שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

האם נפתרה תעלומת מותו של לנין?

מייסד ברה"מ מת בגיל 53 אחרי שלושה התקפי שבץ ולמרות שניהל אורח חיים בריא. 89 שנים אחרי, חוקרים מצאו ככל הנראה את הסיבה האמיתית למותו

לה מונד
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
לה מונד

האיש בתמונה (למטה) חובש כובע המוכר לנו מתמונות רבות אחרות. ביושבו על כיסא גלגלים, נראה כי ידו הימנית משותקת וכך גם עינו הימנית, הפקוחה לרווחה וצופה אל עולם ריק במבט לא טבעי כמי שעבר שיתוק בצד אחד של הגוף.

הזמן הוא קיץ 1923, וולדימיר איליץ' אוליאנוב, מהפכן רוסי ומייסד ברית המועצות, הפך לצל חיוור של עצמו. הכל החל שנתיים קודם לכן, ב-1921. לנין היה בן 51 ובריאותו החלה להידרדר. הוא סבל מכאבי ראש ונדודי שינה והתקשה לשמור על קצב העבודה הרגיל. לפי סימן מדאיג אחר, המנהיג, שהיה ידוע כנואם דגול, התקשה לעתים למצוא מילים והיה נוקש באצבעותיו במורת רוח כדי לזרזן. במאי 1922 עבר לנין שבץ שממנו החלים כעבור זמן קצר. בדצמבר עבר שבץ נוסף ששיתק את חלקו הימני של גופו וסימן את סוף הקריירה הפוליטית שלו. במארס 1923, התקף שלישי נטל ממנו לצמיתות את יכולת הדיבור.

לנין מת ב-21 בינואר 1924 בגיל 53. רופאיו סברו כי הסיבה לבריאותו הרופפת היתה קשורה לשני קליעים שנותרו בגופו לאחר ניסיון התנקשות כושל ב-1918, אולם כיום ידוע מה היה גורם המוות הישיר. דו"ח נתיחת הגופה מלמד כי התקפי השבץ הנשנים של לנין נגרמו מטרשת עורקים בכלי הדם של המוח. חסימה כמעט מלאה של העורקים מנעה את אספקת הדם למוח. לפי תיעוד של אחד הפתולוגים, מכה על דופן העורקים בצבת כירורגית הפיקה צליל מינרלי שמצביע על התקשחות כלי הדם כתוצאה מריבוד (פלאק) בדפנות העורקים.

לנין בכסא גלגלים, 1923

אבל מה יכול היה לגרום לנזקים כאלה אצל אדם בן 50 שניהל אורח חיים בריא? לנין לא עישן ולא הרשה שיעשנו לידו, הוא התעמל, שתה במתינות ולא סבל מעודף משקל ובכך הרחיק גורמי סיכון רבים.

אם כן, מה גרם לכך? במחקר שהתפרסם ב-2004, שלושה רופאים ישראלים ערכו דיאגנוזה מחודשת לנסיבות מותו של לנין. הנחת המוצא היתה כי לעיתים מצבם הבריאותי של מנהיגים חשובים בסוף ימיהם נשמר בסוד. מהדו"ח הרפואי עולה כי נסיבות מותו כרוכות בסיבוכים של עגבת. לטענת מומחים, לנין נדבק במחלת המין באחת מנסיעותיו לפאריס בשנות ה-20. לדברי החוקרים, לא מן הנמנע שלנין נטל סלברסאן - תרכובת אַרְסֶן, יסוד רעיל ביותר ששימש בזמנו לטיפול במחלה. עם זאת, לא עלה בידם לספק ראייה חותכת לסיבת המוות והתעלומה נותרה בעינה.

כעת צוות מחקר רוסי-אמריקאי חזר לנקודת המוצא בבחינת דו"ח הנתיחה בחיבור מדעי שהתפרסם ב-18 בפברואר בכתב העת Human Pathology. לטענת החוקרים, היקף הנזק המוחי ומיקומו אינם דומים לעגבת עצבית (נוירו-סיפיליס). בנוסף, לא נמצאו בנתיחה סימנים מוכרים לשלב מתקדם של המחלה (המאופיין בין השאר בפגיעה בעצמות והתקפי לב). שוב נשאלת השאלה: מה גרם למותו?

מה היה עושה דוקטור האוס כדי לפתור תעלומה דומה? אולי כמו החוקרים הוא היה עובר על ההיסטוריה הרפואית של המשפחה. בצירוף מקרים מסקרן, איליה אוליאנוב, אביו של לנין, מת בגיל 54 – כמעט כמו בנו - ככל הנראה כתוצאה מדימום תוך-גולגולתי, שקדמה לו דעיכה בתפקודי המוח. כמו כן נמצא כי שלושה מבין אחיו ואחיותיו מתו כתוצאה ממחלות מערכת הלב וכלי הדם. לפיכך, השערת המחקר הצביעה על נטייה תורשתית לטרשת עורקים נדירה, עם התפתחות נקודתית באזור המוח.

לצורך תימוכין מחקריים, נעזר הצוות במאמר רפואי מ-2011, שהראה כי במשפחות מסוימות, מוטציה גנטית גורמת להתפתחות של טרשת העורקים המאופיינת בהתקשחות מאסיבית ונקודתית של כלי הדם בידיים וברגלים. מכאן, לא קשה לדמיין כי משפחת לנין סבלה מאנומליה מקבילה (שעדיין לא התגלתה) שלא פוגעת בגפיים, אלא במוח. לצוות נשאר עוד נדבך אחרון שיכול היה לסייע באישוש השערת המחקר - אנליזה למוחו של המנהיג שנשתמר עשרות שנים בצורת אלפי פרוסות קרפצי'ו במכון לחקר המוח במוסקווה. הבעיה היחידה היא שהחוקרים מטילים ספק רב באפשרות שישיגו אישור לכך...

תרגום: יותם מורציאנו

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ