בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

החיים הרבים והשונים של עמנואל ריבה

20 שנה מפרידות בין סרטה הקודם של 
עמנואל ריבה לבין ”אהבה” של מיכאל האנקה, שעל תפקידה בו היא מועמדת לאוסקר. השחקנית הצרפתייה, בת 85, מספרת בראיון כיצד צדה אותה התהילה שמעולם לא חיפשה

3תגובות

השחקנית עמנואל ריבה, מסמליו של הגל החדש הצרפתי, לא רקמה תוכניות קולנועיות. 20 שנה חלפו מאז סרטה האחרון. אבל כשהבמאי האוסטרי מיכאל האנקה, שעבודתו הרשימה אותה זה כבר, הציע לה לשחק בתפקיד הראשי בסרטו "אהבה", סיפור מטלטל על אהבה ומוות המתרחש בדירה פאריסאית מלאת ספרים, היא הסכימה מיד.

"הרגשתי מיד שיש בתסריט משהו מיוחד במינו", אומרת ריבה, בת 85. "הרגשתי זאת בצורה אינטימית. בלי שום יוהרה, ידעתי שאני מסוגלת לעשות זאת, רציתי לעשות זאת מיד וחייתי את התפקיד בלהט".

Gamma-Rapho via Getty Images

ריבה, המועמדת לאוסקר על תפקידה, בטקס שיתקיים ביום ראשון, מגלמת בסרט מורה לפסנתר בגמלאות. בריאותה הפיסית והמנטלית מתרופפת ומידרדרת בעקבות שבץ, והדבר מטיל מעמסה עצומה על כתפי בעלה, שמגלם ז'אן-לואי טרינטיניאן, בן 82. משחקה המאופק זכה לשבחי המבקרים בכל העולם. מנולה דרג'יס מה”ניו יורק טיימס” כתבה שהיא וטרינטיניאן "מבריקים ומאופקים", ב”דיילי טלגרף” נכתב שהיא "מדהימה" וב”לה מונד” סברו כי ריבה "מרשימה בעוצמתה ובעקשנותה".

בחודש מאי עמדה ריבה לצד האנקה על הבמה לאחר שהסרט זכה בפרס דקל הזהב בפסטיבל הסרטים בקאן. זה היה הפרס הראשון מרבים. הסרט היה מועמד לגלובוס הזהב לסרט הזר וריבה עצמה קטפה שלושה פרסים: פרס הסרטים האירופיים, פרסי אגודת מבקרי הקולנוע של לוס אנג'לס ואגודת מבקרי הקולנוע מבוסטון; הישג נכבד, בהתחשב בכך שבפעם האחרונה זכתה בפרס חשוב ב1962-, על תפקידה בסרטו של ז'ורז' פרנז'ו "תרז".

רבות דובר על גילם המתקדם של כוכבי "אהבה", אך בראיון בדירה הפאריסאית שריבה מתגוררת בה זה 50 שנה כמעט, היא אינה מעוניינת לדבר על גיל, על התחדשות או על תהילה. מלים כגון "קריירה" אינן מופיעות בלקסיקון שלה. היא עדיין מתפעלת מהדברים הפשוטים ביותר בחיים, למשל מהיונים המבקרות דרך קבע בחלונה. ביתה הוא שילוב מורכב של עבר והווה; ציורי נוף תלויים על הקירות בין תמונות חדשות יותר של בעלי חיים, בהם החתולה שלה, טיטין, שמתה בינתיים.

שערה של ריבה קצר יותר מאשר בסרט, אבל יש בה אותו איפוק מעודן, ואותה רכות קורנת מעיניה. היא יושבת זקופה, כמעט דוממת, ובקומה היא עוברת מחדר לחדר בקלילות חיננית שאינה מצויה בדרך כלל אצל נשים בגילה.

בלי רגשנות

ריבה היתה למושא הערצה כבר לפני שנים רבות. ההיגוי הייחודי, הקסם והאינטליגנציה חסרת היומרה שלה שימשו אותה בגילום דמויות לא שגרתיות ולפעמים אפלות בקלאסיקות של הגל החדש כגון "הירושימה אהובתי". אך היא מצדה אומרת, "אף פעם לא רציתי להיות כוכבת. אף פעם". ומוסיפה: "ניסיתי לעשות דברים שיסבו לי נחת ורציתי לשחק דמויות מגוונות. זה נורא, לראות שחקנים שמשחזרים שוב ושוב אותה דמות".

המבט הרך להפליא ועם זאת חסר הרגשנות שהאנקה בוחן בו את הזיקנה משך אותה, היא מסבירה. והגישה הישירה שלו אל ההידרדרות והמוות לא הפחידה אותה, גם כשגרם לה להיראות זקנה יותר לצורך התפקיד. "ההוראות שקיבלתי היו, 'בלי רגשנות'", היא אומרת. "מאותו רגע הבנתי הכל".

היא הסתערה על התפקיד בגישה אינסטינקטיבית ולא השקיעה רבות בהכנות. והתפקיד, לדבריה, שיכך את פחדיה מהמוות; הוציא אותם ממנה "כמו דיבוק". איזבל אופר, המגלמת את בתה ב"אהבה", אמרה לה שבסרטיו של האנקה "הצופים הם אלה שסובלים, לא השחקנים". ריבה אומרת שהיא מסכימה אתה. "האווירה בצילומים היתה שלווה מאוד, מדויקת מאוד וקפדנית מאוד. לא היה עצב; היינו כולנו יחד".

כשחקניות רבות אחרות, היא עברה מבחן בד לתפקיד אן, המורה לפסנתר הזקנה. "האנקה אמר לי שאני ריגשתי אותו יותר מכולן", היא מספרת. "הוא אפילו היה נחמד ואמר לי שאני השחקנית היחידה בצרפת שמסוגלת לעשות את התפקיד הזה".

בראיון ל”ניו יורק טיימס” לפני כמה חודשים אמר האנקה, "בצעירותי הוקסמתי מעמנואל ריבה ב'הירושימה אהובתי', אבל אחר כך כבר לא ראיתי אותה". כשהגיע הזמן ללהק את "אהבה", סיפר, "עמנואל ריבה היתה הכי מוצלחת בעיני מהרגע הראשון באודישנים, לא רק משום שהיא שחקנית נהדרת אלא גם כי היא וז'אן-לואי טרנטיניאן יוצרים יחד זוג מקסים ואמין".

עצים של מלים

ריבה נולדה ב1927- בשם פולט ריבה וגדלה ברמירמון, כפר קטן במזרח צרפת. אביה היה צבע בחברת בנייה. בילדותה אהבה “לטפס על עצים של מלים", כדבריה, והופיעה בהצגות בתיאטרון המקומי. אבל חיים של שחקנית נראו יעד בלתי מושג ל"בת כפר", כפי שהיא אוהבת לקרוא לעצמה, ממשפחה דלת אמצעים, ולכן היא עזבה את הלימודים ועבדה כמה שנים בתור תופרת, "בציפייה למשהו אחר".

בעקבות מודעה שראתה בעיתון מקומי, נרשמה לבית ספר למשחק בפאריס. ב-1954 זכתה בתפקיד ראשון בתיאטרון בפאריס, ב"Arms and the Man" של ג'ורג' ברנרד שו. "רציתי לחיות חיים אחרים, והרבה חיים שונים בבת אחת", היא אומרת. "שחקנים יכולים לחיות כל מיני סוגים של חיים".

התהילה שהיא מעולם לא חיפשה באה ב1959-, כשאלן רנה בחר בה לתפקיד הראשי ב"הירושימה אהובתי". ריבה גילמה שחקנית שנוסעת להירושימה אחרי נפילת פצצת האטום האמריקאית ומסתבכת בסיפור אהבה בלתי אפשרי עם אדריכל יפני. היא זוכרת בחיבה את החוויה, שבעקבותיה נרקמה ידידות מתמשכת בינה לבין כותבת התסריט, הסופרת מרגריט דיראס. ב2009- ראה אור ספר תמונות שצילמה ריבה בהירושימה בזמן צילומי הסרט.

לימים היא גילמה אלמנה מיוסרת המחפשת את אלוהים בסרט "Leon Morin, Priest" של ז'אן-פייר מלוויל וגם אשה אומללה המנסה להרעיל את בעלה ב"תרז". התפקידים האלה, שנחשבו בזמנם שערורייתיים, הובילו לתפקידים בסרטים טרגיים ואינטלקטואליים יותר מאשר בקומדיות. "מספר ההצעות שדחיתי זהה למספר ההצעות שקיבלתי", היא אומרת. "סירבתי לקבל תפקידים מסחריים. אבל זאת היתה טעות, הייתי קיצונית מדי".

אחרי שעבדה עם במאים ידועים כגון מרקו בלוקיו ופיליפ גארל, התקשתה ריבה למצוא תפקידים קולנועיים שיתאימו לה והתמקדה בתיאטרון. עם זאת, שיחקה בתפקידים קטנים ב"שלושת הצבעים: כחול" מ1993- של קז'ישטוף קישלובסקי וב"ונוס ביוטי" מ1999- של טוני מרשל. אחר כך פנתה לכתיבה ופירסמה שלושה ספרי שירה. היא אוהבת לצטט את ידידה, הזמר ז'אק ברל, שאתו הופיעה ב-1967: "יש מלה טיפשית יותר מ'כוכב'?"

אין לה ילדים, ובן זוגה מת ב-1999. היא חיה ללא טלפון סלולרי וללא טלוויזיה, ולדבריה, יקרה מה שיקרה, היא מתכוונת להישאר אדם פשוט, גם אחרי תשומת הלב שהיא מקבלת בזכות "אהבה". הצלחת הסרט משמחת אותה, היא אומרת, בייחוד כשפונים אליה מעריצים או צעירים. באחד הימים אורו פניה כשקראה מכתב מידיד שצפה ב"אהבה". "אני עדיין לא מבין איך הצלחת להזדקן בצורה כל כך טרגית לנגד עינינו", הוא כתב. ריבה צוחקת ואומרת, כמו בתשובה למכתב: "אן היא אדם אחר, היא לא אני. זה מסע לתוך מישהו אחר, מישהו שאיננו אני".

מאנגלית: אורלי מזור־יובל



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו