העסקים הביטחוניים של אהוד ברק

שר הביטחון של מדינת ישראל הוא בעל מניות בחברה בשם סיאלום שנסחרת בנאסד”ק ועושה עסקים עם צבא ארה"ב, נאט”ו וארצות ערביות. בימים אלה היא אף מעורבת במכרז של משרד הביטחון הישראלי. האם ברק דיווח על כך כנדרש? ואם דיווח, האם קיבל אישור? מקורבי ברק טוענים שכן

שר הביטחון, אהוד ברק, מחזיק מניות בשווי מאות אלפי דולר בחברה אמריקאית המייצרת ומוכרת ציוד צבאי. החברה, סיאלום טכנולוגיות ‏(Cyalume Technologies‏), מעורבת בעקיפין גם במכרז של משרד הביטחון לאספקת שפופרות זוהרות ‏(סטיקלייטים‏) שנסגר בשבוע שעבר ומצהירה בדו”חותיה על כוונתה לפתח את עסקיה בשוק הישראלי. סיאלום, העוסקת בייצור ואספקה של ציוד המבוסס על חומרים כימיים פולטי אור, מוכרת את מוצריה לשורה ארוכה של מדינות וארגונים ובראשם ארצות הברית וברית נאט”ו. באתר החברה מופיעה מפה ובה מצוינות מדינות נוספות כלקוחות, בהן גם מדינות שעמן אין לישראל יחסים דיפלומטיים, דוגמת ערב הסעודית, מלזיה, פקיסטן, עומאן ובחריין. ברק, שעל פי דו”חות החברה מחזיק במניות לכל אורך תקופת כהונתו כשר ביטחון, סירב להשיב לשאלות “הארץ” על אחזקותיו. ממקורביו נמסר כי הן מוחזקות בצורה חוקית ומדווחות.

ההתחקות אחר קשריו של ברק עם סיאלום דורשת לחזור אחורה בזמן, לשנת 2001, שבה הפסיד לאריאל שרון בבחירות המיוחדות שנערכו לראשות הממשלה. לאחר תבוסתו החליט ברק לפרוש מהחיים הפוליטיים, וכנהוג במקומותינו, לעשות לביתו. ברק חזר לקדמת הבמה הציבורית בשנת 2007, כשניצח בפריימריז של מפלגת העבודה ומונה לשר הביטחון בממשלתו של אהוד אולמרט, אך בשש השנים שבהן היה אזרח פרטי הוא הספיק לטוות קשרים רבים ולצבור הון של מיליונים. הקיבוצניק ממשמר השרון, מי שהיה מנהיג מפלגת העבודה, “השתדרג” ורכש דירה מפוארת במגדלי אקירוב. הדירה נמכרה מאז וכיום מתגורר ברק בשכירות במגדל היוקרה גינדי שבתל אביב, בשכנות לשרי אריסון ובעלי הון אחרים.

בתחקיר שפורסם במוסף זה עם חזרתו לחיים הפוליטיים נחשפה מסכת עסקיו וקשריו של ברק עם הצמרת העסקית של ישראל. בשש שנים הוא הספיק להרוויח כ–30 מיליון שקל. הכסף זרם מכיוונים שונים: החל בשכר עבור הרצאות שנתן וכלה בעסקאות תיווך ובמה שאנשי עסקים תיארו אז כ”פתיחת דלתות”.

צילום: אי–פי

ווינסטון ואני

כמה ימים לפני כניסתו לתפקיד שר הביטחון העביר ברק את מניות החברה שהקים, אהוד ברק בע”מ, לשלוש בנותיו. בשנים שלאחר מכן, כשכבר כיהן כשר, התקבלו בחברה מיליוני שקלים נוספים, תקבולים על עבודה קודמת. מבקר המדינה דאז, מיכה לינדנשטראוס, קיבל דיווח על העברת המניות רק בדיעבד ובדו”ח שפירסם על הנושא באפריל 2011 מתח ביקורת על ברק ועל הדרך שבה העביר את המניות לבנותיו. “פעולותיו אלה של השר לא עלו בקנה אחד עם נורמות ציבוריות שמצופות משר או ממועמד לשר”, כתב. הוא הוסיף כי ברק נמנע מלפנות מראש לוועדה למתן היתרים במשרד המבקר בעניין העברת המניות ובכך “נמנעה האפשרות לבחון את מכלול קשריו וזיקותיו לגורמים שונים וגם לא נבחן הצורך, נוכח אלה, בהסדר ראוי למניעת ניגוד עניינים”.

כמה חודשים אחרי הפסדו בבחירות 2001 הצטרף ברק כשותף לקרן ההשקעות האמריקאית SCP. הקרן, הנמצאת בבעלותו של איש עסקים בשם ווינסטון צ’רצ’יל, מנהלת השקעות ברחבי העולם, כולל בישראל, בסך יותר מ–800 מיליון דולר. SCP משקיעה בתחומים מגוונים, החל בטכנולוגיית מידע וקומוניקציה, עבור במדעי החיים, שירותים פיננסיים ומאגרי מידע וכלה בנושאי ביטחון, טכנולוגיות צבאיות והיערכות למצבי חירום. באתר האינטרנט של החברה, תחת הכותרת “צוות SCP”, מופיעה גם היום תמונתו של ברק ולצדה קורות חייו, בהן מוזכרות שש השנים שבהן כיהן בתפקיד ב–SCP. למעט התמונה וציון העובדה כי הוא מכהן כיום כמנהיג מפלגת העבודה, זהו פרופיל עדכני למדי של ברק. בעבר נכתב עליו באתר כי הוא “ידוע כמומחה מוביל בנושאי ביטחון. הוא נואם תדירות בפורומים המובילים בנושאי עסקים ואקטואליה”.

במאי 2010 העניקה לשכת הסחר ישראל־פילדלפיה פרס עבור “שירות לציבור” על שם יצחק רבין לצ’רצ’יל. לרגל האירוע שלח ברק מכתב ברכה, על נייר רשמי של משרד הביטחון, ובו תיאר את צ’רצ’יל כ”קולגה מוערך וחבר יקר”. ברק שיבח אותו על מחויבותו להשקיע בישראל ותיאר אותו כשגריר המקדם את הקשרים הכלכליים בין ארה"ב לישראל.

מי שהציג את ברק לצ’רצ’יל הוא אחד השותפים המרכזיים בקרן SCP, ירון איתן, ישראלי המתגורר בארצות הברית. איתן היה בשנות ה–90 המנכ”ל והמייסד של חברת גיאוטק תקשורת, שעסקה בהתאמת טכנולוגיית תקשורת הטילים של רפא”ל ליישום אזרחי־מסחרי. החברה, שבשיאה עמד שווייה על קרוב למיליארד דולר, התמוטטה ופורקה לאחר כמה שנות פעילות. באמצע 2005, כמה שנים לאחר נפילתה של גיאוטק, פירסם איתן ספר בשם “גלים מתנפצים” שתיאר את קורותיה. הספר, שפורסם במקור באנגלית ותורגם בהמשך לעברית, נפתח בהקדמה מטעמו של ברק, אז תחת התואר “ראש ממשלת ישראל לשעבר”. ברק כתב כי זהו “סיפורו של יזם שרדף אחרי חלום שסיכוייו מעטים, ומאחר שהעז להסתכן בכישלון, התקרב להצלחה הרבה יותר מכפי שרבים האמינו”.

בשיחה עמו בשנת 2007 סיפר איתן שברק “הוא איש מאוד רציני ומאוד מקושר. במשך השנים, בפרויקטים שבהם עירבנו אותו, היתה לו השפעה גדולה. גם בהבנה שלו את החומר וגם ביכולת שלו להעריך את הקונספט שלנו. למשל, הסתכלנו על איזושהי השקעה בדרום אמריקה ולא היינו בטוחים בפרופיל הסיכון, אז מתייעצים עם איש כזה והוא נעזר בקשרים שיש לו במדינה הזאת, ואתה מקבל פרופיל סיכון הרבה יותר מעניין והרבה יותר רציני. זו תרומה מאוד גדולה לקרן כזו - להחליט כן או לא להשקיע. הוא עזר לנו גם בשיקול הדעת שלו וגם בקשרים שלו”.

איתן נשאל אז: ברק יכול בעצם להרים טלפון לכל מקום בעולם ותמיד יקבלו את השיחה. זה העניין?

“זה נכון, אבל לזכותו ייאמר שהאיש לא מרים טלפון אם הוא לא מבין ושולט בחומר, והוא מאוד זהיר לא לנצל לרעה את הקשרים שלו. הוא עושה רק דברים שהוא מאמין שהוא יכול לעשות, אחרי שהוא לומד אותם”. איתן סירב לפרט באיזה אופן ברק משתכר מהקרן: “הוא שותף באיזשהו מודל. אני מעדיף לא להיכנס לזה”, אמר אז.

בשנת 2006 הקימו SCP, איתן, צ’רצ’יל ואחרים קרן השקעות בשם וקטור. ברק מונה כדירקטור בחברה, שבאפריל 2007 גייסה בשוק ההון האמריקאי כ–58 מיליון דולר. באותם ימים היתה וקטור חברה נטולת פעילות ‏(חברת צ’ק פתוח‏), וגיוס ההון נועד לרכישת פעילות כלשהי בתחום תעשייתי שקשור לביטחון. בעלי המניות העיקריים בווקטור היו איתן וצ’רצ’יל, אך גם השותפים האחרים זכו בנתח משלהם: ברק קיבל 4.55% מהחברה - 93,750 מניות בשווי 750 אלף דולר. השווי הזה נגזר ממחיר המניה של וקטור בהנפקה לציבור - 8 דולר למניה.

איתן הסביר בזמנו ש”וקטור זו חברת השקעות שבנויה על מודל פיננסי אחר. הייחודיות של וקטור שהיא אמורה להשקיע רק בתחום הצבאי או בתחום של ביטחון הפנים. בבורד הזה, חוץ ממני, צ’רצ’יל וברק, יש גם אדמירל ארבעה כוכבים אמריקאי, שהיה מפקד הצי הפסיפי. ברק ייתן לנו ייעוץ לגבי כיוון ורעיונות וגם יעזור לנו אחרי זה ביישום. ברור לגמרי שאם הוא נכנס לחיים הפוליטיים, אחרי 28 במאי הוא יתפטר מהתפקיד הזה”.

הקרן אמורה להשקיע גם בישראל?

“כן, אנחנו נסתכל על דברים גם בישראל. ודאי”.

ואכן, כפי שצפה איתן, ביוני 2007, עם כניסתו לתפקיד שר הביטחון בממשלת אולמרט, התפטר ברק מתפקידו כדירקטור בווקטור ובמקומו מונה גיסו לשעבר, עו”ד דורון כהן. אך ברק המשיך להחזיק במניות - 93,750 המניות שקיבל ברק מווקטור צצו שנה אחר כך תחת שמו בדו”חות של חברה אחרת, הלא היא סיאלום טכנולוגיות. איך זה קרה? ב–2008 רכשה וקטור את חברת סיאלום האמריקאית ב–120 מיליון דולר. המיזוג בין החברות הושלם בדצמבר אותה השנה, וקטור שינתה את שמה לסיאלום ומנייתה החלה להיסחר בבורסת נאסד”ק בארצות הברית תחת קוד המסחר CYLU.

בתשקיף שפירסמה סיאלום ב–21 באפריל 2009 מופיע ברק, שהיה אז כבר שר ביטחון בממשלת נתניהו, כבעל מניות בה - עם אותה אחזקה, המהווה בשלב זה חצי אחוז ממניות החברה. באותו מועד נסחרה מניית סיאלום במחיר של 3.2 דולר למניה, מכאן ששווי מניותיו של ברק עמד אז על כ–300 אלף דולר.

לפי דו”חות החברה, ברק המשיך להחזיק בחבילת מניות גם בשנים שלאחר מכן, וגם בתשקיף של סיאלום מ–10 במאי 2012, ברק מוזכר כבעל אותה חבילת מניות. במועד זה עמד מחיר המניה של סיאלום על 3.15 דולר. נכון ל–5 במארס 2013, מחיר המניה ירד ל–1.72 דולר, כך שאחזקותיו של ברק בחברה היו שוות כ–160 אלף דולר עם סגירת גיליון זה. אגב, על פי אותו תשקיף ממאי 2012, יאיר שמיר, המכהן כיום כחבר כנסת מטעם הליכוד ביתנו, היה גם הוא דירקטור בסיאלום. שמיר החזיק באותה עת ב–797.6 אלף מניות - רובן באמצעות קרן קטליסט - שהיוו 4.4% מהחברה, ושוויין כמיליון וחצי דולר.

סיאלום היא חברה קטנה מאוד במונחי שוק ההון האמריקאי. שווי השוק שלה עומד היום על כ–36 מיליון דולר בלבד. מנייתה נסחרת בדלילות ובמשך ימים רבים אין בה מסחר כלל. בתשעת החודשים הראשונים של 2012 היו הכנסותיה כ–27 מיליון דולר, גידול של כ–2% לעומת התקופה המקבילה ב–2011, והרווח הגולמי שלה עמד על 11.5 מיליון דולר.

עם הפנים לישראל

בשיחה עמו בשבוע שעבר אישר איתן, המכהן כיום כסגן יו”ר החברה ומחזיק 670 אלף מניות שלה, שברק מחזיק כיום מניות בחברה. לדבריו, הוא עצמו מאמין מאוד בעתידה של סיאלום. “זו חברה טובה שעברה משבר ב–2009, אבל היא מייצרת מזומנים ואני מאוד מאמין בה”, הוא אומר. “בגלל זה קניתי מניות נוספות בה. לצערי אני לא יכול לקנות מספיק מניות כי המניה שלה לא סחירה. כדי לשפר את הסחירות ואת הנראות שלה בשוק נצטרך בעתיד לבצע גיוס הון נוסף”, הוסיף.

לדברי איתן, הנוכחות של ישראלים בסיאלום אינה מונעת או מפריעה לה לעשות עסקים במדינות שאין להן קשרים עם ישראל. “סיאלום מוכרת את המוצרים שלה דרך סוכנים שעובדים במדינות שונות. מלבד המנכ”ל זיוי נדיבי אין בה כל כך ישראלים. היא מוכרת את המוצרים בכל מקום שמשרד ההגנה האמריקאי מרשה לה. אלו בעיקר מוצרים מבוססי כימיה שאינם מסווגים, אז אין עליה יותר מדי הגבלות”. לדברי איתן בישראל החברה אינה מוכרת כמעט. “ניסינו לגשת לאיזה שני מכרזים בישראל אבל הפסדנו בהם ליצרנים מסין”, סיפר. “רוב המכירות שלנו הן לצבא האמריקאי ולנאט”ו”.

עם זאת, נראה שסיכוייה של סיאלום להשתלב בשוק הישראלי הולכים וגדלים. באוגוסט אשתקד פירסם משרד הביטחון מכרז לרכישת מאות אלפי שפופרות זוהרות, שהוא המוצר הבולט ביותר של סיאלום ושאותו היא מספקת בלעדית לצבא ארצות הברית ולכוחות נאט”ו. במכרז נכתב במפורש, תחת הכותרת “דרישות כלליות”, כי משרד הביטחון מבקש לרכוש את אותו סוג שפופרות שסופקו לצבא ארצות הברית או כאלה שעומדות באותם הסטנדרטים. במכרזים קודמים שהוציא משרד הביטחון לרכישת שפופרות לא היתה כל התייחסות לצבא ארה"ב.

המכרז הזה נסגר בשבוע שעבר והעסיק מאוד את משרדי חברת סיאלום בצרפת. ברונו דוסמה ‏(Duhesme‏), קולונל צרפתי בדימוס, עומד מאז יוני 2009 בראש הסניף האירופי של סיאלום, שאחראי גם לקשרים עם ישראל. בשיחה שקיים בשבוע שעבר עם ישראלי שהתעניין ברכישת מוצרים מהחברה שלו, הוא סיפר שבעשרת הימים האחרונים שקדמו לשיחה, קיבל בקשות להצעות מחיר מיותר מ–15 חברות ישראליות המתמודדות במכרז של משרד הביטחון. כשנשאל אם יש לסיאלום נציג בישראל כיום הוא השיב ש”כרגע לא, אבל נראה מה יקרה כשיתפרסמו תוצאות המכרז”.

האם אתם מוכרים כרגע ציוד בישראל?

“לא, אבל אולי אחרי המכרז הנוכחי. בעבר מכרנו ציוד למשטרה דרך ספק, אבל זה היה לפני זמני בחברה. היום הסינים מאוד פעילים בשוק הזה ואנחנו לא יכולים להתחרות דרך המחירים בלבד”.

ממשרד הביטחון נמסר כי “החברה המצוינת בפנייתך אינה ספק שלנו”. לשאלה מדוע הוכנס למכרז הסעיף בדבר השפופרות שסופקו לצבא ארה"ב, נמסר כי בעבר הסתפקו בהצהרה שהמוצר מתאים לדרישה, ועתה נדרשת הוכחה לכך. מהמשטרה לא מסרו אם נרכשו מסיאלום מוצרים משנת 2007 ואילך.

בארצות הברית, שבה רשומה סיאלום, יש משרד ממשלתי מיוחד העוסק באתיקה ממשלתית ומניעת ניגודי עניינים בדרג הניהולי
(U.S. Office of Government Ethics‏ - OGE) כל מועמד למשרה ציבורית חייב לפרט את היקף עסקיו, ואת רשימת האישים שעמם הוא מצוי בקשר עסקי - והדו”חות הללו גלויים בפני הציבור. הצהרת נאותות כזו אמורה להבטיח כי בשבתו בתפקידים ממלכתיים לא יוכל נבחר הציבור האמריקאי לקדם את עסקי שותפיו בעבר. אחת הדרכים למניעת ניגוד עניינים בארצות הברית היא לחייב את המועמד למשרה הציבורית למכור אחזקות בחברות שעשויה להיות לו השפעה עליהן במסגרת תפקידו. בישראל אין חובה כזו - וגם אין כל דרך לדעת מהן אחזקותיו ומהם קשריו של שר, שלא לדבר על חבר כנסת. אדם המתמנה למשרת ח”כ או שר מחויב אמנם במסירת הצהרת הון אישית למבקר המדינה וליו”ר הכנסת, אך הצהרות אלה נשמרות בכספת בסודיות.

ככל שהדברים נוגעים לשרים וסגני שרים, הם אמורים לפעול על פי הכללים למניעת ניגוד עניינים של שרים וסגני שרים וכן למלא הסדר ניגוד עניינים, במידת הצורך. אחד מהכללים התקפים לשרים בישראל קובע כי “בתוך 60 ימים מיום מינויו יעביר השר את הכספים ואת ניירות הערך שבבעלותו ובבעלות בני משפחתו לחברת נאמנות ציבורית ובלתי תלויה, אשר תחזיק ותנהל אותם בדרך של ‘נאמנות עיוורת’”.

במקרה של ברק וסיאלום, מקורב לשר הביטחון אמר כי המניות שלו מוחזקות בנאמנות, אולם בדו”חות החברה עצמה אין לכך סימן: ברק מופיע בהם כבעל המניות, בצורה ישירה ולא באמצעות נאמן ‏(זאת, אגב, בניגוד לאדם אחר בחברה שבעניינו מצוין בדו”חות כי מניותיו מוחזקות בנאמנות‏).

מוסף “הארץ” פנה הן לברק והן למבקר המדינה בבקשה לקבל את הפרטים אודות המניות וצורת אחזקתן. ברק עצמו סירב להשיב לשאלות “הארץ”, מקורביו מסרו כי הן מוחזקות בצורה חוקית ומדווחות.
דובר משרד מבקר המדינה מסר כי “מלבד אם נאמר במפורש אחרת בכללים אלה, ישמור מבקר המדינה על סודיות הצהרות השרים ולא יגלה כל פרט בלי לקבל את הסכמת השר הנוגע בדבר”. ברק לא השיב לבקשת “הארץ” לחשוף פרטים אלה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ