תרנגול הזהב - ספרים - הארץ
פואמה

תרנגול הזהב

במלאות שנה למותה של הסופרת והמתרגמת רנה ליטוין, הנה תרגומה, שלא ראה עדיין אור בספר, לפואמה של פושקין, שרימסקי קורסקוב עיבד לאופרה

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
אלכסנדר פושקין

מַעֲשֶׂה בְּתַרְנְגוֹל הַזָּהָב

אֵי שָׁם, בְּמַלְכוּת נִדַּחַת,

בִּתְקוּפָה קְדוּמָה נִשְׁכַּחַת,

חַי לוֹ צָאר וּשְׁמוֹ דָּדוֹן.

מִנְּעוּרָיו שָׁחַר מָדוֹן.

אֶת שְׁכֵנָיו יוֹמָם וְלַיִל

הוּא תָּקַף בְּעֹז וְחַיִל,

אַךְ לְעֵת זִקְנָה עָיַף

וּבִקֵּשׁ מְנוּחָה מִקְּרָב

וְלִשְׁכֹּן סוֹף־סוֹף בְּנַחַת;

אָז שְׁכֵנָיו חָבְרוּ בְּיַחַד

לְהָצִיק לַצָּאר הַסָּב,

וְנִזְקָם עָצוּם וְרַב.

כְּדֵי לִשְׁמֹר גְּבוּלוֹת וְאֶרֶץ

מִתְּקִיפוֹת אוֹיֵב וְהֶרֶס,

חַיִל רַב דָּדוֹן הֶחְזִיק;

רַב הָיָה - אַךְ לֹא הִסְפִּיק.

מִשְׁמַרְתּוֹ הוּא לֹא הִזְנִיחַ

אַךְ לִגְבֹּר הוּא לֹא הִצְלִיחַ:

אִם דְּרוֹמִית הוּא נֶעֱרַךְ -

ראו - הַצַּר בָּא מִמִּזְרָח.

שָׁם סוֹגֵר - דַּוְקָא הַפַּעַם

מִן הַיָּם תּוֹקְפִים. מִזַּעַם

אַף בָּכָה הַצָּאר דָּדוֹן,

לְעִתִּים שָׁכַח לִישֹׁן.

אֵיזֶה מִין חַיִּים הֵם אֵלֶּה!

כָּךְ בַּצַּר פָּנָה הַמֶּלֶךְ

אֶל סָרִיס־חָכָם, חוֹזֶה,

מָג זָקֵן וּמְנֻסֶּה.

רָץ שִׁגֵּר אֵלָיו, שָׁלִיחַ.

הֶחָכָם לַצָּאר מַגִּיעַ

וּמוֹצִיא מִתּוֹךְ כֵּלָיו

תַּרְנְגוֹל, כֻּלּוֹ זָהָב.

"אֶת הָעוֹף תִּתֵּן לָשֶׁבֶת, -

סָח לַצָּאר, - עַל חֹד שַׁבְשֶׁבֶת;

עוֹף זָהֹב שֶׁלִּי מִצַּר

יִשְׁמָרְךָ מִכָּל מִשְׁמָר:

אִם סָבִיב הַכֹּל רָגוּע ,

הוּא יֵשֵׁב דּוּמָם , בְּלִי נוּעַ;

אַךְ אִם פֶּתַע מֵאֵי אָן

שָׂם אוֹיֵב פָּנָיו לְכָאן,

אוֹ פּוֹלֵשׁ יִתְקֹף בַּחֶרֶב,

אוֹ צָרָה צְרוּרָה אַחֶרֶת -

חִישׁ יֵעוֹר הַתַּרְנְגוֹל

וְיִזְקֹף אֶת הַכַּרְבֹּל ,

יִתְנַעֵר, יִקְרָא, יָנוּעַ

בְּאוֹתוֹ כִּוּוּן הָרוּחַ ."

וְהַצָאר - בְּהַבְטָחוֹת,

גַּם הָרִים וְגַם גְּבָעוֹת:

"עַל טוֹבָה כָּזוֹ," - הַמֶּלֶךְ

סָח בְּרוּחַ מִתְפַּעֶלֶת -

"אֲמַלֵּא כָּל בַּקָּשָׁה

אִם קַלָּה וְאִם קָשָׁה!"

כָּךְ לִשְׁמֹר גְּבוּלוֹת וְאֶרֶץ

תַּרְנְגוֹל עוֹמֵד בַּפֶּרֶץ.

אִם נִשְׁקָף אִיּוּם פִּתְאוֹם,

הַשּׁוֹמֵר, כְּמוֹ מֵחֲלוֹם,

מִתְנַעֵר, פּוֹנֶה, מַצְבִּיעַ

לַכִּוּוּן מִשָּׁם מַגִּיעַ

וְקוֹרֵא: "קִירִי־קוּקוּ!

מְלֹךְ, דָּדון, מִבְּלִי לָקוּם!"

הַשְּׁכֵנִים אֲשֶׁר הֵצִיקוּ

לֹא הֵעֵזּוּ עוֹד, הִפְסִיקוּ:

כִּי הִפְלִיא בָּם מַכּוֹתָיו

צָאר דָּדוֹן עַל סְבִיבוֹתָיו!

כָּךְ חָלְפוּ שָׁנָה, שְׁנָתַיִם;

תַּרְנְגוֹל לֹא זָע בֵּינְתַיִם.

יוֹם אֶחָד אֶת צָאר דָּדוֹן

מִשְּׁנָתוֹ מַחְרִיד שָׁאוֹן:

"מֶלֶךְ רָם! דָּדוֹן, מַלְכֵּנוּ! -"

שַׂר צְבָאוֹ קוֹרֵא, - "הֻכֵּינוּ!"

הִתְעוֹרֵר! אָסוֹן! צָרָה!"

- מָה הָרַעַשׁ? מַה קָּרָה?" -

מְפַהֵק דָּדוֹן בְּנַחַת, -

אָה?.. מִי שָׁם?.. מִמָּה הַפַּחַד?"

הַמַּצְבִּיא אוֹמֵר לוֹ כָּךְ:

" שׁוּב הַתַּרְנְגוֹל צָרַח,

הַבִּירָה כֻּלָּהּ תּוֹסֶסֶת!".

אָץ הַמֶּלֶךְ לַמִּרְפֶּסֶת

וְרוֹאֶה: הַתַּרְנְגוֹל

לַמִּזְרָח קוֹרֵא בְּקוֹל

"חִישׁ! אֵין זְמַן לְהִתְרַוֵּחַ!

לַסּוּסִים!" הַצָּאר שׁוֹלֵחַ

לַמִּזְרָח גְּדוּדִים לָרֹב,

וּבְרֹאשָׁם בְּנוֹ בְּכוֹרוֹ.

תַּרְנְגוֹל נָדַם, אֵין־נוּעַ,

וְהַצָּאר חָזַר לָנוּחַ.

כְּבָר חָלְפוּ שְׁמוֹנָה יָמִים,

וְאֵין קוֹל וְאֵין עוֹנִים:

קְרָב הָיָה? הָיָה אֵרוּעַ?, -

לֹא מַגִּיעַ שׁוּם דִּווּחַ .

שׁוּב הָעוֹף קוֹרֵא בְּאוֹן.

גְּדוּד נוֹסָף מַזְעִיק דָּדוֹן

בֶּן זְקוּנָיו בְּרֹאשׁ

לְעֶזְרַת אָחִיו לִשְׁלֹחַ;

תַּרְנְגוֹל נָדַם שֵׁנִית.

שׁוּב אֵין קוֹל וְאֵין עוֹנִים

שׁוּב שְׁמוֹנָה יָמִים אֵין הֶגֶה

וְהָעָם רוּחוֹ מֻדְאֶגֶת.

שׁוּב הָעוֹף קוֹרֵא בְּאוֹן;

גְּדוּד שְׁלִישִׁי אוֹסֵף דָּדוֹן.

לַמִּזְרָח כּוֹחוֹת מוֹבִיל הוּא

בְּלִי לָדַעַת אִם יוֹעִילוּ.

יוֹם וְלֵיל נוֹסְעִים גְּיָסוֹת;

הַמַּסָּע כָּבַד מִנְּשֹׂא

לֹא קְרָבוֹת וְלֹא שְׂדֵה קֶטֶל,

לֹא גַּל עֵד נִרְאֶה בַּשֶּׁטַח,

לֹא רוֹאִים סָבִיב דָּבָר.

"מְשֻׁנֶּה!" חוֹשֵׁב הַצָּאר.

כְּבָר שְׁמוֹנָה יָמִים וָמַעְלָה,

אֶת חֵילוֹ מוֹבִיל הוּא הָלְאָה

לֶהָרִים, בֵּין הַר לְהַר

אֹהֶל מֶשִׁי נֶהֱדָר.

וְהַכֹּל דּוֹמֵם כְּקֶבֶר

מִסְּבִיבוֹ; בַּגַּיְא מֵעֵבֶר

חֵיל צָבָא מוּטָל מוּבָס.

צָאר דָּדוֹן לָאֹהֶל טָס

וְנִרְתָּע : זְוָעָה וּפַחַד!

שְׁנֵי בָּנָיו שׁוֹכְבִים גַּם יַחַד,

שִׁרְיוֹנָם לֹא לְגוּפָם

וְאֵין רוּחַ בְּאַפָּם.

אָח בְּאָח חַרְבָּם שָׁלָחוּ.

סוּסֵיהֶם רועִים בָּאָחוּ

עַל הָעֵשֶׂב הַמָּעוּךְ,

הֶעָקֹב מִדָּם שָׁפוּךְ.

"הוֹ, בָּנַי , בָּנַי , בְּנֵי־נֶשֶׁר!

הוֹ, אָסוֹן! נָפְלוּ בָּרֶשֶׁת!

- מְיַלֵּל הַצָּאר דָּדון ! -

הוֹ, לָמוּת אֲנִי נָכוֹן!"

אֲנָשָׁיו גּוֹעִים בְּבֶכִי

וְגוֹנְחִים עוֹנִים בְּנֶהִי

עֲמָקִים, וְלֵב הָהָר

זֻעְזַע. פִּתְאוֹם נִפְעַר

הַוִּילוֹן - מוּלוֹ נֶחְשֶׂפֶת

עַלְמַת־חֵן וּמְכַשֶּׁפֶת ,

אוֹר כֻּלָּהּ, כְּמוֹ זְרִיחָה -

הַמַּלְכָּה מִשָּמָחָן.

כְּמוֹ עוֹף לֵיל מוּל אוֹר הַשַּׁחַר,

הִשְׁתַּתֵּק, נַפְשׁוֹ מֻסַּחַת

מִבָּנָיו וּמִמּוֹתָם.

אֶת מַבַּט הַמֶּלֶךְ צָדָה,

הִתְחַיְּכָה אֵלָיו וְקַדָּה -

בִּזְרוֹעוֹ אוֹתוֹ לָקְחָה

אֶל הָאֹהֶל כְּאוֹרְחָהּ.

לַשֻּׁלְחָן אוֹתוֹ הוֹבִילָה,

הִשְׁקְתָה וְהֶאֱכִילָה

וְהִצִּיעָה לוֹ מִשְׁכָּב

עַל סָדִין רְקוּם זָהָב.

וְאַחַר , כָּל הַשָּׁבוּעַ,

מִתְמַסֵּר, כֻּלּוֹ כָּנוּעַ,

מְכֻשָּׁף וּמְסֻנְוָר,

מְבַלֶּה עִמָּהּ הַצָּאר.

לְבַסּוֹף חוֹזֵר הַמֶּלֶךְ

עִם צְבָאוֹ, וְעַל כָּל אֵלֶּה

הָעַלְמָה הַצְּעִירָה,

וּפְנֵיהֶם אֶל הַבִּירָה.

שְׁמוּעָתָם בָּעִיר הוֹלֶכֶת

שֶׁקֶר בֶּאֱמֶת כּוֹרֶכֶת.

וּבְשַׁעַר הַבִּירָה

הֶהָמוֹן קוֹרֵא: "הוּרָה !"

אַחֲרֵי רִכְבָּם יָרוּצָה:

שָׁם הַצָּאר וְהַצָּארִיצָה.

מְנוֹפֵף לָהֶם דַדוֹן...

אַךְ לְפֶתַע בֶּהָמוֹן:

צְחוֹר צָנִיף, גְּלִימָה נוֹפֶלֶת,

שָׂב כְּמוֹ בַּרְבּוּר שֶׁל שֶׁלֶג

הַסָּרִיס, רֵעוֹ, נִצָּב.

" הַשָּׁלוֹם לְךָ, הַסָּב," -

סָח הַמֶּלֶךְ, - "מַה בְּפִיךָ?

תִּתְקָרֵב קְצָת. לֹא שְׁמַעְתִּיךָ!"

זֶה עוֹנָה לוֹ: "צָאר דָּדוֹן !

בּוֹא נָבוֹא סוֹף־סוֹף חֶשְׁבּוֹן.

הַבְטָחַת יָדִיד הִבְטַחְתָּ

לִי כִּגְמוּל שֵׁרוּת - שָׁכַחְתָּ? -

לְמַלֵּא כָּל בַּקָּשָׁה,

אִם קַלָּה וְאִם קָשָׁה.

לָעַלְמָה נַפְשִׁי נִכְסֶפֶת,

לַמַּלְכָּה הַמְּכַשֶּׁפֶת".

כָּאן הָמוּם עָמַד דָּדוֹן.

"מָה, הֻכֵּיתָ שִׁגָּעוֹן?

אוֹ מֵרוּחַ תַּעְתַּעַת

הִשְׁתַּבְּשָׁה לְךָ הַדַּעַת?

מַה נִכְנַס לְךָ לָרֹאשׁ?

כֵּן, הִבְטַחְתִּי, אִם תִּדְרֹשׁ,

אַךְ יֵשׁ גְּבוּל לְכָל אִוֶּלֶת.

מָה עַלְמָה? מָה הַתּוֹעֶלֶת?

דַּי! עוֹמֵד אַתָּה מוּל צָאר,

תְּבַקֵּשׁ נָא כָּל דָּבָר:

רֹאשׁ יָרִיב, לִהְיוֹת שַׂר פֶּלֶךְ,

סוּס מִתּוֹךְ אֻרְווֹת הַמֶּלֶךְ,

עַד חֲצִי מַלְכוּת תִּבְחַר!".

- " לֹא, אֵינִי רוֹצֶה דָּבָר !

לָעַלְמָה נַפְשִׁי נִכְסֶפֶת,

לַמַּלְכָּה הַמְּכַשֶּׁפֶת" -

זֶה עוֹנֶה לוֹ בְּשֶׁלּוֹ.

"טְפוּ !" רָקַק הַצָּאר: "כִּי לֹא!"

כְּלוּם לֹא תְּקַבֵּל!" הוֹדִיעַ -

"וַחֲבָל עַל הַיְּגִיעַ!

הִסְתַּלֵּק מֵעַל פָּנַי!

תֵּן תּוֹדָה שֶׁאַתָּה חַי!"

הַיָּשִׁישׁ אֶת פִּיו פּוֹצֵחַ,

מְנַסֶּה לְהִתְוַכֵּחַ -

כָּאן שַׁרְבִיט הַצָּאר הוּטַח

בְּרֹאשׁוֹ. הַלָּה צָנַח

אֵין בּוֹ רוּחַ. עִיר וְאֶרֶץ

זֻעַזְעוּ. נִשְׁמַע אָז פֶּרֶץ

צְחוֹק עַלְמָה: חִי־חִי , חַה־חַה!

טוֹב אוֹ רַע - הַכֹּל בְּדִיחָה.

צָאר דָּדוֹן - רוּחוֹ נִמְסֶסֶת

אַךְ הֶחְזִיר בַּת צְחוֹק רוֹפֶסֶת.

כָּךְ נִכְנַס דַדוֹן לָעִיר.

פֶּתַע קוֹל נִשְׁמָע זָעִיר:

לְעֵינֵי עֵדָה נִצֶּבֶת

רַד הָעוֹף מֵחֹד שַׁבְשֶׁבֶת,

אֶל דָּדוֹן, יָרוּם הוֹדו,

וְיָשַׁב עַל קָדְקָדוֹ .

הִתְנַעֵר, נִקֵּר רַק פַּעַם -

וְנָסַק. הַצָּאר בְּזַעַם

מֵרִכְבּוֹ נָטָה, מָעַד,

"אָח!" קָרָא - וּמֵת מִיָּד.

הַמַּלְכָּה אָבְדָה - אֵינֶנָּה,

כְּמוֹ לֹא בָּאָה כְּלָל עַד הֵנָּה.

זֶה סִפּוּר - אַךְ לֹא כָּזָב:

לֶקַח לִטְהוֹרֵי לֵבָב.

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ