שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

"פרויקט הלהקה" - ליצור את "ואן דיירקשן" הישראלית

לשלל תוכניות הריאליטי המוסיקליות נוספת עכשיו אחת המיועדת לצופים צעירים ומשודרת בערוץ הילדים. “פרויקט הלהקה” מתיימר ליצור להקה חדשה נוסח “ואן דיירקשן”

גילי איזיקוביץ
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
גילי איזיקוביץ

את המראה הזה צופי הטלוויזיה כבר מכירים. צעיר או צעירה נרגשים עולים לבמה, לאודישן חייהם. מולם סוללת שופטים, מקצוענים ומפורסמים. הם שרים שיר או שניים, מקבלים ביקורת ונשפטים - בחזרה לחייהם או הלאה, לעולם שכולו ריאליטי.

גם "פרויקט הלהקה" היא תוכנית ריאליטי וגם בה זמרים צעירים המתחרים על הזכות לעשות את זה, אבל היא שונה. ראשית משום שהיא משודרת, מהיום, בערוץ הילדים, ומיועדת לראשונה לקהל צעיר במיוחד. שנית, משום שהיא מכוונת ליצירת להקה ולא סולן, ושלישית, משום שהכוונה היא ליצור להקת פופ בצלמה ובדמותה של “ואן דירקשן” האמריקאית. האחרונה היתה לשם החם בעולם הילדים והמתבגרים הצעירים (או אם לדייק, הילדות והמתבגרות הצעירות) וכבשה לה מקום של כבוד על חולצות טי, מחברות וכל סחורה אחרת בייצור המוני שניתן להעלות על הדעת. אלא שבארץ, בישול להקה מכוון בתנאי מעבדה לא צלח מאז “היי פייב” בשנות ה-90. בניסיון החדש חברו לערוץ הילדים חברת ההפקה אבוט-המאירי (מפיקת “הישרדות”, “דייט בחשיכה”, “היפה והחנון”, “הרווק” ועוד) וחברת התקליטים NMC.

השופטים של “פרויקט הלהקה”. מימין: מיכל אמדורסקי, הנרי, אסף דרעי, אמיר פרישר-גוטמן ויוליה איגלניק צילום: אלון פורתצילום: אלון פורת

ואם הוזכרה “היי פייב”, הרי אחד מחבריה, אמיר פיי גוטמן (היום פרישר-גוטמן), משמש שופט ב"פרויקט הלהקה". מיכל אמדורסקי שופטת בחלק מהתוכניות, ועם השופטים הקבועים נמנים המנהל האישי ונציג NMC אסף דרעי (בין היתר מנהלה של קרן פלס), המפיק המוסיקלי הנרי והכוריאוגרפית יוליה איגלניק, זוכת תוכנית הריאליטי "נולד לרקוד". כולם משוכנעים שיצליחו לייצר להקת פופ מצליחה.

דרעי: "חלק מההחלטה שלי להשתתף היתה האתגר הזה בדיוק, הרצון לגלות את הדבר הבא. הסוג הזה של הרכבים מצליח מאוד בעולם, במיוחד בשנים האחרונות. ‘ואן דירקשן’, שנוצרה ב’אקס פקטור’, הוא אחד ההרכבים הכי מצליחים בעולם. אין סיבה אמיתית שהניסיון הזה לא יצליח גם בישראל".

פרישר-גוטמן: "בשנתיים האחרונות היה קאמבק מטורף ללהקות פופ. להקות בנים, להקות בנות. ‘טייק דאת’ התאחדו ובאנגליה זה היה המופע שהכי הצליח ב-2012. היה ברור שמישהו ירים את הכפפה גם פה. לפני חמש שנים עשיתי פרזנטציה לתוכנית ש'פרויקט הלהקה' מבוססת עליה. באותה שנה בחרו בסוף להפיק את 'גריז'".

דרעי: "שותפים פה ערוץ, חברת הפקה וחברת תקליטים, ויש לזה משמעות עמוקה. אחרי שהתוכנית תיגמר, המבחן האמיתי יהיה של הלהקה שתיווצר. זה קריטי שחברת תקליטים מעורבת ומשפיעה גם מעבר לשיקולים הטלוויזיוניים, יש איזון אמנותי. הקהל לא מחליט, השיקולים מקצועיים, כי הכוונה היא שיהיו להם חיים גם אחרי התוכנית".

התחושה היא שהשוק רווי. “כוכב נולד”, ”דה וויס”, ”אייל גולן קורא לך”, תוכניות מחו"ל - יש המון תוכניות ריאליטי מוסיקליות.

"ואן דיירקשן". השם החם בעולם המתבגריםצילום: אי-פי

הנרי: "הוא רווי לנו, המבוגרים. מי שמתעניין בתוכניות על התעשייה, שואו ביזנס, מוסיקה ואיך בונים להקה, עם המשכיות, יתעניין בה. העניין הוא ההמשכיות, הליקוט של האנשים באודישנים, ההכשרה שלהם, זה חלק ממה שיקרה אתם אחר כך".

דרעי: "אנחנו מדויקים ומכוונים לפלח מסוים. אנחנו משודרים בערוץ הילדים, ערוץ נישה. אני לא מתחרה בפריים-טיים וזאת מלכתחילה תוכנית מיוחדת לילדים, קטנה בממדיה. וזה פרויקט להקמת להקה".

איגלניק: "זאת תוכנית שמאגדת כמה אמנויות במה ביחד, מרבה להראות את אחורי הקלעים של השואו. זה דומה יותר לתוכנית על בית ספר לאמנויות".

הנרי: "אני מאמין ברעיון הזה בכל מאודי. חסר פה קול, חסר פה ייצוג לדור צעיר. כולנו אמורים גם להמשיך אתם הלאה. הכוונה היא לעשות פופ לא מתנצל, למקסם את השילוב מוסיקה-ריקוד, ובעיני ילדים ימותו על זה".

ל"פרויקט הלהקה" - שרובו כבר צולם (אך הנעשה בו נשמר כסוד מדינה) - שני חלקים: שלב אודישנים ארוך ואחריו שלב הכשרה, אז נהפכת התוכנית לגרסת הריאליטי של "שורת המקהלה" או "תהילה". בשונה מתוכניות ריאליטי אחרות, עיקר הצילומים נעשה בחדרי חזרות ולא בחדרי השינה של המשתתפים, והאקשן שנגזר מכך, בהתאם לקהל היעד, אחר. המשתתפים בתוכנית אינם ילדים בעצמם. הצעיר שבהם בן 18 ומרביתם בני 20-22.

לאודישנים לתוכנית הגיעו מאות נבחנים, מתוכם 90 עברו לשלב האודישנים המצולמים. אל “מתחם האימונים” שבמכון וינגייט, כפי שמכנה ההפקה את אתר הצילומים, נכנסה נבחרת של עשרה צעירים וצעירות. הם שהו שם במשך ארבעה שבועות ובין השאר התמודדו במשימות מול קהל, התנסו בהופעות קטנות. עיקר הדגש, אומרים בהפקה, הוא על מה שקורה בעבודה ולא על היחסים ביניהם. מלבד זאת לא חושפים שם כמה חברים ירכיבו את הלהקה וגם לא אם היא תהיה כולה בנים או בנות, או מעורבת.

כמתבקש, הסיטואציה מזכירה לפרישר-גוטמן את ניסיונו האישי, שלאו דווקא הותיר בו חותם חיובי, משנותיו ככוכב ילדים ונוער. ועם זאת, נדמה שעל ניסיונו התבססו כמה וכמה מההחלטות הנוגעות להרכב הלהקה העתידית. "האודישנים התנהלו על פי הספר של ‘היי פייב’", הוא אומר ומסביר: "כדי להצליח, קודם כל צריך שהחברים יהיו שונים מאוד זה מזה. אופי וצבע קול שונה. צריך מוסיקה טובה. כשאנחנו יצאנו כולם קמו עלינו והיינו שק חבטות, אבל בסופו של דבר גם 17 שנה אחרי, הפופ שעשינו עוד קיים ואני עדיין שומע את השירים שלנו ברדיו. ועוד אלמנט חשוב מאוד הוא הצד החברתי: אלו חייבים להיות זמרים שיודעים להסתדר ביניהם. 'חמסה' (הרכב בנות שהצליח לרגע בשנת 2003, ג"א) יצרו להיט אחד מוצלח אבל הן לא הסתדרו זו עם זו ובגלל שטויות נפלה להקה מצליחה".

דרעי: "אולי הדבר הכי חשוב היה שמעבר לכישרון, חיפשנו את היכולת להשתלב חברתית. זה פן קריטי ללהקה. הם לא סוליסטים והם נבחנו ביכולת להשתלב בלהקה ובחברה. זה מבחין אותנו מתוכניות ריאליטי מוסיקליות אחרות, שמחפשות את המבצע והוא עומד לבד, וזה מסר אחר".

בלי צילומים ליליים

אלא שמעבר למסר הזה, יש לתת את הדעת על עצם ההחלטה להפיק ריאליטי, עוד ריאליטי, המכוון לילדים דווקא ולשבצו בערוץ נישה הפונה אליהם. בשנים האחרונות, עם ריבוי הערוצים לילדים והצלחה גדולה שנחלו המתחרים, חיפש הערוץ הוותיק את מקומו. עצם ההחלטה להפיק ריאליטי המיועד לצפיית ילדים היא מעניינת, שלא לומר שנויה במחלוקת. אמנם על פי נתוני הוועדה למדרוג, הבוחנת את הרגלי הצפייה של הקהל הישראלי, צופים צעירים מרבים לצפות בתוכניות ריאליטי, גם כאלו המתאפיינות בתכנים שלחלוטין אינם מותאים להם. אבל ההחלטה לשדר תוכנית תחרותית היא בכל זאת הצהרה רבת משמעות.

"כבר שנה שאנחנו עורכים שינויים בערוץ", מסבירה מנהלת ערוץ הילדים, הילי חורב קסוטו. "העברנו את המוקד משידורים חיים לתוכניות, למשל. אנחנו יודעים שילדים ונוער צופים בפריים-טיים וגם בערוצי נישה והם קהל חשוב לכל הערוצים. ניסינו ליישר קו עם טרנדים עולמיים בהתאמה לקהל שלנו".

ריאליטי לקהל כה צעיר כל כך אינו מובן מאליו.

"נרצה או לא, ילדים צורכים היום ריאליטי. החלטנו ללכת על תוכנית מותאמת להם, והתוצאה היא תוכנית בידור מוסיקלית שמעליה יש עין בוחנת".

כלומר?

"כלומר שום דבר סקסיסטי או פרובוקטיבי, מהדברים שמוכרים בחלק מהריאליטי. אין מנגנון הצבעה בסמס וילדים לא משתתפים בתוכנית. כאן אין גסויות שיביכו את ההורה".

חשבתם על ערכים?

"ראינו בשנים האחרונות ריאליטי שהתמקד בפרט ובהצלחה שלו. כאן הקבוצה במרכז, הם נבחנים גם ביכולת להתמודד עם אחרים. חוץ מזה, היה ברור שאין מודל יופי אחד שאנחנו מקבלים מתמודדים או מקדמים אותם לפיו. רצינו מגוון דמויות כמו ב’GLEE’ (קומדיה מוסיקלית אמריקאית על מקהלת בית ספר, שמשתתפיה מגוונים במראה ובמוצא שלהם ובהם נערה נכה ושחקנית בעלת תסמונת דאון, ג”א), אנשים שנראים בכל מיני אופנים ושמחנו לקבל אנשים שנראים שונה".

השופטים, אגב, לא מתלהבים כאשר המלה "ערכים" עולה על השולחן. אחרי מחשבה משיבה איגלניק כי "היה משהו יפה בבוסר והיה בזה גם מסר. אנשים באים עם כישרון ועוברים תהליך של עבודה. עם רצון מאוד חזק אתה יכול להצליח. אם יש לך חלום, תוכל להצליח בעבודה קשה גם אם זה נראה לך בלתי אפשרי".

הנרי: "לחשוב על לכוון לילדים ולטעם שלהם זו אמירה קצת קשה. אסור לזלזל בזה, ילדים ונוער הם כל כך מעודכנים, שוחים באינפורמציה וקולטים אותה מהר מאתנו. לרגע לא חשבנו לעשות משהו מפני שזה ערוץ הילדים וצריך להתחשב באיזה טעם ילדותי מסוים. להיפך. אנחנו חתומים על הדבר הזה ולא היינו עושים משהו שלא היינו שלמים אתו".

לריאליטי חוקים מסוימים ולטלוויזיה לילדים יש חוקים אחרים. היו התאמות לקהל הילדים?

פרישר-גוטמן: "היו, החל מהרצון להלביש אותם יותר צנוע ועד זה שלא יצרנו קונפליקטים בכוונה. לא השארנו מתמודדים לא מוכשרים מפני שהם עושי צרות".

דרעי: "אדם שהגיע עם בעיית גישה, טיפלנו בו בצורה עדינה".

פרישר-גוטמן: "ברור שזה ריאליטי ויש צוות שאמון על זה. חברת ההפקה, האנשים שעשו את הסדרה, הם אלה שעשו את ‘הישרדות’. נודה על האמת - יש פה רצון וכוונה לייצר עניין, אבל רוב מה שמוציא שם רע כביכול לריאליטי נוצר מחבורות של אנשים משועממים שאין להם מה לעשות כל היום ומרוכזים ביחד בבית. הם עסוקים כל היום בלריב ולחפש עיסוקים. הריאליטי הזה הוא אחר. הם עובדים, הם עסוקים, לא נשאר זמן לריב ולשנוא. יום יום הייתי נכנס אליהם בשבע בבוקר והם כבר היו בדרך לחזרות, לעמוד במשימות".

הנרי: "כשכבר היתה מגיעה השעה בלילה שהם היו משוחררים, הם היו עייפים מדי בשביל לריב".

פרישר-גוטמן: "ולא צילמו אותם בלילות, לא צילמו במקלחת או בשירותים".

דרעי: "זה ריאליטי מקצועי, וגם אם הם היו צריכים להינזף, אחרי יום לא טוב, הם לא ננזפו משיקולי ריאליטי אלא משיקול מקצועי - אם אתם רוצים להתקדם, לעבור שלב, צריך לעבוד קשה יותר וברצינות. אף אחד לא אמר לנו לעשות טלוויזיה ולהגיד ככה או ככה".

דיבור על ערכים, מסרים חינוכיים, היו שם?

איגלניק: "המסרים החינוכיים קרו מעצמם, מעצם העבודה, המיקוד במקצועיות. יש לנו מתמודדת גדולה בממדיה ובחדר החזרות היא לפעמים הרגישה לא בנוח. לפעמים זה הגיע למצב של בכי. זה לא קרה בכוח, אלא מהעבודה שראיתי אותה, ונוצרה שיחה שקשורה לדימוי עצמי, ללהרגיש בנוח מול המראה, לאהוב את עצמך. מתוך האנשים, מהגיוון של האנשים, נוצרו המסרים האלה".

דרעי: "ילדים בגילים שבע ושמונה יצפו בזה וכן, היינו מתונים יותר. זה נראה לי הגיוני".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ