שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
גליה עוז
גליה עוז

הגזענות הורגת. קודם שוללים מבני אדם את הזכות לעבוד, מפקירים אותם לרעוב בחוסר כל ברחובות, מונעים מהם גישה לשירותי בריאות ורווחה. אחר כך מזהמים את השפה כדי להכשיר דה־הומניזציה של ציבור שלם: מדקלמים את עלילת הדם שלפיה מרביתם מעורבים בפשיעה. אומרים שהם אנסים ומפיצי מחלות. מספרים לנו שהם "מסתננים", אף על פי שנמלטו מהדיקטטורות החשוכות ביותר ולמרות שאיש לא בדק את בקשותיהם למקלט, וחוזרים על השקרים האלה שוב ושוב עד שהם נקלטים.

מסתייעים בשיתוף פעולה של כמה מכלי התקשורת, שמסתירים באופן מגמתי את ממדי הפגיעה בזכויות האדם באריתריאה ובסודן ונגררים למסע הסתה קולקטיבי בעקבות כל מעשה פשע שמבצע פליט. מחוקקים את החוק למניעת הסתננות, חוק פראי ומפלה שמאפשר לכלוא אנשים לכל ימי חייהם גם אם חצו כביש ברמזור אדום, בתנאי שהם סודנים או אריתריאים.

מזהירים מעל כל במה שכמה עשרות אלפי הפליטים – דווקא הם ולא מיליוני פלסטינים – מאיימים על עתידה של ישראל כמדינה יהודית. מוצאים מלים רציונליות ונקיות כדי לא לדבר על שאלת הדם, אף על פי שזה העניין – הפחד מהדם הזר, התיעוב הפשוט והקמאי מהאחר האולטימטיבי, גם מוסלמי וגם שחור. ומה יקרה לעם היהודי אם הוא יינשא ליהודייה? ומה נעשה אם הילדים שלנו ייאלצו ללמוד עם ילדיו היהודים השחורים באותה כיתה? לא מדברים על זה במלים מפורשות.

מניחים לדרום תל אביב לטבוע בצפיפות ובהזנחה, למרות שאפשר היה להציע לפליטים תמריצים כדי שיעברו לאזורי ביקוש ויעבדו במלונאות, בחקלאות או בבניין – מהלך שהיה חוסך יבוא של עשרות אלפי עובדים זרים ברשיון מדי שנה. מפקירים בציניות את תושבי השכונות הוותיקים, וכדי לכסות על המחדל מבעירים את השטח בהסתה ובדמגוגיה. ואחרי כל אלה אפשר לגרש בחשאי אלף או אלפיים בני אדם אל גורל של כלא, עינויים או מוות. ורק עשרים או שלושים מפגינים יבואו למחות בשדרות רוטשילד.

הרטוריקה ש"סניקית והידיים ידי שר הפנים, אבל הקול האמיתי הוא קולו של ראש הממשלה, גם כשהוא שותק ומניח לאחרים לדבר ולעשות. שתיקתו המהדהדת בעקבות הפרסומים על גירושם של הסודאנים דומה מאוד לשתיקה הארסית שלו לנוכח הלינץ' שעשתה קבוצת צעירים בפועל ניקיון ערבי ביפו לפני כשבועיים, וההתנפלות על צעירה ערבייה בתחנת הרכבת הקלה בירושלים בפורים. זו אינה שתיקה מקרית אלא אסטרטגית. מלבד התבטאות אחת בגנות הרבנים שקראו לא להשכיר דירות לערבים, בנימין נתניהו לעולם אינו מוקיע את ההקצנה. נדמה שהוא חש בנוח באווירה של שיסוי ושנאה ושל חיפוש שעירים לעזאזל, כאשר בכל רגע נתון מתקיים לפחות "אחר" אחד גדול מהחיים שאפשר להתאחד נגדו, בין אם מדובר באקדמיה השמאלנית או בפליט הרוכב על אופניים גנובים.

נתניהו מצפה ממנהיגים אחרים שיגנו תקיפות אנטישמיות נגד יהודים, אבל קשה לדמיין אותו מותח ביקורת פומבית על האזרחים שעמדו מנגד, באדישות, בזמן שאשה ערבייה הוכתה לעיני כל.

לא מעט נכתב על "תסמונת מינכהאוזן באמצעות שליח", שהלוקים בה מגלגלים על אדם אחר מחלות מדומות. לפנינו הגרסה הפוליטית: כהניזם באמצעות שליחים. עברו ימי ההסתה הישירה נגד יצחק רבין בכיכר ציון. אין עוד צורך בבריונות מילולית. יש מי שיוציא ויביא. נתניהו צפה מהצד בחברי הכנסת של מפלגתו מתחרים ביניהם על יוזמות חקיקה נגד הערבים, ארגוני זכויות האדם ובג"ץ. הוא שתק כששר המשפטים שלו ניסה למנוע מפלסטינים וממהגרים גישה לערכאות משפטיות, והוא ממשיך לשתוק כשיהודים מבצעים פשעי שנאה בערבים. נתניהו שותק גם לנוכח תביעת האו"ם להסברים בעניין ההפרה הבוטה של אמנת הפליטים וגירוש אנשים לסודאן, אל דיקטטורה שהעומד בראשה מבוקש על ידי בית הדין הבינלאומי בהאג, וכבר איים למצות את הדין עם מי שמצא מקלט בישראל.

השתיקה האקטיבית הזאת היא אות לבאות, והיא צריכה להדאיג את מצביעי ה"מרכז" ואת כל מי שמשלה את עצמו שאפשר למתן את נתניהו "מבפנים".

והדם, דמם של המגורשים, על ידיו של ראש הממשלה. לא נשקר לעצמנו: אלה קורבנותיו של כהניזם, כהניזם ממוסד.

הכותבת ביימה את הסרט התיעודי "שקופים" על הישראלים והזרים בדרום תל אביב (ערוץ 1)

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ