טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

האבא הדוחף של ג'ון קנדי

עניינו העיקרי של ג’וזף ‏פטריק קנדי היה לצבור כסף כדי לקדם את ילדיו לעמדות החשובות בארה"ב. הביוגרפיה שלו מתארת את דרכו להגשמת המטרה

17תגובות

The Patriarch: The Remarkable Life and Turbulent Times of Joseph P. Kennedy,
David Nasaw
$ 40 ,Penguine Press, 868pp


כשהחליט שבט קנדי כי בנם, ג’ון ‏(ג’ק‏) פיצג’רלד, צבר כבר ניסיון מתאים כסנטור והגיע הזמן להריצו לנשיאות ארצות הברית, החליט ראש השבט, ג’וזף ‏(ג’ו‏) פטריק, להעלים את עצמו מחזית המערכה לקידום בנו. זה היה ב–1960. לג’ו פטריק היו מוניטין מפוקפקים בחוגים רחבים, והצבתו בחזית היתה עלולה להגביר את הרינונים על התחזקות המערכת שאצלנו קוראים לה “הון־שלטון”. בקריירה הארוכה שלו כמתעשר ואיש ציבור למד ג’ו פרק אחד או שניים בהלכות קידום אינטרסים, ורצה למנוע מהמתנגדים מלטעון כי האב המיליארדר “קונה” לבנו את המשרה הרמה ביותר בדמוקרטיה האמריקאית. כידוע, ג’ון גבר בסופו של דבר על יריביו בתוך המפלגה הדמוקרטית, וכנציגהּ לא התקשה להתגבר על מי שהרפובליקנים הציבו נגדו, ריצ’רד ניקסון.

ג’ון, בנו השני של ג’וזף, יועד לנשיאות כ”ברירת מחדל”. מי שג’וזף טיפח וחינך למשרה הרמה היה בכורו, ג’ו פטריק קנדי ג’וניור, אך הוא נפל במלחמת העולם השנייה, והמשימה הועברה בלית ברירה לבן השני, ג’ון. ג’ו לא פיקפק בכישרונו וביכולותיו של ג’ון, אך בגלל גילו הצעיר, ובעיקר מצבו הגופני ומחלותיו, נראה היה שרצוי למנוע ממנו את תלאות המשרה הציבורית.

ג’ו קנדי האב, כותב דיוויד נסאו ב”הפטריארך”, הביוגרפיה החדשה עליו, רכש ביושר את שמו הרע. בציבור הוא נודע כרב־מג פיננסי שצבר הון רב במגוון גדול ורחב של עיסוקים. כישרונו הגדול היה לעשות כסף מכסף. כך, למשל, כשגדולים וחשובים ממנו קרסו בימי המשבר הכלכלי הגדול, הוא יצא ממנו בלא פגע. בחושיו המחודדים ידע להעריך שמוטב להרחיק את כל ההון ממקורות הסכנה. פעולה רבת תושייה זו אך הגבירה את התחושה כי ג’ו ניזון ממקורות מידע פנימיים שחסרים לאחרים. משקנה לו שם מפוקפק, לא היססו לטפול עליו האשמות מהאשמות שונות.

רבים האמינו שצבר הון מעסקי הברחות של משקאות חריפים בתקופת היובש. ג’ו פטריק, מספר לנו הביוגרף שלו, לא היה מעורב בעסקים לא חוקיים כאלה. עם זאת, הוא צבר חלק נכבד מהונו הרב כשהבחין כי תקופת היובש עומדת להסתיים והביקוש לוויסקי גובר. לפיכך מיהר להתקשר עם חברה לייצור ויסקי בבריטניה, והיה לבעל הזיכיון היחיד לשיווק מרכולתה בארצות הברית הצמאה. מששונה החוק, החל הכסף לזרום לקופתו של ג’ו. לימים מיהר לצאת מן העיסקה, לאחר שהבין כי תש כוחה המעשיר של תעשיית הוויסקי.

זה היה סודו של ג’ו בעסקים. הוא שיכלל את חוקי הכניסה והיציאה מזירות תעשיית הכסף. לא איש כג’ו פטריק ידיר את רגליו וידיו מתעשיית הקולנוע המתרחבת, ומשעשה מספיק כסף בעסקי הבנקאות, פנה להוליווד. גם כאן לא נקשר שמו בתפנית אמנותית גדולה. ג’ו היה מפיק שלא הבין בקולנוע, ואולי גם לא אהב קולנוע. הוא אהב את המרץ של התעשייה, את התמכרותם של האמריקאים למוצריה, וגם שם לא חדל מלהיטפל לנשים היפות והמצודדות בסביבה. הביוגרף שלו מונה את מספר הנשים שלו במאות.
אין זה מפליא כי מכל הקריירה המתוקשרת מאוד של ג’ו פטריק בהוליווד, אין זוכרים לו ולו סרט מופת אחד, אלא דווקא את פרשת האהבים שלו עם הכוכבת גלוריה סוונסון. בפגישה הראשונה הבטיח לה ג’ו לדאוג לעסקיה, אך גם הקירבה לאשה הזוהרת הזו לא סיחררה אותו ולא הסיטה אותו מעסקיו.

עניינו האחד והעיקרי היה לצבור כסף ומעמד. הכל כדי לקדם את סיכוייהם של תשעת בניו ובנותיו, ובשמה של קדושת המשפחה. המשפחה היתה הערך העליון של המיליונר הזה, שלא הרבה לשהות תקופות ארוכות במחיצת אשתו המטרידה, רוז. ערך נוסף ומקודש בחייו של ג’ו פטריק היה הנאמנות המלאה לקתוליות האדוקה, שאותה הביאו אבות אבותיו מאירלנד.

עושרו הרב, פרשות האהבים ואפילו היותו “אבא של” אינם ממצים את העניין הרב שמגלים היסטוריונים בדמותו של ג’ו פטריק. “הפטריארך” של נסאו היה לרב מכר וצבר עיטורים ושבחים לא רק בשל איכויותיו המופלאות של הספר. עיקר העניין בו מתמקד בפעילותו הציבורית, ובעיקר בשנות כהונתו כשגריר ארצות הברית בבריטניה ערב מלחמת העולם השנייה.

כמו רוב קהילת הקתולים־האירים, גם ג’ו פטריק קנדי נמנה עם אוהדיה של המפלגה הדמוקרטית ותמך במועמדותו של פרנקלין דלנו רוזוולט לנשיאות. אחרי בחירתו גמל רוזוולט לג’ו פטריק במיני משרות ציבוריות במנגנון הניו־דיל שלו, וביקש לנצל בהן את בקיאותו וניסיונו של קנדי בשוקי הכספים, הרגולציות והצי. אך לג’ו קנדי היו שאיפות מרקיעות שחקים. לאחר שעזר לרוזוולט להיבחר לכהונה שנייה, ציפה להכרת תודה ניכרת יותר ולתפקיד חשוב ומשפיע במערכת. כשנשאל בדיוק למה הוא מתכוון, לא היסס להצביע על לונדון. אישיותו הבעייתית היתה ידועה לפרנקלין ד. רוזוולט, וגם דעותיו הלא שגרתיות והלא־דמוקרטיות, אך הוא לא היסס ושיגר את האירי מבוסטון ללונדון.
החלטתו של רוזוולט תמוהה. נסאו מעלה את האפשרות כי רוזוולט רצה בעצם להרחיק את האוהד הבעייתי שלו ממרכזי העשייה. בכל מקרה, ההחלטה מעידה על החשיבות המועטה שראה בתפקיד. ב–1938 היתה אימת המלחמה והמשטר בגרמניה ברורה וידועה לכל. אך רוזוולט, כמו רוב האמריקאים, לא חש שמה שקורה באירופה הרחוקה עלול להשפיע על ארצו.

ג’ו פטריק קנדי, כדרכו, לא הניח למאורעות להתרחש בלעדיו. הוא זינק אל מבוכי הפוליטיקה הבריטית בלי להסתיר את דעותיו. ודעות היו לו בכל דבר ועניין. הוא הביע תמיכה לא מסויגת במדיניות הפייסנות של ראש ממשלת בריטניה, נוויל צ’מברליין. הוא התחבר לחוגים שמרניים קיצוניים שלא הסתירו את אהדתם לגרמניה ולמנהיגה, וכשהחלו לדבר על מלחמה המאיימת לפרוץ, לא הסתיר את דעתו כי בריטניה וארצו חייבות להימנע מכל נתיב פעולה העלול להוביל למלחמה. הוא האמין שבריטניה חלשה ואינה מסוגלת להתייצב מול צבא גרמניה הנאצית; וגם שאפשר לעשות עסקים עם היטלר, שהוא מנהיג רציונלי ומעשי, ורוב תביעותיו צודקות. קורבנותיו - הצ’כים, הפולנים, ובעיקר היהודים - לא עניינו את ג’ו פטריק קנדי. המחיר אינו יקר והתמורה כדאית; כך תימנע מלחמה ולא ייפלו חללים בריטים, ובעיקר אמריקאים.

התעלמותו של ג’ו קנדי ממצוקת היהודים לא היתה מקרית, כמובן. הוא היה אנטישמי מן הסוג הישן, וכל מכריו ידעו זאת. ידעו זאת גם בניו, שזכו למנה גדושה של אנטישמיות פרימיטיבית סביב שולחן המשפחה. ידעו זאת גם רוזוולט ואנשיו. אמרנו “אנטישמיות פרימיטיבית מסורתית”, והתכוונו לקתולי המסור התולה את כל צרות העולם בחטאיו של היהודי, החל בצליבתו של ישו וכלה בניסיון “הנואל” להצר את דרכו של אדולף היטלר. ג’ו קנדי מצא את היהודים הרעים והתככנים בכל מקום. היהודים שולטים בהוליווד ומסיטים אותה לדרך רעה, היהודים שולטים בוול סטריט ואחראים למשבריה ונפילותיה, והיהודים סובבים את רוזוולט בכחש ומוליכים אותו בנתיבים הפוגעים באינטרסים האמריקאיים.

האנטישמיות של קנדי האב לא מנעה ממנו, כמו שלא מנעה מאנטישמים מסורתיים רבים בעבר, למנות כמה וכמה יהודים בין ידידיו ומקורביו. ג’ו קנדי גרס שהוא יחליט מי הוא יהודי. אפשר לעשות איתם עסקים, אפשר לגנוב איתם סוסים, אפשר אפילו להתרועע עמם במדשאות הגולף של פאלם ביץ’, אך בחיק המשפחה, כשהשבט מתכנס, צריך להזהיר את הבנות, וגם את הבנים, מפני הכוונות הנלוזות של היהודים. כמו אנטישמים טובים ונאמנים אחרים לפניו ואחריו, גם הוא לא הסתיר לעתים את הערצתו ליהודים הכל־יכולים.

כשנתקל בנו, ג’ון, בהתנגדותם של חוגים קתוליים בארצות הברית לבחירתו לנשיא, שמא יגברו טענות “הנאמנות הכפולה”, רטן ג’ו פטריק באוזני ג’ק בנו, כי ראוי להם, לקתולים ולקרדינלים שלהם, ללמוד מן היהודים; הם יודעים לפעול כאיש אחד לקידום המטרות השבטיות שלהם. הקתולים, שנחשבו כמו היהודים מצביעים נאמנים של המפלגה הדמוקרטית, אכן היססו לתת את קולם לקנדי הצעיר. כשנמנו הקולות התברר ששיעור ההצבעה לו בקרב הקתולים היה נמוך משיעור התמיכה שלהם במועמדים הדמוקרטים לנשיאות בדרך כלל. היהודים דווקא תמכו בג’ון פיצג’רלד, ולא עזרו ניסיונות הרפובליקנים להניאם מכך באזכור האנטישמיות הבוטה של אביו.

פרק מעניין במיוחד לקורא בישראל עוסק בקשריו של ג’ו פטריק עם התנועה הציונית וראשי הסוכנות בלונדון ערב מלחמת העולם השנייה. ממקורות יהודיים ידועים הניסיונות של בן גוריון, משה שרת וראשי התנועה הציונית בארצות הברית להיעזר בשירותיו של השגריר בלונדון. מנהיגים ציונים בארצות הברית, כמו הרב וייז, ייחסו לג’ו פטריק כוונות טובות וראו בו ידיד אמת של היהודים והתנועה הציונית. כשנסאו חושף את התמונה מהצד האחר, מרשמיו ותכתובותיו של ג’ו קנדי, המסקנות שונות לחלוטין. גם בעניין זה גילה “השגריר” - כך ביקש לכנות אותו גם לאחר שפרש מן התפקיד - את דעתו, כי הפגיעה ביהודים היא מחיר שצריך לשלם תמורת שלום בעולם.

הביוגרפיה של דיוויד נסאו מרתקת, מחדשת, ובעיקר קריאה מאוד. העובדה שאת מלאכת הכתיבה הפיקדו בידיו בני משפחת קנדי, ובעיקר הנצר האחרון, הסנטור טדי קנדי, לא מנעה ממנו להוציא מתחת ידיו מלאכה הגונה וישרה. אין בה לייפות את סיפור חייו של אבי אחת המשפחות המשפיעות ביותר של המאה ה–20.

פרופ’ אלי שאלתיאל הוא היסטוריון, עורך הסדרה “אפקים” בהוצאת “עם עובד”



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#