בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

המסע הנמשך של אודיסיאוס

לאחר טשרניחובסקי ואהוביה כהנא, בא תרגומו של אברהם ארואטי ליצירתו של הומרוס, "אודיסיאה", השומר על גובה אפי בעזרת לשון כאילו־מקראית

תגובות

הומרוס, אודיסיאה, תירגם מיוונית אברהם ארואטי, הוצאת מאגנס, 2013, 395 עמודים

תרגומו החדש של אברהם ארואטי ל”אודיסיאה” הוא פרי של מאמץ גדול. מאז טשרניחובסקי, איש לא תירגם לעברית את שני האפוסים של הומרוס ‏(תרגומו של ארואטי ל”איליאדה” התפרסם לפני יותר משנה‏). כדי להטעים מעט מן התרגום החדש, הנה ציטוט מהפרק השמונה־עשר. כאן נושא אודיסיאוס קינה על עצמו ועל האדם, ממש לפני שהוא מצליח להגיע אל פנלופה אשתו:

“אין שפל כאדם מכל שתצמיח הארץ, כל שנשמה באפם ועלי אדמתם יתהלכו. הרי ישער בנפשו, כי לעולם לא יסבול שום פגע, עת יצליחו האלים דרכו וברכיו תקלנה; אך כשמיד האלים הברוכים מצוקה תבואנו, יחשל את לבו ובעל־כורחו יישאנה. הלא מזגם של בני־אנוש הולכי־ארץ הריהו כמזג־היום יביאנו אב בני־אדם ואלוה. הן לפנים גם אני משגשג הייתי בקהילת האדם, מעשי איוולת רבים עשיתי, שבוי בכוחי ובעוצם־ידי, ואבטח באבי־מולידי ואחי”.

השורות אינן קצוצות, אף שארואטי מסמן את השורות מן המקור ההומרי בתוך הטקסט ‏(134–145‏). את הגובה האפי הוא שומר בעזרת לשון כאילו־מקראית. שנים רבות עמד לנו רק תרגומו המלא של טשרניחובסקי. השורות אצלו קצוצות, והמשורר הגדול השתדל מאוד לשמור על משקל. הנה כך תירגם אותן שורות, שבהן מבקר אודיסיאוס את כוחנותו:
“אין האדמה מזינה חיה חלשה מאדם / בין כל החי, כל הנושם והרומש על פני האדמה, / יען לעולם לא יאמין אשר תקרנו מתלאה, / כל עוד זזות ארכובותיו ואשר חוננוהו האלים; / אך אם מכאובות לו יתנו האלים המאושרים, / יישא גם אותם, על כורחו, ונפשו סובלת ייסורים, / יען כי דעתו של אדם על פני האדם תישנה / כאור־היום אשר יברא אבי כל האלים והאדם! / הנה לפנים הייתי אדם מאושר גם אני; / אולם הרביתי זדתי, גאווה עם גבורה הדיחוני, / יען הייתי בוטח באבי ובאחי בני־אמי”.

ב–1996 ראה בהוצאת כתר תרגומו של אהוביה כהנא. כהנא ביקש לוותר כליל על מאפייני המשקל והחלוקה לשורות, כדי לשמור על המאפיינים היותר חזקים של הטקסט ההומרי, היכולים לעבור לעברית. כך נשמעת אצלו הקינה של אודיסיאוס:
“אין על הארץ יצור נידף יותר מן האדם. והאדם אומר שלא יידע רעה ביום המחר, כל עוד האלים חולקים לו ברכה ואיבריו גמישים. וכאשר האלים המאושרים ממיטים אסון, גם את זאת הוא נושא ברוח נחושה, אף כי בעל כורחו. טיבן של מחשבות בני־האדם אשר על פני הארץ הוא כטיב הימים אשר חולק להם אבי־אנוש ואלים. גם לי נועד פעם עושר בין בני־אדם, אך הרביתי לעשות מעשים פרועים, התמסרתי לאלימות ולכוח ובטחתי באבי ובאחי”.

המאמץ הגדול לתרגם מיוונית לעברית - כמות אדירה, בתוך כלל התרגומים מיצירות המופת של המערב, הושקעה בתרגומים מיוונית - משקף משהו כמעט פנטסטי. יתר על כן, חלק גדול מהתרגומים נקרא על ידי מתי מעט. רוב התרגומים מסובסדים וזוכים לתמיכה בשם משהו שנבצר כמעט להבינו. האם אנחנו באמת חלק מספרות המערב? בפנטסיה שלנו, בלי ספק. אבל האם הטקסט היווני, ותרגומיו על פני הדורות - מאז סוף המאה השמונה־עשרה, או ראשית המאה התשע־עשרה - שאז השתקעה אירופה במערב, באמצעות הספרות היוונית, ממלא אצלנו תפקיד מכריע כזה, כמו שמילא, למשל, במודרניזם האירופי? לא בטוח.

אנחנו יודעים שהמודרניזם האירופי השתוקק אל האוניברסליזם של “יוון”, ובלבו ניצבה דווקא האודיסיאה. ‏(“יוליסס” של ג’ויס, והרבה בקנטוס של פאונד‏). אבל אם הציור הישראלי יכול היה “להיתמם” ולהתייחס למודרניזם בציור כאילו הוא מקור, ולא אמירה על מה שקדם למודרניזם, הנה ספק רב אם השירה העברית, או הספרות העברית, מתייחסת ליוונית המתורגמת בדרך כזאת, עם הכחשה או בלי הכחשה.

כן, אודיסאוס הופיע מדי פעם בשירה העברית, אבל נוכחותו היתה עירומה מכל מה שהמערב, מאז המאה התשע־עשרה, אימץ כ”מצע תרבותי”.

ובכל זאת, מקום שבו כדאי לבחון מקצת הקשיים הללו, הוא באחד מסרטיו היפים ביותר של ז’אן לוק גודאר, “הבוז”. כאן מוזמן תסריטאי צרפתי לשפר את עבודת הבימאי הגרמני, אשר החל לצלם את האודיסיאה בשביל מפיק הוליוודי ‏(ספק יהודי‏). הסרט של גודאר נעשה על פי רומאן של אלברטו מוראביה. ברומאן אומר מפיק הסרט, כי המקרא שייך לאנגלו־סקסים, ואילו האודיסיאה שייכת לעמי הים התיכון.

מובן שההחלטה של גודאר לצלם את האודיסיאה בחופי קפרי מבקשת להתמודד לא רק עם ההנחה המתריסה הזאת, אלא גם לתת לה תוקף ציורי. מהכחול־כחול של הים התיכון, זה הכחול שגודאר כל כך אהב לצלם בשנות השישים, עולים פסלי ענק של פוסידון, אויבו של אודיסיאוס, ושל אתנה, האלה המגינה עליו.

המפיק האמריקאי רוצה בימאי גרמני ‏(מכיוון שאת טרויה גילה גרמני, הוא אומר‏), וכך אנחנו זוכים להופעה נהדרת של הדמות הכי טרגית בקולנוע האירופי, פריץ לאנג. אל מול המפיק ההוליוודי הגס, הוא מצטט את דנטה ‏(“המתווך הנוצרי” הראשון בין יוון לתרבות המערב הנוצרית‏) ואת הלדרלין.

מה שחשוב יותר איננו המקום שבו תופס הטקסט ההומרי בגלגוליו בתוך התרבות המערבית ובשוליה, כמו אצלנו, למשל, אלא עצם הנרטיב של הגבר, הנוסע ואשתו המחכה, או הגבר הנלחם במחזרי אשתו, או הגבר הנכשל להילחם במחזרי אשתו - כל האפשרויות הללו מתרחשות בסרט, או בעולם הבדוי בכלל.

אין ספק בכלל, שהאודיסיאה חשובה לנו, מפני שהיא חלק מהקורפוס שראוי לנו לקוראו. והקושיות תורצו.

הנה קטע נפלא אחד, מתרגומו של ארואטי, מהפרק ה–11, ובו נפגש אודיסיאוס בשאול עם אמו: “אולם בואי, אמרי לי זאת ודייקי בדברייך: איזה מין מוות ארך־יגון הכריעך? האם מחלה ממושכת, או שמא ארטמיס ממטירת־החיצים סערה עלייך בחיציה הקלילים וקטלתך? ספרי לי גם על אבי ובני, שאותו עזבתי. האם רכושי עוד בידיהם או שמא כבר בידי גבר אחר? היאמרו כי לא אשוב עוד? ספרי לי על אשת חיקי, על עצתה והלך נפשה. הניצבת היא לצד בני ודואגת לכלל נכסינו? או שמא כבר אחר לקחה לו לאשה, והוא הטוב באכיים”.

טשרניחובסקי תירגם זאת כך: “אמרי לי אמת לאמיתה: / מיהו משליחי המוות ממתח־הגוף שהכניעך? / אולי מחלה ממושכה ואולי ארטמיס חובבת / חיצי־הקשת פגעתך לפתע בחיציה הרכים? / ספרי לי דבר על אבי ובני, זה אהבתי השארתי. / כיסאי אם נכון עודנו בידם או כבר נמסר לאחר,/ יען כבר אמרו נואש משובי לארצי מנדודי. / ספרי לי גם על אשתי, ומה עצתה, סעיפיה, / אם עודה גרה עם בנה, שומרת כל טובי בביתי, / ואולי כבר נהגה איש אחר מטובי בני־האכאים?”

אהוביה כהנא תירגם זאת כך: “אך אנא, אמרי לי, ספרי בדיוק, איזה גורל של מוות מר הכריע אותך? האם היתה זו מחלה ארוכה? או שמא באה ארטמיס הממטירה־חיצים ובקלעיה הרכים הרגה אותך? ספרי לי גם על אבי ועל הבן אשר השארתי אחרי, האם נחלתי עוד בידיהם, או שמא כבר מחזיק בה אדם אחר, והאם אומרים שלא אחזור עוד? אמרי לי מהן כוונותיה של האשה אשר נישאתי לה, ומה היא חושבת והאם עדיין היא לצדו של בני, שומרת על כל הדברים, או שכבר נישאה לאחד האנשים, הטוב שבאכאים?”
ויפה מכל, לטעמי, תירגם את הקטע הזה, את האפוס כולו לא היה סיפק בידו לתרגם, יורם ברונובסקי: “אבל אמרי לי ודברי ברורות. / מה הגורל הרע שגזר עלייך מוות? / מחלה ממושכת או החיצים העדינים / ששילחה בך ארטמיס ביום מן הימים? / ספרי לי על אבא, ספרי לי על הבן / שהשארתי אחרי - עוד הם בנחלותי / האם כבודי - כבודם, או שאימצוהו אחרים? / ואולי הם אומרים שלא אשוב עוד לעולם? / ספרי לי על אשתי. מה היא חושבת / - האם היא מטופלת עוד בבני ומשגיחה על נחלותינו? / או שנישאה שנית למעולה בבני־אכאיה?”

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו