שירת אמריקה הסואנת של וולט ויטמן - שירה - הארץ

שירת אמריקה הסואנת של וולט ויטמן

וולט ויטמן שר ב"הקדשות", החטיבה הפותחת את הטקסט המכונן "עלי עשב", את שירת הציבור של האומה, שיש בה מקום גם לפרט היוצא דופן

ארז שוייצר
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
ארז שוייצר

כמובן, בהתעקשות להשמיד במלים את הכלכלה, החברה והאמנויות אפשר לראות תמונת תשליל להערכה שרחש באימבאיב לכל אלה ‏(קורעים מצחוק, למשל, המכתבים המודעים לעצמם שכתב לשרי ממשלה בבקשה לתמוך באמנותו‏), ובמידה רבה, יותר מחירות יש בדבריו פחד משיעבוד ‏(לא במקרה נשמעים בשירתו הדים לשירה הרוסית שלפני העידן הסובייטי ואחריו‏). כך, מלמדים מאוד דבריו על האמנות העכשווית, שהיא בעיניו “ערימה של חרא טהור”, ועם זאת, אם “יתחילו לעשות פה אמנות שמימית שסוגדת ליופי הנשגב, אז אני אחזור לחרא ואטען שהוא נפלא”. במלים אחרות, באימבאיב הוא ניהיליסט עקרוני. החרא שגודש את כתיבתו מצליח לבטא את העיקרון הזה, שלפעמים הוא חסר ערך ולפעמים, אכן, נשגב, גם אם באימבאיב, אם לחזור לוולט ויטמן, ידע יותר את קסם ההיבדלות ופחות את חוכמת ההתקבצות.

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ