגמת והעורכת רבת הזכויות טל ניצן. אותן פואמות מתוארכות ומוגדרות כ“חלום”, אבל אפשר לחשוד כי גם אם נבעו מאותו מעיין תת־הכרה לילי, אין הן מבקשות להציג את רישומי החלומות של המשוררת לשמם. עיצובן הלשוני מעניק להן מעמד אלגורי, מיתולוגי לעתים. יותר מסוריאליזם ‏(והחלום מעצם טבעו נושק לסוריאליזם‏) או מפתחות לפירוש פסיכואנליטי ‏(רמזים להליך פסיכואנליטי דווקא נמצאים בספר‏), הן נקשרות למשלים־ביעותים של קפקא, למשל. אלה סיפורים ללא התרה, המשקפים מציאות נפשית ופיסית שהמובן בה נעשה בלתי אפשרי, אולי אפילו מיותר.

ואולם אם אין בהם הסבר ונחמה, מה מושך את ניצן אל עולם החלומות? אפשרות אחת היא שיותר משהיא מבקשת מנוחה בשינה, היא נחרדת מהיקיצה. כחוט השני עוברת החרדה הזאת בין שיריה. “היום נדחף פנימה כמו חיה/ שארבה מחוץ לחלון כל הלילה”; “בקצה השינה הסכנה הסדקים המטפסים בקירות”; “אלמוות פקע עם אור ראשון”. גם השינה עצמה אינה תמיד מקום בטוח. “דמי לך שבכל פעם/ שאת נרדמת בלי חשד בלי מגן/ בלי מורא, את נשכחת מן הלב”, ניצן כותבת, ובשיר “מאחורי השמורות” היא מתריעה, “אם תעצום - הכל יאבד/ גם אם תפקח”.

תומר אפלבאום

ניצן, שהאתיקה והמחויבות הפוליטית אינן מרפות ממנה, מקפידה להזכיר שאין להפוך את חדר השינה למקלט פרטי, עיוור לעוולות שבחוץ. “אני אדם שהעולם כולו, על/ רעדיו, רעותיו ורעשיו, ניצב בינו ובין שנתו”, אומר הדובר במחזור החותם את ספרה - ובכל זאת, נדמה כי השאלה המרכזית המעסיקה אותה כאן היא שאלת האהבה הפרטית. יתרה מזו, היא אולי שואלת אם האהבה אפשרית בכלל. לרוב, שאלה זאת נבחנת אף היא בנקודת התפר שבין שינה ליקיצה. “בתוך החיבוק החולף/ שאין בו אפילו כדי/ להושיע מפרידות הבוקר/ אנו טועמים נצח”, מלמדת ניצן, וניסיונה מוביל אותה לשאול שאלה כללית יותר: “אתם שמרוב כמיהה לאהבה/ גרונכם ניחר, כמה מקום תפנו לה/ על הכר?”

שאלה פשוטה ונוקבת מאוד, שהרי אם רוצים כל כך, איך זה שלא? אפשר שניצן אומרת משהו על המנגנון שבו אדם נאבק בטוב, בטובתו שלו ובטובת הזולת. במלים אחרות, היא מבקשת לעורר מודעות לאופן שבו האדם נעשה חסר שליטה. “אני מוטחת בחזרה לאהבה/ בכוח, בלי להישאל”, היא כותבת על העדר שליטה במעגל ראשון, זה שבינה ובין עצמה ‏(ובמקום אחר, “מה שמפחיד זו אני/ שהולכת חירשת לכל הראיות/ הנאנקות תחת צעדי/ לופתת זר דועך/ כמו מצפן”‏). במעגל שני, זה שבין אדם לזולת, לבן זוג אולי, חוסר השליטה מובן יותר כביכול, שהרי שניים אינם אחד, ובכל זאת, גם הוא מעורר תמיהה תהומית. את התמיהה הזאת ניצן מתמצתת באופן נהדר: “מן המלים/ איך לא ראית, איך יכולת, זו ציפור/ יובנו רק זו ולא”.

וכמובן, ישנו גם ממד קיומי בסוגיה זו, העדר שליטה שאינו תלוי באדם זה או אחר, אלא בעצם מעמדו המוגבל בעולם: “הדבר שלךְ ממתין לך/ על מדף/ מאחורי דלפק/ לוחש את שמך ‏(...‏) ואם לא יבקע בדמות כנפיים/ ‏(קרעי העטיפה ינשרו/ שלג צבעוני לרצפה‏)/ ואם לא ישַלח אותך/ לפחות יפליא לקשט/ את כותלי התא”.

כאשר דנים בסתירות שבנפשו של האדם, באופן שבו הוא כמה לאהבה ובכל זאת אינו מפנה לה מקום על הכר, אין ברירה אלא להשתמש גם בכלים הפסיכואנליטיים, לחזור לחוויות ראשוניות. באופן מובלע, שאינו זעקני, ניצן עושה זאת בעצמה. “בכל בוקר, את כבר יודעת/ תפלסי את שובך אל עצמך במפולת/ סלעים ותתעי בחדרים אחרי הבכי/ החלוש או השתיקה דווקא/ של התינוקת השקופה, תמיד/ אותה אחת, זערורית, שלא את/ שכחת ולא את הרעבת ורק את/ יכולה להציל”. לא רק את התינוקת יש להציל, גם על האם יש לגונן ‏(האם זה שורש הבעיה?‏): “כשכל השאר מזנקים מגבוה/ אני עוצר את הקפיצה במעקה/ כי אמי תעצב/ גם אם אין מעקה/ אלא קולה הרועד”. מכל מקום, את ה”ילדה שנרדמה בחדר לא לה” היא מבקשת להוביל “אל המיטה הנכונה/ כמה אפשר לתעות בעולם צר כל כך”.

סוף תעייתה של ניצן עצמה בספר זה טוב. האם האהבה אפשרית? היא שברירית, זמנית, בלתי שלמה ובלתי מובנת, ובכל זאת, היא המטמון שנמצא באחרית ספרה. גם אותו, את אותה אהבה, ניצן מיטיבה לתאר בלשונה הישרה, הצלולה: “גם במחסה גופך/ מישהו בתוכי עדיין/ קורא לך.// דברים רבים שעליהם/ אין לי תשובה מלבד/ אתה.// ידיך מוחקות את/ כל מה שאינו/ אנחנו”.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו