דמוקרטיה ללא דמוקרטיה - דעות - הארץ

דמוקרטיה ללא דמוקרטיה

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

קצרים ימיה של הדמוקרטיה ומועטים. ביוון העתיקה היא נמשכה כ-200 שנה ודומה לכך משך ימיה בעידן המודרני. הדמוקרטיה של ימינו שואבת את מקורותיה הרעיוניים מזו העתיקה, בעיקר מאתונה הקלאסית: הואיל והעם הוא הריבון נקרא שם המשטר דמוקרטיה, אמר פריקלס מנהיג אתונה. אלא שהדמוקרטיה המודרנית חוטאת לרעיון הדמוקרטי הבסיסי של שוויון ונגישות, משום שבחרה לאמץ כמה מהרעיונות הדמוקרטיים של אתונה ולדחות את האופן שבו קיימה אתונה את משטרה. האתונאים לא סברו שאפשר לנתק בין מכניזם שלטוני לרעיון המנחה אותו; זאת מאחר שהמכניזם הוא זה שהבטיח את הדמוקרטיה, את ריבונות העם, את הנגישות ואת הרוטציה: בדמוקרטיה, אמר אריסטו, נהוג "לבחור ולהיבחר על פי התור".

אז מה שכחנו? על מה ויתרנו? על ההגרלה. יותר מכל עמד המשטר הדמוקרטי על ההגרלה ופחות על ההצבעה. פקידים, כוהנים, מושבעים (ששימשו למעשה כשופטים) ואפילו שרי ממשלה - כולם נבחרו בהגרלה, ולא היה "ראש ממשלה". נא לא לחייך: "לשלטון העם יש קודם כל את השם היפה ביותר: 'שוויון בפני החוק' (איסוֹנוֹמִיה)... במשטר זה נבחרים בעלי התפקידים בגורל, ומחויבים למסור דין וחשבון, וההצעות מובאות לפני כלל האזרחים... כי על הרבים עומדת החברה" (הרודוטוס, ספר 3, פרק 80, מיוונית: בנימין שמרון ורחל צלניק-אברמוביץ).

אריסטו ידע מה שיודעים רבים גם כיום: בחירות זה לא עניין כל כך דמוקרטי. מקורה של הדמוקרטיה, אומר אריסטו, הוא לא רק בתחושה של שוויון אלא גם בתביעה לשוויון מוחלט; ובהתאם, הדרישה להשתתפות שווה בכל דבר ועניין. "כאשר המשרות הציבוריות מאוישות באמצעות הגרלה נקרא המשטר דמוקרטי; לעומת זאת, כשהמשרות הציבוריות מאוישות בבחירות זוהי אוליגרכיה" (אריסטו, "פוליטיקה", 35 1301a28). ביוונית "אוליגוי" משמעו מעטים, החולקים ביניהם את מנעמי הארץ. מוכר? בעידן המודרני, המשופע בלוביסטים, קבוצות לחץ, ועדי עובדים ודילים של פריימריס, האוליגרכים שולטים בפועל.

אלא שלאוזני האזרח המודרני הגרלה ופוליטיקה נשמעות כסתירה מגוחכת, שהרי "זה לא יכול לעבוד". לא עוזרת התזכורת שאתונה הדמוקרטית היא שהביסה את האימפריה הפרסית ולאחר הניצחון עמדה במשך כ-80 שנה בראש אימפריה ימית, הנהיגה יותר מ-300 מדינות, החזיקה צי מפואר בן 200 ספינות קרב, גבתה מסים, ויצרה מדיניות מוניטרית אחידה. כמו כן, לאחר תבוסתה במלחמה נגד ספרטה (404 לפנה"ס) התמיד בה המשטר הדמוקרטי עוד שנים רבות, תוך כדי הרחבתו המתמדת, כולל תשלום לבני העם כדי שיוכלו להתפנות וללכת לתיאטרון. בקיצור, עם ההגרלה והתחלופה המתמדת מדי שנה של נושאי התפקידים זה בכל זאת עבד לא רע.

למה היתה ההגרלה כה חשובה? כדי לשבור ולפורר את קבוצות הלחץ. כאילו אמרו: ככל שהמערכת תהיה מורכבת ומסובכת יותר, כך תהיה יעילה יותר. העיקרון האתונאי עמד על תיחומי זמן קצרים, ריבוי ותחלופה מהירה. ניקח למשל את מערכת המשפט: כאשר המשפט בידי העם אזי הוא הריבון, אומר אריסטו. מדי שנה נבחר בהגרלה מאגר של 6,000 מושבעים; ערב יום המשפט פירסמו את הקצאת המושבעים (בממוצע: 501 איש); כל משפט החל בבוקר והסתיים בערב. יקר מאוד לשחד 501 אנשים וזה גם לא מעשי, שכן עד לרגע האחרון ממילא אין יודעים מי יישב במשפט. ועוד: הואיל ולא נדרש אדם להוכיח "זכות עמידה", לכל אזרח הזכות לתבוע כל אזרח ואל לו להמתין ליועץ משפטי כלשהו או ל"תביעה הכללית". בקיצור, שום אוליגרך אינו חסין. יווני קדום אולי לא היה מבין מהו טלפון סלולרי (גם סבי לא), אבל הוא לא היה נרתע מלתבוע אישית את בעלי החברה שהתעללה בו ואולי להציע חקיקה באסיפה, מבלי להמתין שתעשה זאת אישיות פוליטית "המייצגת" אותו.

בדומה לכך, רוב נושאי המשרות הציבוריות, למשל עשרת השרים הבכירים (ארכונים) הוגרלו לשנה אחת בלבד. בתחילה התקיימה ההגרלה בקרב בעלי הצנזוס הכלכלי (סף הרכוש) הגבוה ביותר; עם הזמן הורד הרף. והיו גם משרות בבחירה ישירה, כמו עשרת שרי המלחמה (האסטרטגים), שכן האתונאים חפצו שאלה יהיו אנשים שיודעים את מלאכתם (האתונאים גם הענישו מדי פעם מפקדים שנכשלו). לעומת זאת - וזה מה שחשוב - כל אזרח "ידע" כיצד להיות שר ממשלה.

הפרלמנט (או "מועצה", בּוּלֵה) האתונאי הוא הגורם לנו בלבול גמור. שיטת ההגרלה כה מורכבת עד שברור שזו בדיוק מטרתה: "לערבב" את האזרחים, ושוב, למנוע קבוצות לחץ של אזור או של מעמד כלשהו. ברפורמה שייסדה את הדמוקרטיה חולקה אטיקה (האזור שבו שכנה אתונה) לשלושה אזורים, הר, מישור, חוף; איכשהו, שליש מכל אזור הודבק יחד ליצירת "שלושים שלישים", שחולקו לעשרה שבטים, כך שבכל שבט (אנשי הר, מישור, וחוף), ששימש גם כחטיבה צבאית, היתה ערבובייה של אזרחים (תוצאה של הגרלה כמובן).

מדי שנה נבחרו בהגרלה מכל שבט 50 איש, שנשלחו לפרלמנט שמנה 500 איש. השנה חולקה לעשר יחידות (פְּריטָנֵאִיוֹת) שבהן שימש שבט אחד כנשיא. מדי יום התחלף נשיא הפרלמנט, והתחלפו גם נושאי משרה אחרים. הואיל והנשיא היה יכול לקבוע את סדר היום ואת הדיון בהצעות החוק שתובאנה לפני אסיפת העם, לכאורה היה נתון ללחצים חיצוניים. אבל איש לא ידע מי יהיה הנשיא למחרת היום, כך שלא היה על מי ללחוץ. וכן הלאה.

היתה זו דמוקרטיה מערבבת ומעורבת. אדם הבוחר להסתלק מענייני הציבור נחשב כ"אזרח שאין חפץ בו", לא כמתנה לשלטון. ההגרלה היתה המכשיר היעיל ביותר נגד אוליגרכיה של הון ושלטון, קירבה את האזרח למעש הפוליטי (הבה נזכור שעצם המושג "אזרח", פוליטֵס, לעומת המושג "נתין", הוא המצאה יוונית), ופתחה בפניו מעש זה ברמות שונות: באסיפת העם הריבונית, במועצה העליונה, ובבתי המשפט. זה עבד היטב 200 שנה. צריך להתגבר קודם על הרתיעה של "אנשי המקצוע" ומומחים למדע המדינה, כמו אלה שהמציאו בזמנו את חוק הבחירה הישירה לראשות הממשלה. הם לא רלוונטיים לעניין. האם כה מופרך לחשוב שהגיע הזמן לשוב ולערב (ולערבב) את העם באמצעות המכשיר הדמוקרטי המובהק ביותר שהורישה לנו אתונה הקלאסית?

פרופ' מלכין הוא מומחה להיסטוריה יוונית עתיקה ומופקד הקתדרה לחקר תרבויות הים התיכון באוניברסיטת תל אביב

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ