בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ספר שיש בו הכל, רק לא אהבה

למרות השימוש התכוף במלה “אהבה”, בין גיבורי "תאונה" של הסופר האלבני איסמעיל קאדרה לא עובר אפילו רגע אחד של קרבה אכפתית וחמלה

2תגובות

התאונה
איסמעיל קאדרה. תירגם מאלבנית: רמי סערי. הוצאת כתר, 263 עמ’, 94 שקלים

איסמעיל קאדרה הרוויח ביושר את השבחים שהמו”לים שלו בכל העולם חולקים לו ולכתיבתו. הוא נחשב, כך נאמר גם על גב העטיפה של הספר בתרגום העברי, “אחד הסופרים החשובים בעולם”. לא שאני יודעת בדיוק מה זה סופר “חשוב” לעומת סופר טוב, אבל נניח לזה. גם התרגום של רמי סערי אכן משובח ‏(רוב הקוראים לא יוכלו להשוות עם המקור האלבני, אבל תרגום משובח ניכר היטב בזכות טבעיות הלשון ויופיה‏) ואחרית הדבר שהוסיף מאירת עיניים.

עוד נאמר על גב העטיפה שהרומן הזה כמוהו כהזיה שבה “אהבה ותשוקה, אפילו אובססיה, מובילות להתנגשות”. גם קאדרה עצמו מצהיר, ללא כחל ושרק, כי “השכם והערב התריעו על הידלדלות שכבת האוזון, על התפשטות המדבר ועל הטרור, אולם איש לא נתן די צורכו את הדעת על שבירות האהבה”. דומה שדי בטקסט היפהפה הזה כדי לשכנע שלפנינו רומן שעושה הכל כדי לנפץ את הדימוי הפוליטי־החברתי־הבלקני של קאדרה, ומבקש לדבר על מה שלא דיבר עוד. על האהבה.

הפואטיקה שקאדרה בוחר ללהטט בה סבוכה ומרהיבה. לכאורה הוא טווה עלילה בלשית: גבר ואשה נהרגים בתאונת דרכים לאחר שהמונית שנסעו בה סטתה ממסלולה. נהג המונית, שנשאר בחיים, מוסר לחוקר הפרשה עדות מוזרה. הוא ראה במראה, כך הוא אומר, שהשניים התאמצו להתנשק. לא התנשקו. לא התחילו להתנשק. התאמצו להתנשק.

על משפט המפתח הזה בונה קאדרה את הבניין הספרותי המורכב שלו, שממריא הרחק מעבר לעלילה הבלשית. בסגנון מבריק ומדויק, ובסיפור שנכנס ויוצא אל התודעה של הדמויות ומדבר אותן בגוף ראשון ושלישי לסירוגין וללא סדר, הוא דוהר אחורה, קדימה, לאורך ולרוחב, בתהליך של פענוח. הקורא אינו יכול שלא להיסחף, לעתים להירתע, אך לעולם לא להשתעמם. אבל מה מנסים בעצם חוקרי הפרשה לפענח, ומה בין ניסיון הפענוח שלהם לבין מה שקרה בעולמם של שני הגיבורים, הגבר והאשה, שבינתיים מתברר שאכן היו זוג אבל כזה שניהל רומן רב מתחים, סכסוכים, קנאה, אובססיה וכאב? והאם מה שחשוב הוא פענוח החידה הבלשית או השפעת הפרשה על החוקר?

במובן הזה, הרומן של קאדרה הוא ההפך הגמור מרומן בלשי, שהרי הרומן הבלשי עוסק בחיבור קפדני של פרטים זה לזה עד להשלמת התמונה המלאה, כלומר עניינו הבהרת האי־בהירות, חידוד הערפול ומתן משמעות לעולם כאוטי ומאיים. לעומת זאת, “התאונה” לוקח תמונה מוחלטת לכאורה, אירוע תמוה אך ברור למדי, פורם אותו ומפרק אותו עד שכל מה שידענו קודם נראה כמו שברי תודעה ופירורי רגשות שחזקים בהרבה מכל כללי המציאות.

קאדרה אינו יכול להימלט מגורלו כמתעד מוכשר ואכזרי בפיכחונו של הבלקן בראשית המאה ה–21, אחרי הנפילה והנפילה שאחריה - הקומוניזם שהתמוטט וגל האלימות האתנית־הדתית־הלאומנית. כל תיאור אגבי של עיר הבירה טיראנה, כל יציאה מאלבניה הדלה, המשתחררת לאטה מהסגר של עשרות שנים, אל החלק השבע של אירופה הפתוחה והשאננה, כל סטייה מהסיפור אל דמותה של ידעונית צוענייה וכל שיחה נדושה ליד הדלפק בבר - הופכות אצלו לתיאטרון רב משמעות. לעתים הוא נראה ונשמע צבעוני בהרבה מההתרחשויות ומהדמויות שהוא אמור להיות להן רקע נסתר. אבל קאדרה הלא הבטיח לנו סיפור על שבירות האהבה.

המספר המתעתע של “תאונה” חופר בבשר החי של פרשת היחסים המיוסרים של שני הגיבורים שלו. הוא מקלף אותם וחושף אותם בכל חולשותיהם, תלותם זה בזה, קנאתם, תאוותם, מות אהבתם, משיכתם הלא נשלטת, קטנוניותם. האשה רבת השמות, הפיאות, התסרוקות והפנים משתוקקת להצהרת אהבה, לאינטימיות וקִרבה, אבל הגבר לא מסוגל לתת לה את מבוקשה. דווקא ברגעים הדרמטיים ביותר, כשחידת התאונה מתחילה להתפענח, חוזרת בה, מסתבכת בחוטים חדשים ושוב מתפענחת על פי מפתח חדש - הפירואט המפואר הזה נראה מזויף.

רויטרס

הוא לא נראה מזויף מפני שקאדרה לא יודע לכתוב, או מפני שהעלילה לא מרתקת כבתחילה. הוא מזויף מפני שהכל יש כאן, כאמור, לרבות שדיה היפהפיים של הגיבורה שנראים חשובים ממנה עצמה, והחקירה החטטנית של המאהב שלה על תחושותיה המדויקות כששכבה עם אשה אחרת, הכל - חוץ מאהבה. למרות השימוש התכוף של המחבר במלה “אהבה”, בין השניים האלה לא עובר אפילו רגע אחד של קרבה אכפתית, או עונג נעים בלי רטינות ונקמות, או רוגע שנובע מתחושת ביטחון הדדית, או חמלה.
אחת מן השתיים: קאדרה, סופר זעוף למדי ‏(אף על פי שהוא ניחן באירוניה מושחזת, שנינות והומור‏), באמת מתמכר לשדיים מושלמים ולשפתיים חושניות, מפחד מרגש אנושי בכלל ומרגשות הקשורים לנשים בפרט; במקרה כזה הוא מחמיץ משהו חשוב שבהחלט מפריע לו להיות “סופר חשוב” ומשאיר אותו בזיכרון בתור סופר שהצליח להבריק מאוד זמן מה. האפשרות השנייה היא שקאדרה רוצה להגיד משהו. האפשרות הזאת, שהוא רוצה לומר משהו שאינו רק על אהבה אלא על העולם כפי שהוא רואה אותו - כסף, תקשורת משוכללת ומיניות זמינה שהותיר אחריו החלק השסוע הזה של אירופה - עדיפה כמובן. אבל גם אם זה מה שקורה ב”תאונה”, וגם אם קאדרה באמת ידע מה הוא עושה, יש בספר הזה הכל, רק לא אהבה. וזה, אם תרשו לי רגע אחד של הרהור לא ספרותי, עצוב.

Aksidenti/ Ismail Kadare



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו